ערך השולחן חושן משפט חלק ג כז

וכולי עיין שם והביאו מרן הב"י בא"ח סימן קנ"ג בקיצור ופסקו שם סי"ט ע"ש אלמא לא אמרינן הכי אלא בשטר חוב או בשובר שכתבו כדי שיהא מוכן ליתנו למלוה או השובר ללוה כדי לפורעו אבל בכתב שלא עשהו ליתנו למלוה דלא שייך ה"ט ודאי דאם אינו חייב לו לא היה כותבו: סימן ק"ח

א' דין א' כשחייב מודה וצוה בחוליו שיש לפ' וכו' כ' הב"ח שצוה ואמר תנו לפ' וכו' א"נ בהודה בדרך שלא היה בו חשש הערמה וכולי עיין שם וכן בפ' שום היתומים אמר רבא אין נזקקין לנכסי יתומי' ואם אמר תנו נזקקין וכ' התוס' בד"ה ואם התנו וכו' לכאור' פי' תנו החוב וכו' וצ"ע אמאי שבק לישנא שחייב מודה ושמא לכך נקט האי לישנא תנו דשייך ביה בחוב ובמתנה דאם צוה אביהם ליתומים ליתן מתנה דניתנין מתנה בכולה או במקצת ועשה קנין ותימא פשיטא שאם אמר תנו נזקקין כיון שנתנו במתנה ואור"י וכולי ועוד איכא הודאה דלא סגי דלא אמר תנו וכולי כגון שהודה מעצמו וכולי אבל תבעו והודה אפילו בלא אתם עדי ולא אמר תנו נותנין דאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל משמע דסבירא ליה דאם אמר תנו מנה לפ' בלא קנין אמרינן דלא מתנה הוא אלא בחוב קאמר דשייך ל' תנו החוב והמח"א ה' זכיה ומתנה סי' ל"ח כ' על שמעון שאמר תנו ק"ק לפלוני בלא קנין ומת ובא ראובן ותבע הק"ק זון וטוען היורש דאין המתנה מתנה כיון דלא קנו מידו וראובן אמר שהוא חייב לו ק"ק זוז ובשביל חובו קאמר ליתן וראובן תפוס הוכיח ה' שם דתנו שייך על החוב והדין עם ראובן ע"ש ולכאו' נר' דה"ד כשהוא תפוס אבל אם אינו תפוס אמרי' שמא למתנה איכוון ובלא קנין לא קנה ומספק אין מוציאין מיד היורש וכן משמע קצת מדברי התוס' דנקטי תנו דשייך במתנה במקצת אם עשה קנין ותמהו תימא פשיטא וכולי וא"א אימא דנקט תנו לאשמועי' דאפי' אמר תנו בלא קנין לא אמרי' דמתנה היא ובלא קנין לא קנה אלא על החוב קאמר ונזקקין אלא משמ' דמספק אין מוציאין מיד היורש ובירושלמי פ' התקבל אמרי' גבי גניבא דאמר יבון לר' אבונא מזמן חמרא דכפר פנייא ולא יבון ליה חשין להא דרב דאמר דהיורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים ניגבית מן המשועבד כך אינה ניגבית מן היורשים ופריך לא יתנון משום חוב יתנון ליה משום מתנה ומשני חשו להא דר"א דר"א בעי מתנתו כמתנת שכ"מ אי כבריא ע"כ משמע דלמאי דקי"ל דמלוה ע"פ גובה מהיורשים אם אמר תנו פריך לר"א דמספק' ליה או כמתנת שכ"מ או כבריא נותנין לי דאמרי' תנו משום חובו קאמר ולכאו' י"ל דהתם משום דהוי ס"ס משום דר"א מספק ליה שמא דהוי כמצוה מחמת מיתה ואת"ל כבריא שמא משום חובו קאמר והיינו דפרכי' יתנון משום מתנה ומאי קשיא כיון דאמר יתנו סתם דילמא משום חובו קאמר וחיישי' לדרב אלא משום דהוי ס"ס דשמא מלוה על פה גובה מהיורשים ואת"ל אינו גובה שמא מתנה קאמר ובס"ס מוציאין מיד המוחז' וה"ה מהיורש כמ"ש בסי' כ"ה ע"ש ונר' דלשון תנו משמע הכי והכי במתנה או בחובו וכה"ג אמרי' בפ' השולח דף ל"ב גבי בטל הוא שתי לשונות משמע ולישנא דמהני קאמר פירש"י וכיון דהכי הוא מסקנא דמלתא כי טעין איניש מלתא מהניא במילתיה קא טעין ע"ש וה"נ א"ל דתנו שתי לשונות משמע ולישנא דמהניא ביה קאמר והיכא דלא מהני בחוב מהני במתנה ולהכי פריך הירושלמי אי לא יהבון ליה משום חוב