ערך השולחן חושן משפט חלק ג רעז

לי כך וכך הוי תנאי וז"ל הראב"ד בספר תמים דעים בר"פ המגרש ודאי כל דלא האמור במשנה ובתוספות ובגמרא לא נסתפקו עליהם ורובי רובן ע"מ הם לפי שהוא לשון מורכב מב' מלות אם לא שהוא בלשון תנאי ואפשר כמו כן לפרשו בלשון אחר מורכב אך לא שהוא כמו חוץ ועתה שאלו שאם נמצא אותו כך בשום מקום י"ל כי זה גם כן נאמר על אותו הדבר מדשני התנא בדבוריה וכו' ועוד טעמייהו דרבנן דפסלי מסתבר טפי בחוץ וכולי עיין שם הרי שכת' דרוב אלא האמור בכל מקום הוא לשון תנאי אם לא ודוקא התם דמפרשי' אך לא שהוא חוץ משום דמסתבר הכי וכן ההיא דכל הבתי' מטמאים בנגעים אלא של ע"ז וכו' דלא שייך לשון ע"מ אלא לשון חוץ כלומר אך לא של ע"ז עיין שם אבל האומ' אלא שתתן לי כו"כ דודאי לשון תנאי ר"ל אם לא אבל האימר ובלבד שתתן לי כך וכך יש להסתפק אם הוא תנאי א"ד דוק' אלא הוי פי' אם לא שהוא תנאי אבל בלבד הוי חוץ

ט"ז על על שטר מתנה נתתי לפ' כל נכסי מטלטלין אג"מ וכו' בכל אשר המצא לי הן כסף הן שוה כסף נראה דמעות אע"פ שיש לו בבאנקו לא קנה דהוי כחוב דאין נקנה אלא במעמד שלשתן ורש"י בפ' אע"פ דנ"ה שכתב לפי שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אג"ק כדאמרינן בפ' הזהב וכו' כבר דחו התוספות שם דאפילו אגב קרקע דמטבע נקנה אין הלואה נקנית מדפריך בפ' מי שמת הלואתי לפ' דליתיה בבריא ואיתיה בשכ"מ ותי' הא נמי איתיה בבריא הואיל ויורש יורשה א"נ במעמד ג' ואם יכול להקנותה אג"ק הול"ל דאיתיה נמי בבריא על ידי קרקע וכולי עיין שם והר"ב בס' א"ז שם פי' דלפי' ריב"ם כיון דנכתב בשטר הקנין בתוך השטר אלים אע"ג דליתיה בעיניה מ"מ כיון דעיקר הקנייה הכתובה היינו הקנין ובה קני כיון דאין מטבע נקנה בחליפין לא זכה בה אלא משים דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו אבל מאתר שהקנין הכתוב בשטר קני אע"ג דליתיה בעיניה וכולי אם כן כשכתב הקנין בשטר הא דלא קנה הלואה משום דאין מטבע נקנה בחליפין אבל אג"ק קנה ובפ' מ"ש מיירי באומר הלואתי לפ' בע"פ דליתיה בבריא בקנין לבד אא"כ כתב הקנין בשטר דאלים לקנות אג"ק ומ"מ נראה דה"ד בנתן הלואתו לפ' בהקנין שנכתב בשטר אלים אבל בנותן כל נכסיו בקנין דהשטר בלא"ה על הקרקעו' ומטלטלי' ומעות בעין לא אמרינן

ועוד דמעות שבבאנקו הוי ראוי כמ"ש ה' גנת ורדים כלל ד' סימן י"ט והסכים עמו ה' מהר"י הלוי שם אשר ימצא לו וכולי וזה לא מיקרי מצוי ומוחזק ואף שיש לו שטר על זה וכתב הרשב"א בתשובות ח"ב סי' ק"ב דגם האומר כל נכסי' המצוי אצלי אף שטרות בכל הרי השטר מצוי אצלו והשטר כולל הנייר והראייה שבו הנכנסת בכלל הנכסי' וכולי ה"ד במתנת שכ"מ אבל במתנת בריא אפילו נתן כל נכסיו אג"ק ושטרות בכל כל נכסי' כמ"ש הרא"ש בתשו' ופסקו מרן בסימן ס"ג הנותן נכסיו לאחר במתנת בריא מטלטלין אג"ק בקנין והיו לו שטרות אע"פ דשטר בכלל נכסי אינון לא קנאן כיון שלא כתב לו קני לך וכולי וכתב הסמ"ע כ"ה לשון הרא"ש הביאו הטור ולשיטתו א"ש דס"ל דשטר אינו נקנה באגב אבל למאי דקי"ל כהרי"ף והרמב"ם דס"ל דקנה באגב וכו' ל"ד כתיבה קאמר אלא רוצה לומר שלא אמר בע"פ וכולי

