ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסט

ולזכות איך אני מודה בפניכ' הודאה גמורה בר"ן ובהש"ד בלא שום זכר אונס כלל ועיקר שנתתי להם מהיום ולאחר מיתה קרקע החצר הידועה לי וכולי לגבות ממנה סך ת"ק גרושו' מהיום ולאחר מיתה שהם סך כתובת אשתי וכך ת"ל ה"ר יוסף הנז' האי שטרא דמתנא כתבוהו בברא וכו' ומעו"מ ילכו בני פ'ריג'א ושלום וה"ר יצחק הכהן הנז' לזכות נכדי ויחזיקו בקרקע הנז' מהיום אחר מיתה לגבות הסך הת'"ק גרושו' הם וכל באי כחם ולית מאן דימחה בידייהו בשום אופן בעולם כו"ע וכל טוען ומערער נגד שטרא דנא הרי מעו"ע יד מקבלי המתנה על העליונה ויד המערער על התחתונה ולראיית האמת והצדק כתבנו וחתמנו וכולי

תשובה דבר פשוט דמ"ש לזכות נכדי וכולי קאי אלפניו אבל לבניו מתנה להם קאמר ואע"ג דבר"פ השואל גבי פשיעה בבעלים פליגי רב אחא ורבינא וק"ל התם כמ"ד דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו אפשר דלשון בני אדם שאני וכן כת' התוספות שם דאפשר דלא אמרינן הכי בכ"מ עיין שם וכה"ג כתב מהראנ"ח סי' כ"ח דלא קאי אלא אלפניו עיין שם וכן כתב הכנה"ג בסימן רנ"ג הגב"י אות ל"ד עיין א וכ"ש בנ"ד דהלשון משמע כן ואם כן נראה דמחצה לבניו ומחצה לנכדיו קאמר בפ' מ"ש ההוא דא"ל לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר רב יוסף קנתה מחצה דתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ואע"ג דלאביי דדחי' התם אהרן בר חלוקה הוא אשה לאו בת ירושה היא ה"נ דאין בני הבנים נוטלין כתובת בנין דכרין א"ל דשליש כל א' קאמר הא פסקי' כרב יוסף דאפילו אשה דלאו בת ירושה קנתה מחצה וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתקצ"ח עיין שם ועוד דחלק אביהם נתן להם ואביהם בכור היה והבכור ניטל פי שנים בכתובת בי"ד ואם כן נתן לנכדיו מה שהיה ראוי אביהם הבכור ליטול שנים ואם כן מחצה לבניו ומחצה לנכדיו קאמר

והנה אם הבכור נוטל פי שנים בכתובת ב"ד מי הוי כירוש' האם או כירושת האב ראיתי למהרש"ך ח"ב סימן ס"א בא' שכתב לאשתו בתנאי כתובת' שאם תמות בחייו וישאר ממנה לו אפילו בנות תירש כתובת אמה כאילו היא זרע שיש לו כתובת ב"ד שכתב וז"ל אבל בתנאי דנ"ד שהתנה לזכות לבניו בנכסי אמן מן לא התנה שיזכו בהם אלא לאחר מיתה כדין כתובת ב"ד שהבעל יורש את אשתו ואחר מותו זוכים הבנים מכח האב ולא מכח האם וכו' ומספר כתובה נלמוד שכך כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתך יתר על חולקיהון דעם אחוהון ואם זכות כתובת ב"ד אינו בא מכח האב מהירושה מה שייך לומר יתר על חולקהון וכו' דכיון דזכות כתובת בית דין זוכים בה מכח אמם ומה שחולק ם עם שאר אחיהם הוא מכח זכות אביהם לא שייך לומר יתר וכולי עיין שם הרי שכתב דכתובת בית דין דזוכים הבנים בכתובת בית דין מכח האב ולא מכח האם וכן כתב רש"י בר"פ מי שהיה נשוי במשנה וז"ל ראשוני' באים לירש את אביהם דהא אינון ירתון תנן וכולי ואמרינן נמי התם בגמ' ש"מ א' בחייו וא' במותו יש להם כתובת בית דין ולא חיישי' לאנצויי ופירש"י וז"ל ולא אמרינן כי תקון בית דין היכא דמתו שניהם בחייו וכו' דהשתא אתו תרווייהו בתורת בני' דכרי' שהיא ירושת האב ולא אתי לאנצויי אבל א' בחייו וא' במותו דיורשי שניה באים על כתיבת אמן בתורת ירושת אמן ולא מאביהם בא להם ובני א' באים ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן לא שקלי דילמא אתו לאנצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרי' עכ"ל הרי בהדיא דכתובת ב"ד ירושת האב היא וזה מוכרח דאל"כ א' בחייו וא' במותו נמי לא אתי לאנצויי דתרווייהו אתו בתורת ירושת חוב אמן אלא ודאי דכתובת בית דין ירושת האב היא ואם כן הבכור נוטל פי שנים בכתובת בית דין והתימא על הרשב"ץ ח"א סימן ק"ן דס"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בכתובת בית דין ע"ש דהא כתובת בית דין ירושת האב היא כמ"ש ועוד דכתובת בית דין תקנו כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו דוקא לגבי בני השנייה שלא יירשוה אבל לגבי בניה אמאי יעקרו שלא יירש בנה הבכור פי שנים והרי מזונות האלמנה והבנות קודמי' לירושת הבן כתובת אמו אע"ג דשניהם תנאי כתובה כמו שפ' הרמב"ם והטור באה"ע סי' קי"ב עיין שם אלמא לא עקרו ירושת הבעל לגמרי ואם כן אמאי אין הבכור נוטל פי שנים וא"כ גם לדעת הרמב"ם דירושת הבעל אינה אלא מדרבנן ואין תנאי כתובת ב"ד עוקר ירושת הבעל וירושת האב מיקרי ונוטל בה הבכור פי שנים וכן מבואר בירושלמי פ' מי שהיה נשוי ועיין בתשובות הרשב"ש סימן תקל"ז בסופה. שכתב דממונא של אם הם היורשים וצ"ע

