ערך השולחן חושן משפט חלק ג רס

כשהיתה שלו מעיקר' או מכרה או כשלא היתה שלו מעול' וי"ל דהכא מיירי שמכר השדה לחבירו והתנה המוכ' ואמ' ללוקח כשיהיו לי מעות החזיר לי קרקע זו והיינו דקאמר כשאקחנה ממך וכו' ואף על גב דהפירות של המוכר וכמו שפסק הרמב"ם בפי"א מהלכו' מכירה אפ"ה אתקיף ליה שפיר רב פפא מי דמי התם וכולי וה"ט דהמוכר אוכל פירות לפי שאנו חוששין שמא המוכר יביא המעות ונמצא שאכל לוקח שכר מעותיו לפיכך המוכר אוכל פירו' ומדין רבית נגעו בה אבל כל שלא הביא מוכר מעות גופא ופירא בידא דלוקח וכו' הרי דמיירי במוכר לזמן ואפ"ה לא קדשה כיון דגוף ופירות ביד לוקח בזמן שלא הביא המוכר המעות וכ"ש מכר בהטבה כדין דהגוף והפירות ללוקח

ט"ו או משאר מורישיו וכו' כתב הטור וכת' הרמ"ה איכא מרבוות' דאמר דוקא בנכסי אביו דשכיח עבוד רבנן תקנתא שלא ימכור עד שיהא לו עשרי' ולא בנכסי שאר מורישיו וכתב הוא שאין חי' בין נכסי אביו לשאר מורישיו וכו' וז"ל הרמ"ה בפ' מי שמת סי' קל"ח וחזי' למקצת רבוותא מ"ד דהאי דינא דאמור רבנן גבי נכסי אביו לאו בנכסי אביו דוקא אלא ה"ה לנכסי שאר מורישיו דבכולהו חד טעמא נינהו ומילתא צ"ע דדילמא גבי נכסי אביו דשכיח תקנו רבנן גבי נכסי שאר מורישיו דלא שכיח לא תקנו רבנן עכ"ל אבל בסימן קמ"ח דף רל"ו עמוד שני כת' וז"ל ומסתברא דה"ה לנכסי' שנפלו לו בירושה משאר מורישיו דחד טעמא נינהו אלא דברו חכמים אלא בהווה וכ"כ עוד בדף רל"ז אבל במקרקעי דירית מאבוה וה"ה משאר מורישיו וכולי עיין שם הרי שכתב הרמ"ה שמקצת רבוותא ס"ל דה"ה שאר מורישיו והוא נסתפק בזה אלא דמסברא כ' דאין חי' והרשב"א ס"ל דאב דוקא אבל הרמב"ם והרמ"ה ובעל העיטור ס"ל דאין חי' וכן הסכים הר"ן והריב"ש סימן קס"ת הובא בב"י והתימא על מהרשד"ם סימן רמ"ג שכתב דנראה דה"ה שאר מורישיו שהרי ר"ת כ' אפי' קנה הוא קרקע אינו יכול למוכרו ודי לנו שלא נקבל דברי ר"ת וכל שכן דזיל בתר טעמא מ"ל אבוה ומ"ל יורש ואדרבה נראה דרבותא טפי מאבוה דהו"ל כאלו קנאו הוא עצמו אבל לא נעשה מחלוקת שני' דאפילו ירש מאביו ימכור ע"ש ולא זכר שהרשב"א ס"ל דוקא ירושת אביו תקנו ולא תקנו בירושה אחרת דלא שכיח אבל כל הפוסקים סבירא להו דאין חי'

ט"ז אין ממכרו ממכר וכולי ואם קבל אחריות עליו חייב בכל הפסד שיגיע לקונה מחמת ביטול מכירה זו הרשב"ץ ח"ג סי' ס"ח עיין שם

י"ז אחים שבאו לחלוק קרקע שירשו מאביהם וא' מהם פחות מבן עשרים יכולים לחלוק בשוה אבל אם הקטן נוטל חלק קטן וצריך הגדול נותן דמים לקטן הוי כמכר הרב בית דוד סימן קי"ט ע"ש ועיין בס' עדות ביהוסף סימן מ"ט דצ"ח וצ"ט

