ערך השולחן חושן משפט חלק ג רעג

ביד בית דין ממש שהקרקעות א"א לעמוד בידם אלא ברשות בית דין קאמר עיין שם ואם כן זה שאמר כל מה שנשאר בידו וברשותו אדרבא א"ל דבידו קאי על המטלטלין וברשותו על הקרקע ואפי' לא אמר כל שנשאר בידו לבד משמע אפילו על הקרקע שהוא ברשותו (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"ך מצאתי כתיב ומהר"ם ברורו וכו') ומהר"ם ברורו בתשוב' בס' פני משה חלק ראשון סימן פ"ב כתב דה"ד כשקנו מידו שמחל המשכון כמ"ש הריטב"א בחי' ר"פ הכות' בשם הר' יונה דדוק' כשאמ' בתחילה דין ודברים אין לי על שדה זו ואחר כך קנו מידו סתם אמרינן דעל גופה של קרקע קנו מידו אבל אם קני מידו שאין לו דין ודברי' על שדה זו קנין דברי' בעלמא הוא ואם כן מה שנראה מדברי הרא"ש דאפילו בקנין לא מהני לשון מחילה היינו כשקנו מידו על מחיל המשכון אבל אם אחר המחילה קנו מידו סתם מודה דהקנין מתקן והרשב"א מיירי בהכי ולא פליגי הרשב"א והרא"ש ונמשך אחריו הרב שמחת יום טוב סוף סימן כ"ט עיין שם ולא זכר דהרב פני משה סימן פ"ג דחה דברי מהר"ם ברורו והסכים דהרא"ש מודה דבקנין קנה והסכים עמו הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן צ"א עיין שם ועיין בס' קרית מלך רב חלק שני דכ"ה ע"ג וראיתי להרדב"ז חלק ראשון סימן ק"ח שכ' וז"ל ועוד יש טעם אחר שכיון שכתב זה התנאי בעודה ארוסה וקנו מידו נסתלק לגמרי מנכסיה ופירותיהם דקי"ל אם קנו מידו דמגוף הקרקע קנו מידו וכן דעת רב האי גאון והרמב"ם פ' כ"ג מהלכות אישות ואפילו לדעת הרמב"ן והרשב"א שכ' פי' אחר בהאי בעיא דהכותב קנו מיד מאי מכל מקום לא הטעו בין ב' הפי' והממע"ה עיי"ש ולכאורה שזה תלוי במחלוק' אביי ורב אשי בר"פ הכות' ותימא לי מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל כשטר על התחתונה רב אשי אמר בנכסייך ולא בפירותיהם בנכסייך ולא לאחר מיתה משמע דרב אשי לית ליה דאביי דיד בעל השטר על התחתונה כמ"ש התוס' שם וה"נ לאביי כיון שיש ספק במחילה לא הוי סלוק ולר' אשי הוי סלוק וכבר כתבתי בסימן י"ב ובסימן מ"ב דעת הפוסקי' בזה עיין שם באורך ומכל מקים הרי הרדב"ז העיד דמהר"י בן מיגש סבירא ליה (א"ה עכ"מ)