אבל יש להסתפק אם בני הבן עומדי' במקום אביה' ומהרי'"ט בס' בני יהודה סימן קי"ג נסתפק בבנות הבן משמע דהבנים עומדים במקום האב ע"ש אבל מהריק"ש בהגהות' לאה"ע סימן קי"א כתב דאם מתו הבנים אין בני הבני' נוטלין כתובת בית דין דאינון ירתין תנן ולא בני בנים ובתשו' בס' אהלי יעקב סי' ס"ח הביא ראיה מדברי הרמב"ם בפ"י מה' מעשר שכ' כהן שמכר שדהו לישראל וא"ל וכולי ע"מ שהמעשרות לי ולבני מת הוא יטלם בנו הרי דאע"ג דאמר לי ולבני בנו לבד שנוטל דאם נוטלין אותו בניו ובני בניו וכל זרעו אחריו לישמעי' רבותא לומר נוטלין אותן כל יוצאי ירכו וכולי וה"נ דכוותה עיין שם וכן קי"ל באומ' נכסי לבני דאין בן הבן בכלל כמבואר בסי' זה וז"ל מהר"ם בתשובות הארוכות סימן קל"ו ובשאלתם על ראובן שנתן כל נכסיו לבנו ע"מ שיתן לארבע בנותיו כך וכך ונפטרה א' מן הבנות בחיי אביה נ"ל דאע"פ שהמתנה מתנה שהם יתנו לג' בנות הנמצאות אבל בחלק המיתה יהיו פטורי' אפי' מלתת ליורשיה כדתנן וכולי לי ולא ליורשי וכולי ועוד דאמרינן ר"פ מי שמת ההוא דאמר נכסי לברי הוה ברא ובר ברא ומסיק דלא קרי איניש, לבר ברא ברא וכולי ה"נ כיון דאמר לבנותיו דוקא קאמר ולא ליורשיה וכולי כ"ל וה"נ לי ולבני דוקא בניו קאמר וכ"ש בתנאי ב"ד דאינון דוקא תנן ועיין בתשו' הרשב"ש סי' י"ב וסי' רע"ו

איברא דנראה דעת הפוסקים דלא ס"ל הכי דחידוש כזה לא הוו שתקי מיניה וכה"ג כ' מהריב"ל ח"ד סימן כ"ה על דברי הרמב"ן בנותן דירה בב' קנייני' וכולי שכ' אני סבור ששאר הפוסקי' דחי' כזה לא הוו שתקי מיניה כמ"ש הרי"ף על דברי רב יהודה גאון ביבמות בפ' האשה שהלך עיין שם וכן כתב עוד מהריב"ל ח"ג סימן ק"ב על דברי מהר"ם על אשה שטענה על בעלה דישען על ביתו וכולי שהיא סברת יחיד דא"כ לא הוו שתקי הפוסקים וכה"ג כתב הרי"ף על דברי רב יהודה גאון וכולי עיין שם וכן מרן הב"י סימן ק"ד דחה דברי מהר"ם דא"כ לא לישתמיט א' מהפוסקים לכתוב כן עיין שם ואף שמהרשד"ם סימן שצ"ב תמה עליו וכי מהר"ם לא חשיב שחדש דין שאינו ברור בפוסקים וכיון