ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסו

קטנים היו פסולי עדות היו אם יש עדי' שכת"י הוא זה או שהיה כת"י יוצא ממ"א אין אלו נאמני' ופרכי' ומגבי' ביה כשטרא מעליא וכולי אלא אמר ר"נ אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה מ"ד אנכסי דבר שטיא וכולי והא אמרינן לעיל טעמא דר"מ דחזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול אלמא לגבי עדים אחרים לא אמרינן חזקה זו אלא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת מריה עד כאן וכן מצאתי להרשב"א בתשובות חלק שני סימן רכ"ט שכתב וז"ל ומה שטען כי שטר המכירה כתוב שמכרה בלא שייר וכולי זה אינו דבהדיא אמרינן בפ' האשה שנתארמלה וכולי וזה ראייה מבוארת דאפילו היו עדי השטר מעידים בפי' שלא היה שום תנאי במכירה כיון שיש שם עדים כהיה תנאי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת המוכר דהא אפילו באנוסי' היו וקטנים היו דכמאן דמסהדי עדי השטר שלא היו קטנים ופסילים דמי דחזקה דאין חותמי' וכולי עכ"ל וכן כתב הר"י בעליות הובא בש"מ שם וז"ל וק"ל למ"ד בן י"ח שנה מי ניחא וכולי וי"ל כגון שהיו עדים שלא היו כי אם בן י"ח שנה וכולי הילכך כי בדקי ליה בני משפחה ומצאו שאין לו סמני' היו באים לזכות בנכסי' בכך ולא תימא משום דהעדים שבשטר ועדים המעידים שאין לו כ"א י"ח שנה הי"ל תרי לבהדי חרי ואוקי נכסי בחזקת מרייהו אלא כיון דאיכא סהדי דאמרי שאין לו אלא י"ת כנה בטילה חזקה וכו' תדע וכו' דהא אפילו לא תלי' לקיים החזקה וכולי ע"ש

ל"ד הג"ה אמרו שנים וכו' נלע"ד דה"ד כשיש עדי' דזבין כשהוא שוטה אע"ג דאיכא תרי אחריני דאמרי כשהוא חלים זבין כיון דאיכא ריעות לפנינו עדים האומרי' כשהוא שוטה זבין אבל כשאין עדות לפנינו אע"ג דאיכא לספוקי שמא כשהוא שוטה זבין כיון דלא חזי' ריעות' במכירה לא תלינן כשהוא שוטה זבין ומדברי הרשב"א שהביא הב"י סי' רמ"ו שכ' דכל דאיכא לספיקי אם למתנה גמורה או לא על המקבל מתנה להביא ראייה א"ל דלא אמר הרשב"א כן אלא דוקא בספק אם למתנה נתכוון או לא אבל היכא למתנה גמורה נתכוון אלא שמסופקים אם חלים נתן או שועה נתן או ספק אחר אפשר דלא אמרינן אוקי ארעא בחזקת הנותן ה' כנה"ג הגב"י אות כ"ד עיין שם וכה"ג כתב הרמב"ם בפ"ח מה' שגגות דין ג' האוכל חתיכה ועד א' אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד א' אומר לא אכלת חלב וכו' והואיל ונקבע האיסור וכו' מביא אשם תלוי עיין שם וכ' הכ"מ ויותר נראה לומר דשפיר מיקרי איקבע איסורא ע"פ עד א' אפילו אין שם אלא עד א' עיין שם הרי דבחתיכה א' ס' חלב ס' שומן פטור מאשם תלוי אבל אם עד א' אומר חתיכה זו שאכלת חלב אע"ג דעד א' מכחישו מיקרי נקבע האיסו' ע"פ ע"א וחייב אשם תלוי ואפשר והראב"ד דוקא בע"א פליג דקי"ל דעד א' בהכחשה אינו כלום אבל אם שני עדים אומרים אכל חלב נקבע האיסור ע"פ שני עדים אפילו היו שנים אחרים מכחישים אותה מיהו בפ' האשה שנתארמלה גבי שנים אומרים מת וכולי מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי וכולי כתב' התוספות וז"ל אפילו למאן דבעי חתיכה אחת מב' חתיכות וכולי ה"נ איקבע איסורא שהיתה בחזקת א"א א"נ לאו אשם תלוי ממש קאמר אלא כלומר באיסור אשם תלוי עכ"ל וכן כתב הרא"ש ושיטה ישנה בספר א"ז שכתב והר"ן תי' בענין אחר עש"ב הרי דס"ל