ערך השולחן חושן משפט חלק ג רסא

אפשר דמודה הראב"ד דיכול למכור אבל הרמ"ה בפרק מ"ש סי' קמ"ח כתב וז"ל אפילו בנכסי אביו נמי דוקא נפלו לו בירושה אבל במתנה כנכסי עצמו דמו תדע דבהדיא תנן בכתובות בפ' מציאת האשה המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דר"מ א"ר וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכור הרי היא מכורה מעכשיו וכו' דש"מ אפי' נתן לה אביה שדה או מעות ליקח בהם ולקחו בה שדה והיא רוצה למכרו משגדלה הרי היא מכורה מעכשיו וכולי עיין שם משמע דסבירא ליה דבירושה אפי' הניח לה מעות ולקחו בה שדה אינו יכול למכור והתם משום דמתנה היא ומכל מקום דעת מהר"ם והר"ן והריב"ש דאם הניח לו אביו מעות ולקחו בהם שדה יכול למכור דהוו כנכסי עצמו והכא נמי אם הגבו לו בית דין קרקע בחוב הו"ל כקנה קרקע במעות שהניח לו אביו דבפ' כל שעה פרכי' לרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה מדאמרי' יתומי' שגבו קרקע בחובת אביהם וכולי בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם וא"א מכאן ולהבא הוא גובה אמאי חוזר וגוב' אותי מהם הא הוי כזבין יתמי נכסי דמי וכו' עיין שם וה"נ כהניח להם מעות וקנו בה קרקע דמי

כ' לחלוק בנכסי אביו יכול לחלוק הקרקעות מבן י"ג מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קנ"א עיין שם וכן כ' רבינו ירוחם ופסקו מור"ם סימן רפ"ט עיין שם

כ"א כתב בעל התרומות שער מ"ו דקטן בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו אף על פי שיכול לחזור המעות שנתן דין מלוה בשטר יש להם לטרוף ממשעבדי עיין שם אבל הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קצ"א כ' דאינו גובה אלא מנכסי בעל חוב והביאו הב"י עיין שם ולדידיה נאמן לומר פרעתי כמבואר בסימן ע' עיין שם: כ"ב כתב מהר"ש צרור בספר פרי צדיק סימן ח' דהיינו דוקא כשהקטן לבדו מוכר אבל אם גדול שותף עמו ומכר כל הקרקע דגם חלק הבן על דעת גדול הוא דמכר קיים עיין שם ואין נראה כן (אמר המגיה עד כאן מצאתי)

כ"ג נראה דאין הפרש בין בת לבן דבעינן עשרי' הרשב"ש שם וכן מבואר בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' קנ"א ובדברי הרמ"ה שכתבתי לעיל וכן כ' מהרימ"ט סי' צ"ח עיין שם והריב"ש סימן שע"א הוכיח כן והרשב"א שכ' דבת אינה בכלל הבן יחיד הוא בדבר עיין שם

