ערך השולחן חושן משפט חלק ג רעו

ובתשו' ח"ב סימן שי"ב משמע דס"ל דמקבל אוכל פירו' אלא דיכול לחזור עיין שם ואפילו הכי כ' דהך דמברחת אתיא דלא כר"מ אבל מה שכתב ה' מתשובות הרשב"א סימן אלף קכ"ה עיין שם ליתא כמו שתראה שם

י"ג והוא שיהא התנאי כראוי ע"פ מה שנתבאר בטור וכולי בפרק האומר דקידושין תניא מי שהיה מחלק כל נכסיו לבנו ואמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' בני יירש שדה פ' ופ' בני יתן ר' זוז ויירש שדה פ' ואם לא יתן יירש עם אחיו בשאר נכסים מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסי' כפילו גרם לו וכ' השיטה שם שאם לא כפל משמע שאם לא יתן מאתים זוז לא יירש כלל דמכלל הן אתה שומע לאו וכו' ואין כאן עקירת ירושה דהא לא קעקר לה שאם היה נותן ר' זוז היה יורש לכך הוצרך לכפול להחזירו בתורת ירושה שאם לא יתן וצריך הוא לומר בשאר נכסים שאם לא אמר אלא ואם לא יתן יירש עם אחיו היה במשמע יירש עם אחיו בשדה זו שיטול בה השליש דמסתמא לא קאמר שיירש עם אחיו בשאר נכסים כיון שחלקן לאחיו וכו' עיין שם ונראה דלדעת הרמב"ן במלחמות שכתב דלא בעי' תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכי"מ ככתובים וכמסורים דמו בין במעשה בין בתנאי וכו' ונטרפת דעתו עליו וכו' עיין שם אם כן אם אמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' בני אם יתן מאתים זוז יירש שדה פ' אם לא יתן מאתים זוז לא יירש כלל וכן הדין באומר ע"מ דהוי כמעכשיו אבל הרמב"ן בחי' שם כ' וז"ל משל למה"ד למי שאמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' שאינו בני יתן ר' זוז ויטול שדה פ' שאם לא נתן לא יטול כלום וכן כתב הרשב"א בחידו' שם עיין שם מבואר דסבירא ליה דאם הוא בנו ואמר פ' בני יתן מאתים ויירש שדה פ' אם לא קיים תנאו יירש עם אחיו באותה שדה אבל לא יירש בשדה שנתן לאחיו וכן כת' השיטה שם בשם יש מפרשי' שאם לא כפל תנאו כלל היה משמע שאם לא יתן יחלוק באות' שדה דמסתמא לא הוציא מהירושה לכך צריך לכפול שאם לא יתן יירש עם אחיו בשאר נכסים ולאו דוקא נקט בשאר נכסים דה"ה אם אמר דאם לאיתן יירש עם אחיו ותו לא היה משמע ג"כ שירש עם אחיו בשאר נכסי' דאילו באותה כדה בלא כפילת תנאי היה יורש בה וכו' ע"ש הרי דס"ל דאם לא כפל תנאו בודאי יירש באותה שדה ואם כפל ואמר ואם לא יתן יירש עם אחיו אפי' לא פי' שאר נכסים יורש עמהם בשאר נכסים דרשי' לישנא יתירא דאי באותה שדה דוקא בלא כפל ודאי יורש בה וכבר כ' מהרש"ך סימן ב' דאם נכתב בשטר דבר דלא צריך לכותבו דבלאו הכי סתמא הכי משמע לכ"ע לישנא יתירא לטפויי אתא ולא אמר הרשב"א אלא בדבר שצריך לכותבו ואותו הדבר הוכפל והוא מיותר דלא דרשינן לישנא יתירא ע"ש והכא נמי דלא היה צ"ל ואם לא יתן ירש עם אחיו ופשיטא הוא דדרשי' לישנא יתירא לטפוי שירש גם בשאר נכסים וכהאי גוונא כתב הרי"ף בתשו' סימן יו"ד וז"ל וכן במתנה זו כיון דלא צריך לומר אם מת אחד מהן יחזור חלקו לאחיו וקאמר אין אנו אומרים שלבטל אמר אלא לצורך אמר כן ואיזה אם מת א' מן האחים והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם נכסים אלא יחזרו לאחים כגון א"ל על מנת שלא תקנה אותם אשתו בכתובה וכו' עיין שם הרי דדרשינן לישנא יתירא לטפויי אפי' מילתא דלא משמע מהלשון וכל שכן הכא דירש עם אחיו משמע נמי בשאר נכסי' וה' משפט צדק חלק ראשון סימן ל"ה דף קי"ז ע"ד כ' וז"ל וא"ל למה שאנו דורשים לישנא יתירא לטפויי אתא דהיינו לייפות כח בעל השטר וכו' לאו מילתא היא דלישנ' יתירא דדרשי' עולם וכו' וע"ש סימן ל"ו וכבר הוכיח כן הרשב"א בתשו' חלק שני סימן ע"ה מסוגי' דערכין עיין שם וכן נראה מדברי הרי"ף ככתב והכא נמי לישנא יתיר' לגרוע שאר יורשים שירש זה עמהם בשאר נכסים שכבר נתן להם וכל שכן להעמיד הירושה על דין תורה שכל הממון בחזקת כל היורשים ועיין בס' קהלת יעקב דקמ"ט סי' רס"א

