ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסה

איתויי שתי שערות הוא גדלות דידיה בשנים בלחוד הוא דתלי דאלו סימני סריס לא סימני גדלות נינהו כי היכי דתימא דלא מהנו אלא מכאן ולהבא אלא סימני סריס לגלויי עליה דמכי אתיליד סריס הוה ולאו בר איתויי ב' שערות וכולי וה"ה היכא דהגיע לרוב שנותיו ולא הביא שתי שערות ולא נולדו בי סימני סריס כמי שנולדו בו סימני סריס דמי ואיגלאי מילתא למפרע דמכי איתיליד סריס הוה ומכי עייל לכלל שנותיו גדול וזביניה זביני בנכסי עצמו מבן י"ג שנה ויום אחד ובנכסי אביו מבן עשרים שנה וכן הילכתא עכ"ל מבואר דס"ל דאפילו נולדו בו סימני סרים לאחר מכירה למפרע הוא גדול מבן י"ג ומכירתו קיימת והטור הביא דברי הרמ"ה בקיצור עיי"ש ובפרק הערל פליגי רב ושמואל באכל חלב מבן י"ג רב אמר נעשה למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה ואם כן לשמואל הכא נמי שמכר קודם אינו כלום דקטן היה ונר' דס"ל כיון דפליגי לענין איסור וקי"ל כרב באיסורין ממילא גבי ממון נמי קיימא לן הכי כמ"ש הרא"ש בפ' שור שנגח ד' וה' וז"ל ויש מן הגדולי' שאמרו כיון שלא נחלקו בנגיחות אלא וכו' בוסתות ובעיקר פלוגתייהו הלכה כרב וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם וכולי וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לענין איסור והיתר וכיון שנחלקו בווסתו' ונגיחות ווסתות טעם א' להם ע"כ סמכו על רב בתרווייהו וכו' עיי"ש והכא נמי דכוותה והרמב"ם בפ"ו מהלכו' נזקי ממון שפסק כשמואל בנגיחות לא משום דקי"ל כשמואל בדיני אלא משו' דגם בוסתות פסק כשמואל כמ"ש בפ"ח מהלכות איסורי ביאה משום דברייתא כוותיה דייקא עיי"ש במ"מ ובב"י י"ד סימן קפ"ט ועיין בספר עין זוכר מערכת ה' סימן ג' שנ' דאם משמעו' המשנה כשמואל פסקי' כוותיה ולא זכר דברי הרמב"ם והמ"מ דגבי וסתות דפסקי' כשמואל משום דברייתא דייקא כוותיה עיין שם מיהו א"ל דה"ד באיסור והיתר קי"ל כרב דמדקדק בהוראות איסור והית' אבל באכל חלב לענין חיוב חטאת דלא נ"מ לדידן לא קי"ל כוותיה ואפשר דלכך כתב הטור כאן דין זה בשם הרמ"ה ואפשר שזה דעת הראב"ד בהשגות פ"א מהלכו' נערה שכתב וז"ל גם זה טעות שאיילונית לדברי חכמי' יש לה קנס עד שתהא בת עשרי' שמקטנות יצאה לבגרות דפוסק כשמואל דלרב איילונית מזמן נערות אין לה קנס אלא בעודה קטנה וכן דעת רש"י בכתיבות דל"ה ע"ב וה' משנה למלך בפ"ד מה' עבדים תמה שתפס כשמוא' ע"ש ואפשר דס"ל דלא קיי"ל כרב אלא באיסור הנהוג בזה"ז שהוא מדקדק בהוראה ולא בהילכת' למשיחא ושוב ראיתי לראב"ן דף תכ"ט שכתב וז"ל איתמר אכל חלב וכו' רב אמר נעשה סרים למפרע וחייב חטאת דגדול הוה ושמואל אמר קטן היה וכו' אמר רבי אבהו סימני סריס ואיילונית אין עושין מעשה להחזיק הסריס כסריס עד שיהא ן' ך' ולא הביא שתי שערות אבל מקמי הכי מחזקי לה בקטן דהיינו כשמואל וכולי הרי דס"ל דרבי אבהו סבר כשמואל ומהרש"ל ביש"ש בפ' הערל סי' ל"א דחה זה ולא ראה דברי ראב"ן עיין שם אך תימא על הטור דבא"ה סימן קע"ז כת' על דברי הרמב"ם וז"ל ולא נהירא שהוא פסק כרבנן דקטנה יש לה קנס ואילוני' דינה כקטנה עד שתהיה בת עשרים משם ואילך דינה כבוגרת עיין שם

