ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסב

איסור והיתר וכיון שנחלקו בוסתות ונגיחות ווסתות טעם אחד להם ע"כ סמכינן הא דרב בתרוויהו ע"כ והכא נמי גם לטעם שכ' הרא"ש שם דקיימא לן כרב באיסור כיון דעיקר פלוגתייהו באיסור וקיימא לן כרב לענין ממונא נמי קיימא לן כוותיה וכל שכן לטעם אחר שכ' הרא"ש והרמב"ן דהלכה כרב משום דברייתא מסייעא ליה התם ע"ש דודאי אפי' בממון קי"ל כוותיה אבל קטן שלא הביא שתי שערות ומכר קרקעותיו לכשיגדל או פחות מבן ך' שלא הביא שתי שערות שמכר ירושת אביו לאחר עשרי' ולא יש לו סימני סריס אלא שאחר כך הביא ב' שערו' אין מכירתו מכירה דחסרון שערות חשיב כמחוסר מעש' מיהו אפש' לו' דשאני גבי פדיון דאינו מחוסר אלא זמן אבל קטן שקדש שינוי דעת וגוף מקטן לגדול הוה ליה כמחוסר מעשה וכי האי גוונא אמרינן בפרק האומר כל שבידו לאו מחוסר מעשה אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאשחררך הכ"נ דהוו קידושין הכי השתא התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחר' והכא נמי מעיקרא קטן והשתא דעת אחרת וכן ראיתי לה' קרית מלך רב ח"א בתשו' סי' כ"א שדחה כן עיין שם ואם כן נראה דפחות מבן עשרים שמכר לכשיגדל בן עשרים דאיכא שינוי הגוף ודעת אחרת מפחות מבן ך' לבן ך' כמחוסר מעשה

כ"ה פחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו קרקע ומת פחות מבן ד' כ' המבי"ט ח"ב סי' קצ"א וז"ל מההוא מעשה בא' שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה וכו' נראה שאם היה קטן פחות מבן ך' נמי שהיו יכולים היורשים למחות אף על גב דהתם מיירי בקטן ממש שמכירתו בטלה אפילו הכי וכו' עיין שם ולא דק דבבתרא דקנ"ה מבואר דמיירי בפחות מבן ך' דפריך מינה למ"ד מאימתי מוכר בנכסי אביו מבן ך' מהך ברייתא דכי בדקו ליה מאי הוי וכו' עיין שם