י"ד כת' הרב משנה למלך בפרק ו' מהלכו' אישות דאפשר דה"ד בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר לא בעי משפטי התנאי' וה"ט בתנאי דלהבא אמרי' דאין תנאי שיבא אחר המעשה יבטל המעשה אלא אם כן נעשה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן אבל כשהתנאי דלעבר כגון אם עשית דבר פל' דבאיתה שעה מתברר הדבר אם נתקיים המעשה או לא מה צורך בזה למשפטי התנאים אבל בפרק האומר פריך לר"מ מקראי דסוטה אם לא שכב וכו' ותמה על רבי' וכולי עיין שם ונראה דרשב"ם דפי' ר"מ דפרק האומר דגם באומר על מנת כמו הבבות הקודמות אמר ר"מ דצריך תנאי כפול וכולי עיין שם וכן ראיתי לראב"ן בס' דקנ"ה עמוד שני שכ' וז"ל הרי את מקודשת על מנת שאתן לך ר' זוז מקודש' דיקיים תנאו ויתן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכולי אבל לר"מ דאמר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכו' עיין שם הרי דר"מ פליג ארישא וסבירא ליה דאפילו בעל מנת בעינן תנאי כפול וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן בפרק מי שאחזו עיין שם ומ"ה פרכינן לר"מ מסוטה אבל אנן דקיימא לן כרבנן דאמרינן אין צריך תנאי כפול ה"ה בתנאי דלעבר ואפשר דר"מ דוקא בעל מנת פליג דלאו כאומ' מעכשיו דמי אבל באומר מעכשיו מידה דלא בעי' ותנאי דלעבר ודאי הוי כמעכשיו מיהו אפשר משום דקתני רישא ע"מ שיש לי מאתי' זוז הרי זה מקודשת ויש לו וכו' על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זה מקודשת ויש לו וכו' וה"ד דיש לו בשעת קידושין דיש לו משמע כמבואר בא"ה סי' ל"ח עיין שם ועלה קתני רמ"א כל תנאי וכולי משמע דר"מ אפילו בתנאי דלעבר ואמר על מנת ס"ל דבעינן תנאי כפול דדוחק לומר דלא פליג ר"מ אלא על מנת שארך וכולי ועיין בתשוב' הרא"ש כלל מ"ו ושוב ראיתי להרב דברי אמת בסוף קו' א' שהוכיח כן פה אל פה דבר עם ה' משנה למלך ושמח לדבריו עיין שם באורך

ט"ו נסתפק ה' קהלת יעקב דקל"ט באומר ובלבד שתתן לי כך וכך אם לשון ובלבד הוי לשון תנאי כמו על מנת או לא והביא ראייה מדתנן המודר הנאה מחתנו ורוצה לתת לבתו מתנה וא"ל הרי המעות נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהם וכו' ואמר רב עלה ל"ש אלא דא"ל שאין לבעלך רשות בהם וכו' אלמא לשון ובלבד הוי כאומר על מנת וכו' עיין שם ואיברא שהרשב"א בתשוב' חלק שני סימן ק"מ כ' דיש לנו ע"מ שאינו תנאי שהרי שנינו בנדרים וכו' א"ל הרי המעות אלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהם וכו' ואמרינן עלה בגמרא אמר רב ל"ש אלא דא"ל על מנת שאין לבעלך רשות בהם וכו' אלמא דעל מנת דאמר רב היינו כענין ובלבד ששנינו וכו' עיין שם הרי דהתם דא"ל ובלבד אינו תנאי והתם על מנת נמי לאו תנאי ומסתבר דלשון ובלבד חוץ הוא והוי כמו אלא דמסקי' בפ' המגרש דחוץ הוא והכי קי"ל בא"ה סימן קל"ז עיין שם מיהו נר' דאומר אלא שתתן