ערך השולחן חושן משפט חלק ג רעא

שזה היא חתימתן אבל אם עדי השטר מעידים שזו היא חתימתן אין ניתנין לה הטפסה עיין שם בהש"ך אבל אם מודה שהשטר אינו מזוייף וטוען טענה אחרת אין נותנים לו טופס השטר וכתב הב"ח בסי' ט"ז שכן נראה עיק' בהב"י ועוד דלא יהא אלא ספיקא דדינא הלא הרשב"א פסק שלא יתנו הטפסה ודברי הרמב"ם והרא"ש אם תמצי לומר דהילכתא כוותיהו אפשר לומר דדוקא בטוען מזויי' לכן מספק אין לכופו ליתן לו הטפסה וכו' וכ' הכנה"ג בסי' ס' ובתשובו' בעי חיי סימן כ"ט כתב דאין נראה דאף על גב דנראה לכאורה שבעל השטר הוא המוחזק לא היא שהלוה שהמעות בידו הוא המוחזק ולא בעל השט' דקיימא לן כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי לכן הלוה שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל כהרמב"ם והרא"ש שסוברים שכופין את המלוה ליתן את השטר ואם לאו אינו פורע וכולי עיין שם וליתא דאפילו בטענת מזוייף מסתברא דכיון דקיום שטרות דרבנן ודעת רוב הפוסקי' אפילו הלוה טוען מזוייף אין צריך קיום מדאורי' דעדים החותמים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין דמי אם כן מספק לא אמרינן יד בעל השטר על התתתונה וכן כתב הרב עדות ביעקב סימן כ"ז על כתובה שלא מצאו לקיים חתימת העדים אלא חתימת הבעל דטורפת מלקוחות דהתוס' ריש גיטין בשם ר"י וכמה פוסקים ס"ל דאין טוענים ליורשים וללקוחות מזוייף וכיון דאיכא פלוגת' לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא אדרבא המלוה הוא המוחזק דמוקמינן אדאוריית' דאין צריך קיום עיין כם וגם הגמ"ר בשם ר"י אביגדור הכהן ודעימיה דסבירא ליה דאם טען הלוה בריא מזויף צרך קיים מדאורייתא היינו דוקא בשלא נתקיים כלל אב אם נתקיים אלא היכא דאיכא ריעותא חיישינן שמא טרח לזייף בטוב עד שנראה לעדים שהיא חתימתן ודאי דחששא דרבנן היא ולענין זה שרוצה ליקח טופס השטר שהוא כבר מקויים ואיכא פליגתא אם כופין אותי ליתן לו הטפסה אפי' טען מזוייף אמרינן יד בעל השטר על העליונה וכתב עוד ה' שם שהסמ"ע יחיד הוא בדבר הזה וכבר חזר בו בתשו' סימן רמ"ד דודאי יכול המוחזק לומר קים ליה כהסמ"ע כיון כהראנ"ח בתשו' סימן צ"ז קאי כוותיה שדבריו שכ' ברור מללו דבכל הטענות סובר הרב דנותנים לו טופס השטר עיין שם וכן ראיתי להרדב"ז בתשיבות ח"ג סימן תרנ"א שכתב דאם שאל הנתבע העתק השטר נותנים לו וכ"כ הרא"ש בתשו' ודברים של טעם הם עיין שם

ג' דין ב' מחל לחבירו וכולי שאלה על שטר בהיות שהאשה פ' נכנסה עפ"ק בעד בנה ה"ר אליהו בעד החוב שחייב לגוי וכולי לכך עמד בפנינו אני עדים ח"מ ה"ר אליהו והודה הו"ג וחייב את עצמו חיוב גמור שלא לבטל את מלאכתו וכולי ואם בטל ממלאכתו בענין שלא יוכל לפרוע את חוב הגוי באופן שתתחייב אמו לפרוע לגוי מעותיו חייב את עצמו ק"ג שימחול לאמו מעו"מ מחילה גמורה בחלק המגיע לו מכל עזבון הניח אביו בין במקרקעי בין במטלטלי' בין בנכסי' באופן שהוא כאיש זר שאין לו שייכות בתפיסת הבית כלל וכולי וקנינו מיד ה"ר אליהו הנז' בקש"ס וכולי עכ"ל ועכשיו הלך הבן ה"ר אליהו למ"ה ופרעה אמו החוב עליו לגוי מכח הערבות מה דינו ושכמ"ה

תשובה הדבר פשוט דקרקע אינו נקנה במחילה כמבואר בתשובות הרשב"א שהביא מרן הב"י ובתשובות הרא"ש שהביא הטור סימן רמ"ה ע"ש וכ"כ הר"ן בפ' נערה דע"ד וכ"כ הרמב"ן והרא"ה והריטב"א הובאו בש"מ לכתובות שם ובפ' הנזקין דנ"ח דאמרינן אין דין אנפרות בבבל כ' הריטב"א בחי' שם וז"ל פי' דהלוקח מאנפרות וחזר ולקח מישראל מקחו קיים דכיון דאיכא בי דוואר ולא קיבל אחולי אחיל וכן פי' ר"י הלוי בן אחיו של רבי' אבל ליכא לפרש שאם לקח מאנפרות אע"פ שלא לקח מישראל דמקחו קיים דהא אנפרות לא קני וכולי קרקע אינו נקנה לאחר במחילה. וכ"כ הר"ן בסימן ש"ה אבל הטור ומרן בסימן רל"ו ס"ט וז"ל אבל אם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציאו מיד הגוי ולא עשה אז ודאי נתייאש וכולי ע"ש ונ"ר דס"ל דאפי' לא חזר ולקחו מישראל מקחי קיים דכיון דהיה יכול להוציאו מידו ולא עשה ודאי נתייאש ויאוש הוי כהפקר כדאמרי' בפ' השולח גבי עבד שנשבה ע"ש וכן המטלטלין והנכסי' שהם בעין לא נקנו בלשון מחילה כמו שהוכיח מהריק"ו מדברי הרמב"ם אלו ופסקו רמ"א וכן מבואר בתשובות הרא"ש שהביא הטור סס"י ע"ג וכ' הכ"ח והסמ"ע שם דה"ה מעות בעין שהם פקדון וכ"כ המבי"ט ח"א סימן כ"ה בא' שמת והחזיקו בנכסיו אחיו מצד האם ואח"ך בא היורש לזכות בנכסים ונתפשר עמהם ועשה להם שטר מחילה דהמחילה שמחל במעות אם לא הקנה אג"ק אינו יכול למחול כיון שהמעות הם בעין ע"ש מיהו כ' הש"ך בסי' ע"ג ס"ק נ"ה דנראים דבריהם דדוק' במעו' פקדון צרורים דאל"כ כיון שיכול להשתמש בהם היו כמו ההלואה שייך לשון מחילה עיין שם וכן כתב הט"ז שם ובזה ניחא מ"ש הרמב"ם פ"א מה' מכירה או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכולי דמיירי בפקדון מעות שאין צרורים שיכול להשתמש בהם דהיו כמו חוב ומהרשד"ם סימן שצ"ו כ' דמיירי בפקדון שנשרף ונאבד עין שם וכ"מ מדברי מהרשד"ם סימן שכ"ח ע"ש והא דתנן בפ' הזהב הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם חוזרני בי ערבוני מחול לך וכולי וכתב הרמב"ם ומרן סי' ר"ז סי"א כבר הט"ז שם כתב וז"ל ונלע"ד מיירי בערבון מעות לכך קנה במלת מחול לחוד או דל"ד קאמר מחול וכולי עיין שם כן כתב הנ"י בפ' הזהב שנתן לו ערבון מעות ע"ס וה"ט משום דיכול להשתמש בהם וראיתי להב"ח בתשו' סימן קמ"ט שכ' דה"ד במטלטלין שהיו ברשות המקבל לא מהני מחילה אבל הנותן חפץ לחבירו ומיחל לו מהני כמ"ש עש"ב ולפ"ז ניחא נמי ההיא דהנותן ערבון לחבירו וכולי שא"ל ערבוני מחול לך בשעת נתינה ולכאור' נר' דבקנין קנה כמ"ש הריטב"א בפ' נערה שם ובש"מ למציעא על דף ס"ז ע"ב עיין שם ועיין בהנ"י שם וכן כתב הרשב"א בתשובות הביאו מרן הב"י וז"ל שאלת ראובן היה תופס קרקעו של שמעון ולא היה יכול להיצואו מידו עד שא"ל ראובן לשמעון מחול לי הקרקע ועשה לי שטר מחילה וכולי וכתב לו שטר שמחל לו אותו קרקע וכולי תשובה הדין עם ראובן דכל שקנו מידו אפי' באומר דין ודברים על שדה זו קי"ל דמגופו של קרקע קנו מידו ע"ש ומהרשד"ם סימן רע"ח העתיק לשון הרשב"א הדין עם שמעון כיון דלא קנו מידו וכולי ומ"מ משמע דאם קנו מידו קנה עיין שם ונראה שראה תשו' הרשב"א בב"י סי' י"ב והגיה הדין עם שמעון ע"ש ותשו' הרשב"א היא בח"ג סימן ה' כמו שהעתיק הב"י בסימן זה וכצ"ל בב"י סי' י"ב כמ"ש הכנה"ג שם ומהראד"ב בס' לחם רב סימן ק"ץ עיין שם והב"ח בסימן ע"ג הק' מדאמרי' בבתרא דמ"א גבי רב ענן והא אחיל ליה וכו' אלמא שייך לשון מחיל' בקרק' ותי' דה"ק והא אחיל ליה התביע' וכו' והסכי' עמו ה' גנת ורדים כלל ג' סי' מ"ו עיין שם ובסי' זה