דאפילו בב' עדים לא חשיב הוקבע איסורא כב' חתיכות אלא משום שהיתה בחזקת א"א אבל תלמידי ר' יונה כ' דכיון דתרי ותרי נינהו הו"ל כב' חתיכות וכולי משמע דס"ל דבלא חזקה דתרי ותרי הוו כב' חתיכות ונראה דלענין זה אפילו אין ספק במתנה אלא אם היה חלים או שוטה הממע"ה כדתנן הוא אומר שכ"מ הייתי והם אומרים בריא היית ופסקה הרמב"ם ומרן בסימן רנ"ז עיין שם אלמא אע"ג דהמתנה גמורה והספק אם הוא שכ"מ או בריא מוקמי' הנכסי' בחזקת הנותן ול"ל דהתם מכח אומדנא אמרינן דשכ"מ היה דאם היה בריא אין אדם נותן כל נכסיו לאחרים והוא יחזיר על הפתחי' וכה"ג כתב הרשב"א בתשובות ח"ג סימן רצ"ו עיין שם שהרי הרשב"א בתשובות ח"ב סימן קל"ג נשאל על הא דאמרינן שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד אינו חיזר חיישי' שמא יש לו נכסים במ"ה לימא הממע"ה מאי שנא מהא דתנן הוא אומר שכ"מ הייתי וכולי עיין שם וא"א מאי קו' התם כיון דודאי נתן כל נכסיו אמרינן דש"מ מכח אומדנא דאין אדם ניתן נכסיו לאחרי' והוא ישאל על הפתחים אבל דליכא אומדנא דשמא יש לו נכסים במ"ה מספק אינו יכול לחזור כיון שהמתנה גמורה וכן בירושלמי פ' מי שמת הל' ו' אמר ר' ינאי בשם ר"י יד השטרות לתחתונה א"ל ר"י ולאו מתני' היא לא כ' שכ"מ והיא אומר שכ"מ וכולי והיה ר' ינאי מקלס ליה וכולי עיין שם משמע לא מכח אומדנא אמרינן דשכ"מ היה וילפי' מינה בכל ספר דיד השטר על התחתונה וכן אמרינן שם בא' שמכר וטען כשהיה קטן מכר ומאן דפליג התם ה"ד בשטר משום חזקה דאין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול עיין שם וכן מי שמכר נכסיו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה כשמכר אמרי' דאין שומעין להם משים דחזקה אין העדי' חותמים על השטר אלא אם כן יודעים שהמוכר נעשה גדול וכן פסק הרמב"ם והטור ומרן בסימן זה משמע הא לא"ה אע"ג דהמכר גמור והספק אם היה קטן הממע"ה ושוב מצאתי למהריק"ו שרש קכ"ט שכתב על אשה שטענה על איש שבעלה בשעת שהיתה מתעלפת וכולי וז"ל ולענ"ד נראה פשוט דאם היה לה עדי' שיעידו כדבריה שבא עליה בשעת עלופה שזה חשיב אונס וכולי אבל מאחר שהאיש כופר ל"מ היכא דטען להד"מ אלא אפילו טען שברצון בא עליה פשיטא שהוא נאמן דכלל גדול בדין הממע"ה דלא מיבעיא וכולי ואיכא לדמויי להא דפ"ב דכתובו' דאמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי' בחזקת בר שטיא ואע"ג דעתים הוא חלים אמרי' המע"ה כ"ש הכא וכולי עש"ב וכן מהא דקי"ל דמתנת שכ"מ שאין כתוב שמתיך החולי הזה שצוה בו מת המתנה בטילה שמא מחולי שנתן בו המתנה נתרפא ואח"ך חלה חולי אחר ומת כמבואר בסימן רנ"א עיין שם שמעי' דאע"ג דהמתנה גמורה וספק אם עמד וחזרה מתנתו או לא בטילה המתנה וכ"ש בספק אם שוטה או חלים דהספק בעיקר המתנה וכן כתב הרשב"ץ ח"ג סימן קס"ז בא' שהיה חולה ונטרפה דעתו ואח"ך נשתפה באותו יום עצמו ונתן מתנה ויש ספק אם נתיישבה דעתו או לא מוקמי' הנכסים בחזקת היורשים עיין שם וכן מוכח מדברי התוס' בבתרא דקנ"ה בד"ה מוכר וכולי שכתב ומה שהק' ר"י שמא כשהוא שוטה זבין וכולי עיין שם וכן כתב הרשב"ש סי' קי"ד בספק אם המקבל פקח או נכפה באותה שעה העמד ממון בחזקתו עיין שם ועיין במהריב"ל ח"ב סי' פ"ב גם התוספות בבתרא דף ל"ב בד"ה והילכתא וכו' כתבו וז"ל רשב"ם פי' מספקא לן כמאן הילכתא וצ"ל בין