כ"ו דין יו"ד מתנתו וכו' הרב כנסת הגדולה אות נ"ה הסכים עם מהרש"ג שכ' שדעת הרשב"א דאפילו מתנה אינו יכול ליתן נכסי' שירש מאביו כדעת הראב"ד ומ"ש ר' ירוחם אחר דברי הראב"ד ובן מיגש כ' דה"ה נכסי אביו במתנה וכן הרשב"א ר"ל דגם בן מיגש והרשב"א סבירא להו דה"ה בנכסי אביו במתנ' דאינו יכול ליתן ונדחק במ"ש אמימר ומתנתו מתנ' עי' שם באורך וז"ל הרמ"ה בפ' מ"ש סי' קמ"ז אמר אמימר מתנתו מתנה ולמקרקעי קאי דאף על גב דאינו יודע בטיב מו"מ כיון שהגיע לכלל שנותיו והביא סימני' מתנתו מתנה וממאי דגבי בן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב מו"מ דהני שמעתא דרב הונא בריה דר"י ודמר זוטרא ודאמימר כולהו אדגידול דר' מנשה קיימי וכו' ומסתברא דה"ה נמי בנכסי אביו כיון שהגיע לכלל שנותיו והביא סימנים אף על גב דלא ידע בטיב מו"מ ולא הוי בן עשרים מתנתו מתנה וכולי וכי היכי דגבי בן י"ג ויום אחד שהביא סימנים היכא דאין יודע בטיב מו"מ אף על גב דזביני' לאו זביני אפילו בנכסי עצמו מתנתו מתנ' הכא נמי בנכסי אביו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאמימר מיירי בנכסי עצמו דאינו יכול למכו' אפי' בן י"ג והביא סימנים אם אינו יודע בטיב מו"מ דקאי אגידול רב מנשה וקאמר דמקרקעי מתנתו מתנה וכ"כ בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תקמ"ז ובמרדכי בפ' מ"ש עיין שם אלא דמסברא אמר הרמ"ה דה"ה בנכסי אביו אבל מהר"י ן' מיגש והראב"ד והרשב"א סבירא להו דדוק' בנכסי עצמו מתנתו מתנה ולא בנכסי אביו אבל הא ליתא וז"ל מהר"י בן מיגש בחי' דקנ"ה והא דאמרינן לענין נכסי אביו עד שיהא בן עשרי' דוק' לגבי מכר כדאמרי' ולמכור בנכסי אביו אבל לענין מתנ' דין נכסי אביו ודין נכסי עצמו שוין שאם הוא בן י"ג שנה ויום א' והביא שתי שערות מתנתו מתנ' בנכסיו כך מתנתו מתנ' בנכסי אביו עכ"ל ובתשוב' סימן ע"ב נשאל במי שנתן נכסי' אביו שמתנתו בהם מתנה אם היה בן י"ג והביא שתי שערות ואין ממכרו ממכר אלא אם כן היה בן עשרים שנה אם נדון מתנתו כמכר כשקבל בה אחריות וכולי ומסקנתו שם דאפי' קבל עליה אחריות מתנתו מתנ' וכן כתב הרשב"א בתשוב' חלק שלישי סימן קכ"א ע"ש הרי דמהר"י בן מיגש והרשב"א סבירא להו דיכול ליתן נכסי אביו ואם כן מ"ש רבי' ירוחם בשמם דה"ה נכסי אביו במתנה ר"ל דבמתנ' אין חי' בין נכסי אביו לנכסי עצמו דאפילו נכסי אביו יכול ליתן וכן ראיתי למהרש"ג בספ' משפטים ישרים סימן ט' שכתב וז"ל ואף על פי וכולי שראינו לבעל המישרים שכתב שדעת הרשב"א כדעת ה' בן מיגש דבנכסי אביו מתנתו מתנה כמו בנכסי עצמו וגם בסימן ת"י בחלק תמים דעים עלה ס"ב כ' הראב"ד להפך מ"ש בעל המישרי' דאפי' בנכסי אביו מוכר כשהוא בן י"ג ויודע בטיב מו"מ וכ"ש שמתנתו מתנה מ"מ וכו' עיין שם הרי שהבין דברי ר' ירוחם כפשטן דמהר"י ן' מיגש והרשב"א סבירא להו דמתנתו מהנה כמו בנכסי עצמו אם כן דעת מהר"י בן מיגש והרמב"ם והרמ"ה והרשב"א ס"ל דמתנתו מתנה אפילו בנכסי' שירש מאביו וכן דעת רב צמח גאון ורב נחשון גאון הובאו בר' ישעיה א' בס' המכריע סימן נ"ד אלא דרב צמח ס"ל דבן י"ג שנה אפילו הביא שתי שערות אם אין עליו אפטרופוס מתנתו מתנה ור' נחשון גאון ס"ל דאפי' יש עליו אפטרופו' מתנתו מתנה ור' ישעיה ס"ל דאם הביא שתי שערות מתנתו מתנה אפילו יש עליו אפטרופוס ואם לא הביא שתי שערות אין מתנתו מתנה אפי' אין עליו אפטרופוס עיין שם באורך וכן כ' הר"י בעליות הובא בש"מ דאפי' יש אפטרופיס מתנתו מתנה וכן כת' בעל העיטו' בדיני מתנה דף פ"ט ודף צ"ד עיין שם והריטב"א בחי' לגיטין דס"ה כתב ואפשר דמתנתו מתנה ועיין בהרשב"ץ ח"ג סימן רי"ט ורכ"א ורנ"א ורנ"ג שכ' דמתנה שנתן היורש כל נכסיו שירש מאביו בטילה וכ"כ הראב"ד דהא דאמרי' בפחות מבן עשרים מתנתו מתנה דוק' כשלא ניכר סימני שטות ואין לך סימני שטות יותר ממי שנותן כל נכסיו ויצטרך לאחר וכולי ולפ"ז אפשר דהרשב"א סימן תקצ"ח מיירי בהכי ובח"ג סי' קכ"א שכ' דיכול ליתן מתנה ה"ד בנותן מקצת נכסיו אבל מדברי בן מיגש שכ' דדין נכסי אביו ודין נכסי עצמו שוין במתנה משמע דאפי' נתן כל נכסיו מתנתו מתנה כמו בנכסי עצמו וכבר ר' ישעיה בס' המכריע סימן נ"ד הביא דברי ר' יצחק בר מלכי צדק דס"ל דמתנתו בכל נכסיו בטילה והוא חלק עליו דסתם אמרו דמתנתו מתנה בין נתן מקצת בין נתן כל נכסיו עיין שם באורך וכ"נ דעת כל הפוסקים

כ"ז מתנתו וכו' נסתפק ה' בני אהרן סי' ס"ט במתנה באחריות אי הוי כמכר והביא ראיה מדקי"ל דמתנה אין בה דינא דב"מ ואם יש בה אחריות יש בה דינא דב"מ משום דודאי מכר הוא ואין דרך לכתוב אחריות במתנה וכ"כ בתשו' ריב"ה ואחיו הר' יהודה בני הרא"ש והביאה מרן הב"י סוף סי' צ"ט וז"ל וא"כ במתנ' שנתן באחריו' דינה כמכר לכל דבר וכו' נר'