י"ח עד שיהא בן עשרי' שנה שלמות וכו' כ' הסמ"ע ולא אמרינן בזה מקצת שנה ככולה ולזו אמרו בגמר' דעד שנת ד' כלפני ך' עיין שם ונר' דבעי' שלמות מע"ל ואפי' בערב ראש השנה של שנת כ"א אינו יכול למכור אבל הרשב"ש בס' תקון סופרים סוף שער י"ג כ' דאין צריך להיות שלמים דהא בגמר' מדמינן לה למאי דתנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן ך' וכולי והתם פסק הרמב"ם דסגי בך' שנה פחות ל' יום והראב"ד ס"ל דנכנס ל' יום בשנת ך' סגי וכן הסכים הטור א"ה סימן קנ"ה והגיה כן בהר"ם עיין שם ודבריו תמוהים דהא פסקי' הילכתא תוך זמן כלפני זמן וכבר כתב הרמ"ה בפ' מ"ש סימן קנ"ג וז"ל ואי ק"ל לך הא דגרסי' התם תניא ר"י ן' כיפר אומר משום ר"א שנת ד' שיצאו ממנה ל"י הרי שנת ך' לכל דבריה וכולי שאני התם דלענין סימני קאי וכולי וה"ה הכא למכור בנכסים בין בנכסיו בין בנכסי אביו דקי"ל דכל מה דלא אייתי שתי שערות לא מצי מזבין אא"כ נתברר שהוא סריס שאם נולדו בו סימני סריס בשנת ך' או קודם לכן כיון שיצאו ל' יום משנת ד' ולא הביא שתי שערות הרי זה כסריס לכל וכי איפסיקא הילכתא הכא דתוך זמן כלפני זמן וכולי למכור בנכסי אביו קאמרי' אע"ג דתוך ך' לענין סימני סריס כלאחר ך' דמי וכולי אבל למכור בנכסי אביו לאו בסימני גדלות תליא מילתא אלא בשנים נמי תליא מילתא דקי"ל לרבנן דאין אדם עומד על דעתו עד שיהא בן ד' שנה הילכך אפילו שלא נשתייר הימנה אלא שעה א' כלפני ך' ואי זבין בנכסי אביו לא הוו זביניה זביני ואיפרק קו' כהוגן עכ"ל הרי בהדיא דס"ל דלענין סימנים הוא דאמרינן דמשכנסו ל' יום בשנת ך' הוי כסריס לכל דבריו אבל למכור בנכסי אביו בעי' ך' שנה שלמות ואפילו פחות שעה א' אין ממכרו ממכר וכן לשון הטור כאן עד שיהא בן ך' שנה שלמים וכן לשון הרשב"א בתשובות הביאה ה' כנה"ג אות מ"ב בן ך' מע"ל וכה"ג כ' הטור ומרן ר"ס ל"ה קטן פסול להעיד עד אחר י"ג שנים גמורות וכתב הסמ"ע רוצה לומר י"ג שנים שלמות דלא תימא כשהוא ל' יום בשנת י"ג הרי הוא כשנה עיין שם מיהו דלא בעי' מע"ל בשעות אלא בימים כמ"ש אחרונים שם והרשב"א שכתב כאן בן ך' מע"ל היינו בימים ואין צריך להשלים מע"ל בשעות וכן כתב בהדיא הריב"ש סימן תס"ח עיין שם

י"ט אם הגבו לו ב"ד קרקע בחוב איכא מ"ד דיכול למכור דדינו כמטלטלין ונ"ל שאינו רשאי לפי הטעם שאמרו משום דמקרבא דעתיה לגבי זוזי וכו' ה' בית יהודה סימן ל"ד עיין שם וה' זרע יעקב סימן ל"ד הסכים עם איכא מ"ד עיין שם וכן נ"ל עיקר שהרי כתב הר"ן בס"פ מציאת האשה וז"ל וא"ת ואע"פ שהיה רוצה למכרה היאך היא מכורה דהא אמרינן בפ' מ"ש שאין הבן רשאי למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים י"ל ה"מ בקרקע שהיה מאביו אבל שדה זו אע"פ שבמעו' אביו לקחו איתו מ"מ לא היה מאביו אבל הראב"ד וכו' במתנה שהאב ניתן לבנו לא וכולי עיין שם אם כן לדעת הר"ן אם קנה קרקע מנכסי אביו יכול למכור וז"ל מהר"ם ב"ב בתשו' סי' תקצ"ו הילך ל' ר"ש בפ' מ"ש וז"ל דוקא בנכסי אביו אבל בנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה מטלטלין שאינו ירושת אביו וכו' ולפי שלשונו קצת סתום אפרשנו שקנה מטלטלין שלו בין שירשו לו בין שקנאם למטלטלין הללו דגבי' אין חי' איך באו לידו רשאי לעשו' בהם מה שירצה משהגיע לכלל שנותיו ושאינה ירושת אביו קאי אנכסי דרישא דמילתא דהיינו קרקעות וה"ק או שהקנ' נכסים במטלטלין שנתן עבור קרקע שקנה ולא נתן קרק' שירש בקרקע שקנה דזה לא יכול לעשות עד שיהא בן עשרים עכ"ל הרי דס"ל דאפי' מטלטלין שירש מאביו אם קנה בהם קרקע יכול למוכרו ואפשר דגם הראב"ד שתי' דמשו' מתנה היא מפ' מתני' דקתני לא יהא אלא דשדה ר"ל לא יהא אלא שהניח לו אביהם שדה כמ"ש הריב"ש סי' שע"א שכן מפרש לה הרשב"א ע"ש אבל אם לקח מהמעו' שדה