ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסד

שהיה גדול דתנן העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסילי עדות היינו הרי אל נאמנים דהתם טעמא מאי דמגו וכו' הכא נמי מגו דאי בעי אמר לאו כתב ידינו הוא דכי אמרי דמוכר קטן היה מהני תדע דהא בפ' האשה שנתארמלה קטנים היינו וקטן היה תרווייהו חד מחתא וכולי וכי קיימא לן האי חזקה משום דעדים גופייהו חיישי לב"ד טועים וכולי כי אמרי דקטן היה ואינהו הוא דלא הוו ידעי דאין מעשה קטן כלום אי נמי דלא הוו ידעי אי קטן הוה אי לא וסברי דלא סמכי בית דין עלייהו היכא דאין השטר מתקיים מפיהם מהימני דאטו כולהו איניש דינא גמירי עכ"ל הרי דסב"ל דאם לא נתקיים השטר נאמן המוכר או העדים קטן במיגו ואפילו היה בחזקת לוקח ולא הוי מגו להוציא דאם היה קטן המכר בטל והוי בחזקת היורשים וכה"ג כ' בש"מ למציעא על דף ו' בשם תלמידי ר' יונה שכן יראה מסברא שאם היה ראובן מוחזק בקרקע א' ואמר לשמעון אמת שמכרתי לך ובענין זה לא נתת לי המעו' עדיין נאמן במגו שהיה יכול לומר לא מכרתיו לך ובענין זה אמרינן מגו לאפוקי ממונא כיון שחזקת הנתבע היא על פי הודאת התובע וכולי עיין שם והכא נמי דכוותה לא הוי מגו להוציא והר"י בעליות הובא בש"מ סוף שיטת הרמ"ה כ' וזה לשונו אם לא נתקיים השטר דמהימני בני משפחה לומר קטן היה מגו דאי בעי אמר מזוייף הוא דוקא היכא דטענו בבריא שהיה קטן אבל וכו' דכיון שאין המוריש נאמן לומר כן אלא על ידי מגו השתא מיהא שאין ליורשים מגו שהם עצמם אין טוענים בריא שהיה קטן והם מודים בשטר ודאי זוכים הלקוחות בנכסי' ואפ' דמשום הכי מותיב ליה ר"י לר"ל ליקיימו שטרייהו וליקמו בנכסייהו דליכא לשנויי שלא מצאו עדים לקיים השט' והיו בני משפחה נאמנים במגו דמשמע ליה לר"י דסתמו דבני משפח' טענת שמא היו טועני' שמא קטן היה דאין דרך לבדו' שתי שערות תנם וכשבודקים אין הקרובים בודקים אלא הכשרים להעיד הילכך אם העדים שבדקו קיימי יבאו ויעידו ואי ליתנהו אין הקרובים יכולים לטעון טענת בריא הילכך לא מהימני במגו כדפי' עכ"ל מבואר דסבירא ליה דאם לא נתקיים השטר נאמן המוכר לו' קטן היה במגו דמזויי' אבל היורשים אם אין טוענים בריא שהיה קטן כיון שאביה' לא היה נאמן אלא במגו דמזוייף אין טוענים ליורשים ואפי' טוענים על פי עדים כשרים שבדקו אותו אם אין העדים לפנינו להעיד לא מקרי טענת ברי מה ששמעו מפי אחרים כמבואר בסימן ע"ה סכ"ג עיין שם וכבר כתבתי בסי' מ"ו דבטענה שאין אביהם נאמן אלא במגו דהכחשה אם היורשים מודים דלא שייך לדידהו מגו לא טעני' להו עיין שם פלוגתא דרבוותא היא והרב כנה"ג בסי' ק"ח אות מ"ו הביא מה שכ' מהרימ"ט דאין טוענין ליורש וללוקח אלא מה שיכול המוכר והמוריש נאמן בלא מגו אבל אם המוריש לא היה נאמן אלא במגו אין טועני' להם אבל הריב"ש בסי' תצ"א כ' דטוענים ליורשי' דילמא התנה אביהם בשעת הלואה שלא תשמטנו שביעית והיה נאמן במגו דפרוזבול היה לי ואבד ואולי התם שאני דחזק' דלא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא מסייע לטענת המגו וכיון דחזקה מסייע להו טוענים ליורשים אפי' אין אביהם נאמן אלא במגו עיין שם ודברי הר' יונה שכתבתי סיוע למהרימ"ט מיהו אפש' לו' דהכא שאני דחזקה שאין העדים חותמים על השטר אלא א"כ נעשה בגדול מנגד' ליורשים ולכך אף ע"ג דאביהם היה נאמן במגו לא טעני' ליורשים שמא נגד החזקה אבל בעלמא טוענים ליורשים מה שיוכל אביהם לטעון במגו דמזוייף וכן כתבו התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכו' דאפי' לא טעני' ליורשי' מזויי' טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו יכול לומר פרוע במגו דמזוייף כמו בשטר כיס דלא טעני' נאנסו וטעני' החזרתי עיין שם אבל הריב"ש סימן שע"א כתב וז"ל ועוד א"א מסברא דההיא דחזקה אין העדים וכו' לא נאמרה אלא בעדים ידועים ומוחזקים כמו סופרי הדיינים וכו' ואף אם נאמר בהם חזקה זו בקטן המוכר נכסי עצמו שדי בזה שלא יהא קטן גמור וזה אפשר דידעי אבל במוכר בנכסי אביו שאין די שיהא גדול אבל צריך עוד שיהא ן' עשרי' האם נאמר בזה חזקה וכולי אלא אם כן נעשה בגדול מבן עשרים ודין זה אפי' ממקצת חכמים נעלם וכולי עיין שם וז"ל הר"י בעליות הובא בפרק מ"ש וז"ל דכי אמרי' אין עדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול אינן בודקין אלא אי"ג שנה ויום א' דפחות מכאן אין ממכרו ממכר אפילו במקרקעי דידהו אבל אינם בודקי' עד עשרים שנה שהרי ממכרו קיים במקרקעי שקנו פחות מכאן אם יודעים בטוב מו"מ ואין לעולם לחקור אם נכסי אביו הם כמו שאין עליהם לחקור כשחותמים על השטר מכר אם גזולה בידו ויש להם להחזיק שהלוקח יחוש לעצמו וכולי אבל על הסימנים הם צריכים לבדוק שא"א לברר אחר זמן אם היו לו סימנים בזמן המכר עכ"ל וכן דעת הרמב"ן שם הרי דסב"ל דלא אמרינן חזקה דאין העדים חותמים על מכר קרקע אלא אם כן יודעי' שהוא של המוכר הפך תשו' מהר"י ן' הרא"ש הביאו מרן הב"י סי' שע"ה שכ' שאין לעדים (א"ה עכ"מ)

