ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסח

עיין שם ובתשו' מהר"ם גאלנטי בס' אדמת קדש שם

ד' וי"א דאם בא לזכות בהפקר וכו' זה דעת ר"ת והסכימו עמו התוספות והרא"ש והרשב"א והריטב"א בחי' עיין שם ורשב"ם בבתרא דף נ"ד גבי נכסי גוים הרי הם כמדבר וכו' כתב דשני רשע מיקרי כיון דיהב ליקח זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה וכו' וכתב עליו הרשב"א בס' אסיפת זקינים שם וז"ל ובודאי אם מחייבים אותו להחזיר מעות ללוקח א' נקרא רשע דמ"ל לוקח את זו כמה שדות ימצא לקנות במ"א אבל אם לא היה חייב להחזיר מעות אין זה נקרא רשע דהו"ל כמציאה וכולי והתימא מן הרב שכתב כאן שנקרא רשע אף על פי שהוא כ' כאן שאינו חייב להחזיר דמים לא' דזוכה הוא מן ההפקר עכ"ל גם הר"י בעליות שם כת' וז"ל אע"פ שאמרו נכסי גוים הרי הם כמדבר המחזיק בהם נקרא רשע שהרי זקוק ליתן לישראל מעותיו והי"ל ליקח בכסף זה ממ"א כאותה שאמרו עני המהפך בחררה וכו' עיין שם הרי דס"ל דבהפקר לא מיקרי רשע אבל תמהני על הרשב"א שהרי רש"י בפ' האומר ס"ל דבהפקר ומתנה נמי מיקרי רשע ומה זו תמיהא על רשב"ם אם ס"ל הכי כרש"י והרא ש בפרק האומר כתב דברי רש"י ור"ת ואח"ך כתב וז"ל והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים דנכסי הגוי הרי הם כמדבר וכו' ופי' רשב"ם נהי דזכה המחזיק מכל מקום רשע מיקרי כמו עני המהפך בחרר' וכו' ור"ת אומר דאפילו רשע לא מקרי בדבר של הפקר כדפי' ע"ש משמע דרשב"ם לא סבר כר"ת אלא כרש"י וכן הוכיח בתשו' שארית יוסף סימן י"ז ופסק שם הר' כרש"י ורשב"ם שכן דעת רוב הפוסקים ע"ש וכן נראה דעת מרן לפסק כי"א בתרא דאין חי' וכן כתב מהר"י עייאש בתשו' ח"א סימן נ"ב דהכי קיי"ל דאין חי' בין עני לעשיר דאפילו במציאה והפקר נקרא רשע: סימן רל"ח

א' דין ג' מי שאומר וכו' בעל התרומות שער מ"ח כתב בשם מהר"י ן' מיגש וזה לשונו מסתברא לן דוקא היכא שיעידו העדים על עצמו שכבר קבל המעות מן הלוקח וכו' וההיא דכותבים שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו מסתברא לן דהא נמי מיירי שהעיד על עצמו שכבר קבל המעות וכו' וה' גידולי תרומה הקשה דאם כן סיפא דקתני ואין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו במ"ע אי במקום שכותבין שטר אפילו העיד על עצמו שקבל המעות אכתי שמא לא סמכא דעתיה דלוקח עד שיכתוב שטר ושמא אינו רוצה שיקבל אותה קנייה ולמה כותבין למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואי במקום שאין כותבין שטר הרי ע"י המעות שנתן לו קנה קנייה גמורה וכיון שהמוכר העיד על עצמי שקבל המעו' למה לא יכתבו ללוקח אפילו אין המוכר עמו הא ליכא פסידא למוכר דאי משום אחריות הא אמרי' המוכ' בעדי' גובה מנכסים משועבדים ע"ש והרב עדות ביעקב סימן קמ"ג דרנ"ג ע"ג תי' דבמקום שכותבים שטר אף שיכו' הלוקח לחזור אנן ודאי חיישינן שיחזור אחר שנתן כבר המעות דחזקה אינו חוזר דומיא לבעל ששלח גט לאשתו על ידי שליח דנותנים אותו מיד לאשה וא"א ניחוש שמא חזר ובטלו אלא ודאי לא חיישינן לחזרה דמילתא דלא שכיחא היא וזה לע"ד פשוט ע"ש ולע"ד לא דמי דגבי גט סומכין על החזקה אבל בממון דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב כמבואר בסי' תרל"ב עיין שם וכבר הב"ח בריש סי' קכ"ב על הטור שכתב שיש לחוש שמא בטל המלוה את השליחות וכו' כתב וז"ל וא"ל דבפ' כל הגט תנן המביא גט והניחו זקן או חולה ניתני לה בחזקת שהוא קיים אלמא לא חיישינן שמא בטל השליחו' וכו' וי"ל דוקא גבי איסור אזלינן בתר חזקה או רובא אבל אין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא בפרק המוכר פירות וה"ה אחר החזקה וכו' ע"ש וכל שכן הוא דרוב' עדיף מחזקה וכה"ג כתב הרמב"ן במלחמות בפ' האשה שנתארמלה ובספר הזכות סי' ס"ב עש"ב ועוד אפי' דלא חיישינן בדיעבד שמא חזר לכתחילה מיהא אין כותבין וכה"ג פרכי' בפר' קמא דמציעא אהא דכותבין ללוה אף ע"פ שאין מלוה עמו לכתחי' היכי כותבין ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וכולי וכתב הריטב"א פי' נהי דבשטרי דעלמא דנפקי מיד בעלי' לא חיישי' בדיעבד אבל לכתתילה ניחוש להו כיון דאפשר עיין שם: סימן ר"מ

א' דין א' שני שטרות וכולי דה"ד מכר או מתנה לאפוקי הודאות והלואות דגבו תרווייהו כל חד וחד לפום שעבודיה והכנה"ג תמה על הטור למה לא ביאר דכתובת אשה דמי לשטר מכר ומתנה ואפשר דס"ל דגם כתובת אשה דמי לשטר הודאות והלואות שאפשר שיעשה לה כתובה א' מסך זה ושוב עשה לה אחרת מסך זר ונתחייב בשתיהם עיין שם וליתא דבס"פ הכותב תנן הוציאה ב כתובות אינה גובה אלא כתובה אחת ואמרינן עלה אי בעית בהאיך גביא אי בעיא בהאי גביא לימא תהוי תיובתא דרב נחמן וכולי ומוקמי' ליה בדהוסיף לה עיין שם הרי דכתובת אשה דמי לשטר מכר ומתנה ואם שתי כתובות שוים לא תגבה אלא מזמן כתובה שני דבטלה לה הראשונה ואם הוסיף לה בכתובה שנייה גובה כתובה א' מהם שתרצה אבל לא תגבה שתיהם וכבר הטור בא"ה סס"י ק' כ' זה וז"ל הוציאה ב' כתובות שכתב לה ב' כתיבות זו אחר זו אינה גובה אלא אחרונה שבטל הראשונה כשכתבה לה אחרונה ואם האחרונה יתירה על הא' וכולי אם רוצה לגבות הא' גובה מזמן א' או מזמן ב' וכולי עיין שם

ב' הג"ה משום דינא דבן המצר וכולי כתב הרמ"ה בפ' המוכר את הבית סי' ג' וכ"ת תינח בשאר אינשי היכא דהוי האי לוקח מעיקרא ב"מ מנ"מ א"ל דילמא דעתיה לזבונה לארעיה ולא ניחא ליה לבטוליה למצרנותי' מהאי ארעא אחריתי ואע"ג דחזי' דלא זבנה לארעיה לבסוף אימור אימלוכי הוא דאימלך עכ"ל והתוס' והרא"ש והטור כ' נ"מ לענין דרך ועיין בהסמ"ע סק"ד: סימן רמ"א

א' דין א' הנותן מתנה לחבירו וכולי שטר מתנה בהיות שה"ר יוסף הכהן וכולי יש לו ג' בנים והם הרב מסעוד וה"ר פ'ריג'א וה"ר שלום ומת בנו מסעוד והניח אחריו שני בנים ה"ר צמח וה"ר יוסף ומתה האשה רחל אשת ה"ר יוסף הנז' לכך עמד בפנינו אנו עדים ח"מ ה"ר יוסף הנז' וכך אמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ובכל אופן המועיל ותנו ביד בני הרב פ'ריג'א וה"ר שלום וביד היקר ה"ר יצחק הכהן לזכות נכדי ה"ר צמח ויוסף להיות בידם לראייה