יהבין ליה משום מתנה דכיון דלא מהני בחובו לרב אמרי' במתנה קאמר וה"נ בש"מ דלא מהני במתנה בלא קנין אמרי' בחובו קאמר לדידן דמלוה על פה גובה מהיורשים וא"כ אפילו ע היה תפוס גובה מהם ועי' בהכנה"ג סימן רנ"ג הגב"י אות י"ג שכתב דאע"ג דקי"ל כחכמים דאדם מוציא דבריו לבטלה ה"ד בבריא אבל בש"מ לכ"ע א"א מד"ל דומיא דאמרי' אין אדם משטה בשעת מיתה והר' קהלת יעקב דף קפ"ה הוכיח כן ממ"ש רשב"ם בפ' י"נ גבי ש"מ שכ' כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה ואם לא נוטלן משום מתנה וז"ל ואם לא נוטלן משום מתנה דכיון דאינו ראוי ליורשו ע"כ נכסים נותנים לפ' קאמר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולמתנה מכוון עכ"ל אלמא דבש"מ א"א מד"ל ע"ש נראה דאפי' בבריא אמרינן הכי כמ"ש הרמב"ם ומרן בסימן רמ"ח גבי נכסי לך ואחריך לפ' דאפילו ליורש הוי לשון מתנה בבריא משום דאין אדם מד"ל וכמ"ש מהראנ"ח ח"ב סימן ל"ו דכל שיכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל אפילו רבנן מודו וכ"ש בש"מ וא"כ ש"מ האומר תנו מנה לפלוני דמלוה על פה אינו גובה מהיורשים אמרי' דהוי לשון מתנה מיהו י"ל דלא אמרי' הכי בדבר שאינו פשוט כמ"ש בפ"ק דמציעא דף ט"ו גבי מקדש אחותו דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ואמר לשם מתנה וכ' התוס' וז"ל אבל בערכין בפ' המוכר גבי המוכר שדהו בשעת היובל ואמר שמואל מעות חוזרין ל"ל אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא אמר רב מכןרה יוצאה עכ"ל ה"נ א"ל דדוקא גבי בטלה הוא אמרי' דלישנא דמהני ביה קאמר משום דאדם יודע דלא מהני במתנה דלשון דלהבא וכן גבי נכסי לך ואחריך לפ' אמרי' דהוי לשון מתנה משום דפשיטא דלא מהני לשון ירושה דאין אדמ"ל אבל באומר תנו מנה לפ' לא אמרי' דהוי לכון מתנה משום בחוב מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים לרב דהא איכא מ"ד דגובה מהיורשים וקי"ל הכי מיהו נר' דדוקא גבי מקדש אחותו וכן מוכר שדהו לא אמרי' אדם יודע וכו' בדבר שאינו פשוט כ"כ לשנות לשונו אבל כל היכא דמצי' לפרש דבריו בלשון המועיל מפרשי' וכה"ג כ' הריטב"א בפ' אע"פ דף מ"ח גבי נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן וז"ל דאי טעמא דר"מ משום שאדם מקדיש דשב"ל הא לית הילכתא כותיה אבל אי טעמא דידיה משום דנעשה כאומ' יקדשו ידיך לעושיהן אפ' דהילכת' כותיה ואע"ג דלא קי"ל כותיה במעריך פחות מבן חדש התם הוא שאתה משנה לשונו מערך לדמים אבל הכא כי אמר שהוא מקדיש ידי אשתו י"ל אז שהוא מקדיש אותם כדין חכמים וכדין תורה דהוי כאלו אמר בפי' יקדשו ידי לעושיהן וכולי ע"ש הרי שכ' דכל שאין משנין לשונו קי"ל כר"מ דאין אדם מד"ל וה"נ בש"מ שאמר תנו מנה לפ' שאינו זוכה במתנה בלא קנין אמרי' אין אדם מד"ל ותנו בחובו קאמר ואף על גב דבפ"ק דמציעא גבי מקדש אחותו דאמרי' דגמר ונתן לשם מתנה דאדם יודע וכולי כ' התוס' בד"ה ונתן לשם מתנה אבל בערכין גבי המוכר שדהו בשעת היובל עצמה דאמר שמואל מעות חוזרין ל"ל דאדם יודע שאון מכר ביובל דאין זה פשוט דהא אמר רב מכורה ויוצאה עכ"ל אלמא במידי דפלוגת' לא אמרי' אדם יודע וכו' התם נמי משנה לשוני ממכר למתנה ומקי' למתנה אבל כל שאין משנין לשונו לעולם אמרי' אדם יודע וכולי דהא במקדיש