כ"ט דין י"א שהם ל' ושש שנים וכולי הרמב"ם בפרק שני מהלכות אישות כת' ל"ה שנים ויום א' וכתב מרן הב"י א"ה סימן קנ"ה מדתני כ"ח עד רוב שנותיו וכל שהוא יותר על ל"ה אפי' יום א' מיקרי רוב שנותיו עיין שם ונראה דס"ל הטור שכ' שהם ל"ה שנה אינו חולק וכן כת' בש"ע שם שהם לה' שנים ויום א' ובסימן זה כת' ל"ו שנים וכן כתב הרב משפט צדק חלק שלישי סימן כ' הביאו ה' כנסת הגדול' בא"ה שם אבל הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער ג' כ' דהמפ' והטור חולקים וכן מסתבר דמשום יום אחד לא מיקרי רוב שנותיו ובשער ט"ו כ' דהיינו ל"ה שנים ול' יום עיין שם ואיברא שכ"כ הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קנ"ג והזכירו הריב"ש סימן תס"ח הובא בב"י עיין שם וא"כ אפשר שכן דעת הנ"י בפר' מ"ש והטור שכ' ל"ו שנים אבל אנן קיי"ל כהרמב"ם והסמ"ג עשין ן'

ל' דין י"ב מכר קודם וכו' ז"ל הרמ"ה בפ' מ"ש סימן ק"מ והא דאמרינן דסימני גדלות לא מהני' בהו בדיקה אלא להבא ואלו סימני סריס מהני' בהו בדיקה אפי למפרע כגון היכא דזבין נכסיו מבן י"ג שנה ויום אחד א"נ בנכסי אביו לאלתר דהוי ן' עשרים ואידי ואידי לא אייתי שתי שערות ולא נולדו בו סימני סריס ולבתר דהוי בן עשרים שנה הביא ב' שערות או שנולדו בו סימני סריס וה"ט דאי אית שתי שערות לא מחזקי' ליה בגדלות אלא מכאן ולהבא אבל למפרע לא הוו זביניה זביני דעד השתא קטן הוה אבל לגבי סימני סריס היכא דנולדו בו סימני סריס לאתר מכירה איגלאי מילת' למפרע דמכי איתיליד סריס הוה ומאי דזבין מנכסיה מבן י"ג שנה ויום אחד זביניה זביני שהרי הגיע לכלל שנותיו בשעת מכירה ואי משום דלא הבי' שתי שערו' כי מעכבי שערות כמאן דחזי לאתויי שתי שערות דכל דלא מייתי שתי שערות בחזקת קטן הוא אבל סריס דלא בר