כ"ד כתב ה' מח"א בהלכות קנין מעות סימן י"ג דפחות מבן עשרים שמכר קרקע שירש מאביו לאחר שיבא לכלל ך' ונתן לו הקונה מעות לכאו' נראה דקנה הלוקח לאחר ך' אפילו נתאכלו המעות דדומה לאומר לאשה לאחר שלשים יום דמקודשת אפילו נתאכלו המעות וכ"ת התם שאני משום דבידו לקדשה מעכשיו הא ליתא דבפ' ב"ש גבי קטנה שנתקדשה וגדלה דאמר רב דגדלו קידושיה עמה כתב הנ"י בשם הרשב"א דמקודשת היא במעות שקבלה דהוי כאלו אמר לה התקדשי לאח' שתגדלי דמקודשת וכו' ושוב ראיתי שדין זה פלוגתא דרב ושמואל בפרק יש בכור והתוס' וא"ז פסקו כשמואל וכ' התה"ד שכן נראה עיקר לפי גירסא שלנו דגרסי' והילכת' כוותיה דשמואל והריטב"א גם כן הכי סבירא ליה בפר' קמא דמציעא עיין שם וראיתי לה' משנה למלך בפ' ד' מהלכות אישות שנסתפק בקטן שקדש אשה ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגדל וכת' דעת התוס' ביבמות דל"ד דאין יכול לקדש כשהוא קטן אפי' אומר שלא יחולו הקידושין אלא לאחר שיגדל וגם רש"י שם דוקא כשקדש ביום שנשלם יום י"ב לנקבה ויום י"ג לזכר מהנו הקידושין משום דכבר הביאו שתי שערות אלא שחסר הערב שמש וזמן בודאי יבא ממילא אבל חסרון שערות חשיב כמחוס' מעשה עיין שם באורך ובזה ניחא מה שק' לי על רש"י מדאמרינן בפר' מי שמת וכיון דבדקנו לקידושין לגירושין למה ליה לא צריכא אלא ליבום וכו' ואמאי לא מוקי לה בקטן שקדש שיחולו לאחר שיגדל דאם לא יהיו גירושין בגדול חיישינן כשיגדל דחלו הקידושין אלא דקטן אינו יכו' לקדש אפילו לאחר שיגדל כל שלא הביא שתי שערות אך קשה לדעת הרשב"א והנ"י סבירא להו דאם אמר לקטנ' הרי את מקודשת לי לאחר שתגדל מקודשת אמאי לא מוקי ההיא דבודקין לגירושין בקטנה בה"ג אצ"ל דחדא מנייהו נקט וכי האי גוונא כתב מהראנ"ח ח"א סי' מ"ז לדעת מהריק"ו עיין שם ואפשר דרש"י סבירא ליה דרב מוקי מתני' כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעול' כמו שכ' הריטב"א בחי' שם וכל שכן דרב גופיה סבירא ליה כר"מ בפר' קמא דמציעא עיין שם ועוד בפר' יש בכור סבירא ליה לרב דהפודה את בנו בתוך שלשים יום שיחולו לאחר שלשים יום אפילו נתאכלו המעות בנו פדוי כמו בקידושי אשה ושמואל אמר התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו ואם כן אפשר לומר דהכא נמי סבר רב דיכיל הקטן לקדש אשה לכשיגדל דאף על גב דאין בידו לקדשה מעכשיו חלו הקידושין לכשיגדל ובפרק מי שמת גבי בודקין לגירושין דלא מוקי לה בהכי משום דשמואל אמרה ושמואל סבירא ליה דאין בנו פדוי כיון שאין בידו לפדתו והכא נמי כיון שאין בידו לקדשה מעכשיו לא חלו הקידושין לכשיגדל ונראה דרב אפילו למאן דאמ' אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם קאמר דבנו פדוי שהרי התוס' בקידושין דף ס"ג בד"ה כגון וכו' וז"ל ובדבר שבא לעולם לא מצרכינן לומר מעכשיו דהא אמרי' במתני' הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום לא בא אחר וקדשה מקודשת אף על גב דלא אמר מעכשיו עיין שם אלמא קידושין לאחר שלשים יום הוי דבר שבא לעולם ורב מדמי פדיון הבן לקידושין ואף על גב דרב סבירא ליה כר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאמרי' בפרק קמא דמציעא ושמואל סבירא ליה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאמרינן בפר' אף על פי דסבירא ליה דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עיין שם וא"כ בפרק יש בכור הוה מצי למימר דלכולי עלמא לא מדמינן פדיון הבן לקידושי אשה אלא דרב לטעמיה דסבירא ליה דאדם מקנה גבר שלא בא לעולם ושמואל לטעמיה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומכל מקום נראה שדין זה תלוי בפלוגתא דרב ושמואל והרמב"ם פר' י"א מהלכות בכורים והסמ"ג עשין קמ"ד והרא"ש והטור ומרן בי"ד סי' ש"ה פסקו דאם אמר לה לאחר שלשים יום בנו פדוי אפילו אין המעות קיימים עיין שם בהש"ך ס"ק י"ט ואם כן פחות מבן עשרי' שמכר ירושת אביו לאחר ך' לדידן דקיימא לן כרב דבנו פדוי הכא נמי מכירתו מכירה דל"ל דלא פסקי' כרב אלא התם דמיקרי איסורא אבל בדיני קיימא ו כשמואל שהרחי כ' הרא"ש בפר' שור שנגח ד' וה' וז"ל ויש מן הגדולים שאומרים דכיון שלא נחלקו בנגיחו' אלא בוסתות ובעיקר פלוגתייהו הלכה כרב הכא נמי הלכ' כרב וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם וכו' וכן רב היה רגי' לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו הוראותיו לענין