ל"א דין י"ד שוב אינו יכול למחות וכולי מהרח"ש ח"א סימן כ"ג הביא תשו' הראב"ד שכתב וז"ל על מי שהחזיק לאחר עשרים הואיל ששתק זה ולא מיחה אם חזקתו מועלת לו וכולי הא ודאי אין ספק שחזקתו מועלת לו ואין זה דומה לקטן שהגדיל ואבוה זבין וקטן במילי דאבוה לא ידע אבל הכא איהו זבין והו"ל לשאולי ולמחויי וכולי הרי דגם הראב"ד דס"ל במחזיק בנכסי קטן אפילו אכל ג' שנים אחר שהגדיל אינה חזקה כמבואר בסימן קמ"ט מודה הכא

ל"ב דין ך' השוטה אין מקחו מקח וכו' וזהו שוטה שיוצא יחיד בלילה והלן בבית הקברות והקורע כסותו והמאבד מה שנותנים לו ובאחד מאלו שעושה דרך שטות נקרא שיטה הטור בסימן ל"ה וכתב מרן הב"י בפ"ק דחגיגה אמר רב הינא עד שיהיו כולם בבת א' ור' יוחנן אמר אפלו באחד מהם וכר"י קי"ל דהילכתא כוותיה לגבי רב בריה דרב הונא הוא וכ"ש לגבי רב הונא עיין שם ועוד להתם אר"פ אי שמיע ליה לרב הונא הא דתניא וכולי ומ"ל אי מכולהו הוה הדר עיין שם ואם כן לא שבקי' ודאי דר"י מקמי ספיק' דרב דהא דקי"ל כר"י נגד רב ה"ד בודאי אבל ספק דר"י לא כמ"ש ה' ע"ש וכ"ש הכא דר"י ודאי ורב ס' והרשב"ש בספר תיקון סופרים שער ט"ו כתב וז"ל ולע"ד דלגיטין וקידושין אזלי' לחומרא אבל בעניני משא ומתן נראה דלא בעי' שטות כולי האי אלא אפילו כי ההיא דאכל ושדי קשיית בבי רבא ואע"ג דליכא שטות יתירא ואפ"ה קאמר רבא דזביניה לאו זביני עכ"ל אבל מדברי מרן הב"י שכ' וסימני שוטה כתבתי בטור א"ה עיין שם משמע דה"נ בעי' סימני שטות שיוצא יחידי בלילה וכולי כמבוא' בא"ה סימן קפ"א עיין שם וכן כתב הריב"ש סימן תס"ח ע"ש וכן משמע מדברי ר' האי בס' המקח שער ג' ע"ש

ל"ג דין כ"א מי שהוא עת שוטה וכולי כתב ה' כנה"ג הגב"י אות ס"ג וז"ל וכתב מהר"ם ריקאנטי סי' ק"ח הא דאמרינן אוקי נכסי בחזק' בר שטיא ה"מ בעדות מכירה ע"פ אבל בשטר חזקה אין העדים כותבים אא"כ היה חלים וצ"ע אם אומרים חזקה במקום הכחשה אם לא ע"כ ויראה דלא נסתפק ה' אלא דוקא בדאיכא תרי ותרי דאיכא הכחשה אבל בדליכא הכחשה אלא דים ספק אם כשהוא שוטה זבין או שהוא חלים אם היא מכירה בשטר אמרינן חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בחלים ולפ"ז התוספות והרא"ש שהוצרכו לחלק בין קרקע למטלטלין ולא חלקו בקרקע עצמו בין היכא המכירה ע"פ להיתה המכירה בשטר לא מפני שחולקי' על הרשב"ש וסוברי' כהריב"ש דלא נאמרה חזקה זו אלא בעדים המוחזקי' וכו' וז"ל הרשב"א בתשובות כ"י מה' קרקעות סימן ר"ב חזקה זו לא נאמרה אלא בדוקא בסתם אבל אם עדים מעדי' שהיה פחות מבן עשרים חזקה במקום עדים לא אמרי' ואפילו אם היו כאן עדים החתומים ומעידים בפי' שהיה גדול הו"ל תרי ותרי ואוקי ארעא בחזקת מריה ער כאן דבריו מללו דבמקום עדים לא נאמרה חזקה זו עכ"ל ונעלם ממנו דברי התוספות בבתרא דקנ"ה בד"ה מתיב וכולי וז"ל וריב"ם פי' בשלמא למ"ד בן י"ח ונכסי' ביד לקיחות הוו קיימי ואתו יורשים וקא מערערי לומר קטן היה והיו צריכים להביא ראייה שהיה קטן ולא מצאו עדי' שהיה פחות מי"ח שאם מצאו לא היו צריכי' יותר אפי' הביא שתי שערות עכ"ל הרי מבואר דאם יש עדים שהיה פחות מבן עשרים מהני אע"ג דאיכא חזקה דאין העדים החתומים על השטר אא"כ נעשה בגדול מוציאים מחזק' הלוקח וכן מבואר בגמ' בפ' האשה שנתארמלה דתניא שנים חתומי' על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו