ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנח

דינו כקטן שלא הגיע לצרור וזורקו וכולי עיין שם וא"כ קטן אפי' לא הגיע לצרור וזורקו וכו' ושוטה שנתן לה במתנה ע"י אחר זכייה גמורה היא אבל במכירה דבעי' נמי דעת הלוקח לאו זכייה גמורה היא ואם כן ההיא דאקניי' לבנו קטן וכולי נראה דה"ד במתנה ע"י אחר כמ"ש הרא"ש בתשובו' כלל פ"ד סימן ב' דאקני היינו במתנה שנתנו לו בקנין מדלא קאמר זביני וגם לבנו קטן לא היה מעות והוי כמו לא ליקני איניש לולבא לינוקא שהוא לשון מתנה עיין שם אבל המוכר לקטן אימא דהמוכר נמי יכול לחזור דאינה זכייה גמורה וכן כתב הר"ן גבי בר שטיא דהמוכר יכול לחזור וכן כתב הרא"ה ושטה ישנה בספר א"ז שם וה"ה לקטן אבל הרמב"ם דס"ל דמוכר לקטן אין המוכר יכול לחזור ומשמע אפי' לא הגיע לצרור וזורקו וכולי נראה דה"ה לשוטה דאין המוכר יכול לחזור ואפ"ה אמרינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין וה"נ קטן שקנה יכול למכור דאמרי' כשהוא קטן זבן וכשהוא קטן זבין ולכך כתב הרמב"ם ומרן לעיל דקרקע שנתן לו במתנה או שקנה לו אפטרופוס וכולי דדוקא נתן לו במתנה דהוי זכייה גמורה, וכן קנה לו אפטרופוס הוי זכייה גמורה אינו יכול למכור אבל קרקע כקנה הקטן בעצמו כיון דאם ירצה הקטן יכול לחזור לא הוי זכייה גמורה ואמרינן כשהוא קטן זבן וכשהוא קטן זבין דומיא דשוטה וכן כתב הסמ"ע סקי"ב עיין שם וכה"ג כתב הרמב"ם פ"ז מה' תרומות וז"ל חש"ו שקנו להם עבדים אינם אוכלים אבל אם קנו להם ב"ד או אפטרופוס או שנפלו להם בירושה הרי אלו אוכלים והיא תוספתא פ"ט דיבמות עיין שם אלמא אם קנה להם אפטרופים אוכלי' בתרומה משום דהו זכייה גמורה ואין יכולים לחזור בהם אבל אם קנו הם בעצמם אין אוכלים בתרומה משום דלא הוי זכייה גמורה כיון שיכולים לחזור כמו שהאריך ה' מהריט"א בספר קהלת יעקב די"ב אלא שכ' דמשמע שאם נתן להם במתנה אין אוכלים בתרומה דומיא דשוטה דקי"ל דשוטה אפילו בדעת אחרת אין לו זכייה ובשלמא קטן איכא למימר דמיירי בשלא הגיע לעונת צרור וזורקו דהוי דומיא דשוטה אבל חרש אם נתן לו במתנה שדעת אחרת מקנה יש לו זכייה מדאורייתא ואמאי לא יאכל בתרומה עש"ב ולא זכר דברי הרמ"ה שכתבתי דס"ל דשוטה נמי אינו יכיל למכור במתנה שנתנו לו משו' דיש לו זכייה דזכין לאדם שלא בפניו ואם כן אפי' קטן שלא הגיע לצרור וזורקו וכו' יש לו זכייה גמורה במתנה דומיא דשוטה וכ"נ מדברי הרמב""ם וכן כתב הרשב"א במיוחסו' וז"ל שנינו בגיטין בפ' המקבל ובה' זכייה ומתנה להר"ם קטן שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים ואני שואל ראובן שנתן בקנין לפחות מזה קרקע וכתב לו שטר היזכה בקרקע או לא תשובה לא אמרו בפחות מזה שאינו זוכה לא לו ולא לאחרי' אלא על ידי עצמו לפי שאין לו יד כלל אבל בקנין על ידי אחרים א"נ במזכה לו על ידי אחרים דבר ברור הוא שזכין לו וכולי ואפשר דזכין להם דבר תורה כדמשמע בפ' הא"מ וכולי ואפי' לקטן המוטל בעריסה וכו' ע"ש הרי דס"ל דאפילו קטן המוטל בעריסה שנתנו לו קרקע בקנין על ידי אחרים קנה מדאורייתא ומשמע שכן דעת הר"ם ואם כן ק' אמאי חש"ו שנתן להם עבדים במתנה אמאי לא יאכלו בתרומה והרשב"א בחי' לקידושין ד' מ"ב הק' לדעת רש"י דזכייה מדין שליחות מההיא דפ' השולח דהוצרכו להעמיד לו אפטרופוס ולקרקושי ליה לינוקא בזוזי וא"א לכפייה לאב לכתוב לו גט שחרור דהא דידיה הוא דבר תורה וזכיית הקטן אינו אלא מדרבנן ואתי דאורייתא ומפיק דרבנן עיין שם ונראה דס"ל כדעת הרמ"ה שהביא ה' פרח מטה אהרן דאיסור דעבד בתר ממונא אזיל ואם קנו אותו אחרים אפילו בתקנת' דרבנן יכולים להוציאו לחירות מדאורייתא עיין שם אלמא קנין דרבנן מהני לדאורייתא וכן כתב הריטב"א בחי' לע"ז דס"ג והודה לו הרא"ה גבי אתנן עיין שם וא"כ כיון דקטן יש לו זכייה מדרבנן וזכה בעבד אין האב יכול לשחררו ועיין בספר קהלת יעקב סוף די"ב שכ' דמתשו' הרשב"א סימן תתק"ז נראה דס"ל דקנין דרבנן לא מהני לדאוריית' ואלו בחי' בפ' התקבל ובפ' לולב הגזול שכ' ההיא דלא ליקני איניש הושענא לינוקא וכולי מתקיף וכו' ס"ל דזכייה מדין שליחות ונ"מ דאם הוא דבר שאין המשלח יכול לעשותו הוא בעצמו שלוחו לא מצי עביד ליה ע"ש