י"ז כתב הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן ר"ה וז"ל שאלה יעקב ולאה אשתו חייבו עצמם בשטר לזון את ראובן וזה נוסח השטר וכו' וחייבנו את עצמנו חיוב גמור בקג"מ במזונות ופרנסה מעכשיו ועד חמשה שנים שלמות ובלבד על שלחנו וכו' אם תנאו בטל כיון שהוא בא אחר החיוב ככל תנאי שקדמו מעשה וכולי תשובה איני רואה בנדון זה שלפנינו שום פקפוק שהתנאי קיים מכמה טעמים הא' שלא נאמרו דברים הללו אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר הניתן והנמכר כגון תנאי בני גד וכו' שהתנאי היה באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ וכולי אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורי הן אלו במה שנותן ומה שנותן נותן ומה שאינו נותן אינו נותן וכגון שאמר שדי נתינה לך כל זמן שהוא בידך והריני מחייב עצמי לפרנסך ובלבד על שלחני וכו' ועוד שהרי אפי' בכותב על מנת אין מקום לכל אותם תנאי בני גד ובני ראובן ואין הטעם בעל מנת אלא משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ובנדון שלפנינו הרי כתוב בקנין גמור וכולי עכ"ל מבואר דסבירא ליה דאם המעשה והתנאי בגוף המתנה שיור הוא שמשיר ולא בעי' משפטי התנאים

וכן כתב הריטב"א בחי' שם וז"ל א"ל דהא הכא ודאי לר"מ לא סגי שלא כפל תנאו וכו' שאם יקנה רבו לא יקנה הוא וכיון שנתבטל התנאי דין הוא שתתבטל המתנ' וכו' והנכון הוא דהכא האי על מנת לא חשיב תנאי לר"מ וכו' אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעשה בין שיעשה הוא או לו יעשה או שיעשו אחרי' או לא יעשו אבל וכו' כגון זה שאומר על מנת שאין לבעלך רשות בהם אין תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בה שלא יזכה בה האדון או הבעל וכו' דר"מ סבר דמעשה אינו תלוי בעל מנת זה וכיון שקנה העבד קנה רבו דבגוף אחד חשיבי ומאי דשייר שלא יזכה האדון אינו כלום ורבנן סברי דאפילו בהא שיורי שייר ואהני ע"מ דידיה שאין הרב זוכה בה עכ"ל הרי דסבירא ליה דבדבר דממילא ואיני תנאי דעש' ולא תעשה הוי שיור ולא בעי' משפטי התנאים וכן כת' הרשב"א בתשו' ח"ב סימן ק"מ באחד שנתן לבתו קרקעו' על מנת שלא יהא לבעלה רשות בהם קני' דעל מנת זה אינו כשאר ע"מ דעלמא שהוא תנאי גמור שגוף המעשה תלוי בקיומו או בביטולו שלא נתכוון האב לו' שאם תתן לבעלה שתהא מתנת האב בטלה שאם נתכוון לכך היה אומר על מנת שלא תתן לבעלה אלא דרצה לסלק רשות הבעל מנכסים אלו וכן על מנת שאין לרבך רשות בהם שהרי לא אמר ליה על מנת שלא תתן לרבך ע"ש והתימא על הרשב"א בחי' לקידושין שם שנדחק ע"ש והרב כנסת הגדול' סי' ר"ז הגב"י אות ל"ב הביא דברי הריטב"א וכו' וז"ל דהרא"ש בתשו' כלל ע"ד סי' ג' שכתב שאם יבא בעל חוב של בנו לגבות אותו קרקע בחובו שתתבטל המתנה למפרע ויחזור הקרקע לראובן וכו' ע"כ סבירא ליה הכי דכל תנאי שאינו בעשה או לא תעשה לא בעינן משפטי התנאים וכולי ואי קשה כיון דהרא"ש סבירא ליה דכל שאינו תנאי אלא שיור אם לא נתקיים השיור נתבטלה המתנה למפרע למה באומר לעבד הילך מנה על מנת שאין לרבך רשות בו סבירא ליה לר"מ דהילכתא כוותיה דקנה רבו המתנה והוא לא יצא לחירות הרי כל שלא נתקיים השיור המתנה בטילה וצ"ל דסובר הרא"ש דר"מ סבירא ליה כיון דאין קנין לעבד בלא רבו כי אמר ליה על מנת אינו כלום ואינו יוציא לחירות אבל אין הכי נמי דהמתנה בטילה ולא זכה בה לא העבד ולא רבו אלא חזרה לנותן עיין שם באורך וכבר כ' הריטב"א בחידושיו