ד' כתב ה' פני משה סי' נ"ז דצריך שידע המוחל כמה הוא סך מיחל ועל הכל הוא מוחל אבל אם לא ידע הסך דהוא מוחל אם כן לא ידע מאי קא מחיל והו"ל מחילה בטעות וכן נר' מתשו' מהראנ"ח עיין שם וכן הוכיח מהרימ"ט חלק ראשון סי' ק"ב עיין שם והפר"ח בס' מים חיים בתשו' סימן י"ג כ' דליתא דה"ד לדעת הרמב"ם אבל לדעת כולהו רבוותא כל שמחל אע"ג דלא קייץ הוי מחילה כמ"ש בסימן רל"ב וברייתא דאונאה דקתני אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה וכו' לאו דוקא דה"ה אם אמר יודע אני שיש בו אונאה וכן מוכח מדברי רש"י שם וכן נראה מתשוב' הרשב"א הביאה מרן בב"י סוף סי' י"ב ע"ש ולא ראה מרן בש"ע סימן רל"ב דין ז' כתב לשון הרמב"ם וז"ל כל הלוקח סתם וכולי הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש במכר ומחל הלוקח או עד שיאמר כל מום שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה וכ' הסמ"ע אף על גב דלא קי"ל כהרמב"ם בהמתחייב דבר שאינו קצוב הכא קיי"ל כוותיה ולא מטעם שהוא דבר שאינו קצוב אלא משום דיליף ק"ו דאונאה כמ"ש המ"מ עיין שם בהש"ך וכ"מ בדברי מרן בב"ה ובד"מ עיין שם ועיין בהסמ"ע סימן רכ"ז אם כן סבירא ליה גבי אונאה המום אם לא פי' הסך שמוחל יכול לחזור ובס' מהר"ש חסון בספר משפטים ישרים סי' פ"ו הביא ראייה מדברי הרמב"ם פט"ו מהלכות מכירה עיין שם ותשוב' הרשב"א שהביא מרן הב"י סימן י"ב כבר כתב עלה הרמ"ע סימן מ"ב דגם צריך שיפרש הסך וסמך על הברייתא והביאו הרב כנסת הגדולה סי' י"ב הגב"י אות נ"ב והכריח בח"ב אות י"ב דלא מטעם דבר שאין לו קצבה דלא קנה לדעת הרמב"ם אלא מטעם מחילה בטעות דכל פי' הסך שמחל אמרי' מחילה בטעות היא דאלו היה יודע הסך לא היה מוחל עיין שם באורך וכן כתב מהר"ש צרור בספר חוט המשולש בתשוב' אחרונה והבן כן כוונת הרשב"א עיין שם איברא דמדברי רש"י משמע דכל שאמר יודע אני שיש בו אונאה אפי' לא פי' הסך סגי וכן מצאתי לרב האי בספר המקח שער ל"ה שכתב וז"ל תבע שהתנאי מבטל אונאה כגון שאם פירש המוכר ללוקח וא"ל זה החפץ שאני מוכר לך כו"ך אינו שוה זה הדמים וע"ז אתה נכנס אין על המוכר תורת אונאה כיון שהודיעו וכמו כן אם פי' הלוקח למוכר וא"ל זה החפץ שאני לוקח ממך בכך וכך יודע אני ששוה יותר אין על הלוקח תורת אונאה מאחר שהודיעו וכולי עכ"ל נר' דס"ל דאפי' לא פירש הסך האונאה סגי וכן משמע מדברי השאלתות פ' בהר סיני ובה"ג דצ"ג ע"ש ונר' דהם חולקי' על הרמב"ם במחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וה"נ דכוות' אפי' לא פירש לו הסך הלואה הוי מחילה ואם כן נראה דגם הרשב"א שהביא הב"י סימן י"ב סבירא ליה כוותייהו והוא אזיל לטעמיה שכתב בתשו' חלק שני סימן פ"ט והביאו מרן הב"י סימן ס' שדברי הרמב"ם אינם תפוסים בידינו ומעשים בכל יום אנו עושי' בהפך עיין שם

ה' ולשון מחילה אינו שייך אלא במעות שהוא חייב לו ובחוב לא מהני לשון נתינה הוי דבר שהוא בעין ה' בני אהרן עיין שם וכן כתב ה' גנת ורדי' כלל ג' סי' מ"ו והרב בית יהודה חא"ה סימן כ"ח ע"ש אבל רבו בס' פרי צדיק סימן י"א הסכים דמהני לשון מתנה בחוב כיון דהלוה משועבד והם ברשותו וכן כתב מהר"י עייאש עצמו בס' בני יאודה סימן ס"ט ועיין שם עוד סימן קכ"ג דקצ"ז וכן הסכים ה' גנת ורדים כלל ד' סימן א' עיין שם וכן ראיתי למהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ק"ו שכתב וז"ל ומי שאמר לחבירו הריני בקנין שנתתי לך החוב שיש לי אצלך הואיל הדבר הנותן לא מיחסר משיכה נתקיימה המתנה ונפטר הב"ח מהחוב שאצלו במה שאמר לו נתתי לך מה שיש לי אצלך ואי אנחנו צריכין בזה לקנין כדי שנבטל המתנה מצד ואין הקנין וכולי עיין שם

ו' הג"ה וי"א דאפילו היה לו שטר וכולי הטור בסי' י"ב כ' דרבינו ישעיה ס"ל דאם השטר עדיין בידו לא מהני מחילה וא"א הרא"ש לא חילק עיין שם כ"ה בתשו' הרא"ש בס' בשמי' ראש סי' קל"ג ע"ש

ז' דין ד' י"א דכשם וכולי (א"ה הלשון הזה יש בו קצת גמגום מפני שיש בו קרעים) הטור כ' על דברי הרמב"ם ואני כתבתי למעלה דגם במכר להקנו' דבר שאינו מסויים וכולי וכתב הפרישה דר"ל דבסי' ס' וסימן ר"ז כ' דאפי' דבר שאינו קצוב כלל יכול להשתעבד כ"ש דבר קצוב אלא שאינו מסויים שיכול להקנותו ע"ש