יו"ד דין ח' אבל בקרקע אין מעשיו כלום וכולי משמע דמקחו נמי אינו מקח וכן כ' הר' יונה בעליות בס' א"ז לבתרא וז"ל נ"ל דמקחו מקח נמי דוקא דאם אינו יודע בטיב מו"מ אין מקחו מקח במקרקעי וכולי וכן כת' כפי' מהר"י הלוי והטעם לפי שהשוו חכמי' מדותיהם כיון שאין ממכרו ממכר במקרקעי כך אין מקחו מקח וכו' וגבי חרש אמרינן קופץ ונקפץ במטלטלי אבל לקרקעות בין במקח בין בממכר לא וכו' ע"ש מיהו לדעת הרמב"ם ומרן אפי' קטן שקנה קרקע זכה ואף המוכר יכול לחזור בו כ"ש הכא דמקחו מקח ואין המוכר יכול לחזור אבל אפשר דיכול הות לחזור כדין הקטן

י"א עד שיהיה יודע בטיב מו"מ וכולי כתב הרמ"ה בפרק מ"ש סימן רק"ע גבי ההוא פחות מבן ך' דאזל וזבין נכסיה וכו' וז"ל שמעינן מהני מעשה דס"ל לרבא דקטן שהגיע לכלל שנותיו והביא ב' שערות וזבין נכסיה בדקי' ליה השתא לפי שעה אם יודע בטיב מו"מ כל דהו אפילו דלא סבר ממילא אלא דמברו ליה וסבר ואף על גב דלא חזינן ליה דידע אלא חדא זמנא יודע בטיב מו"מ הוא וכו' אלא מיהו צריכין לברורי לך דכי מהניא בדיקא דהשתא למיהוי זביניה זביני למפרע ה"מ לטעמיה דרבא דסבר כל ספיקא כי השתא דיינינן ליה דס"ל כרבי נתן וכו' אם בריא הוא עליו להביא ראייה שהיה שכ"מ ואם שכ"מ עליו להביא ראייה שהיה בריא הכא נמי קסבר כיון דהשת' יודע בטיב מו"מ הוא וכבר אתברר דלית הילכתא כהאי סברא דרבא אלא הממע"ה הילכך לא מהניא בדיקה מכירה בהאי עניינא כל עיקר אלא אי איתברר דבשעת מכירה יודע בטיב מו"מ הוא ואפילו כל דהו דשיעור מאי דאיתברר ליה לרבא בהאי מעשה לאחר מכירה זביניה זביני ואי לא אתברר דמקמי מכירה יודע בטיב מו"מ הוא אף ע"ג דחזי' ליה השתא בתר מכירה דידע בטיב מו"מ לא הויה ראיה למפרע אלא אוקי ממונא בחזקת מריה קמא והממע"ה עכ"ל

י"ב דין ט' או שנתן לו במתנת בריא וכולי דלא ממילא קאתיא ואי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה מתנה ואם כן לא טרח קמיה מילת' דלא שכיח' היא ומילתא דלא שכיחא לא חיישי לה רבנן וכו' הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קמ"ח עיין שם ונראה דמתנה דמהיום ולאחר מיתה דאינה ירושה אפילו בשכ"מ דינא כמתנת בריא ויכול למכור אפי' לא שייך ה"ט דאי לאו דטרת וכו' וה"ט דמילתא דלא שכיחא לא חשו לה רבנן וכה"ג כ' הרשב"א ח"ב סימן קס"ג לענין דאין אלמנתו ניזונת וז"ל ואף על גב דטעמא דמתנה וכולי לכאורה