ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנז

לה ע"ש אבל אין שליחו' אפי' לקטנה וכ"כ הרמב"ם ומרן בסימן קפ"ח עיין שם בכנה"ג בסימן זה אות ט"ו ובסי' רמ"ג אות כ"ו כתב דמהר"א מונסון הוכיח דק"ס לא מיקרי זכייה לקטן אבל מהרימ"ט סימן ר"ב כ' דק"ס מיקרי זכייה וכן מצאתי בתשובות הרשב"א כ"י בה' מתנת סימן מ"ו והיא סימן פ"ו וכן כתב מהראד"ב וכן מוכח מדברי מהר"ם בתשובות השייכי לס' קנין סימן ל"ב ע"ש גם מהרח"ש ח"א סימן ט' הוכיח מדברי התוס' בגיטין דס"ה בד"ה צרור וכולי שהק' מדתנן בפ' מ"ש זכין לקטן וכולי דהא הכא אמרינן דזוכה לעצמו ותי' דההיא דזכין לקטן בקנין חליפין דאין מבחין עיין שם אלמא זכה אפי' ע"י קנין חליפין וכן נראה מדברי הר"ן עיין שם וכ"כ הרא"ש בפ"ב דכתובות בשם הרמ"ה והביאו מרן הב"י סימן זה גבי שוטה דאם הקנו לו בקנין או בחזקה ע"י אחר קנה קנין גמור עיין שם ואם כן נר' דנקטי' כדעת הני רבוותא דקנין סודר ע"י העדים מיקרי זכייה לקטן ותשו' הרשב"א היא בח"ד סימן רס"א וכ' שם דאפילו הקטן המוטל בעריסה זכי בקנין ע"י אחרים עיין שם ועיין במח"א ה' זכייה סימן ה'

וראיתי לרב"א בתשובות סימן ל"ח שהוכיח מתשו' הרשב"א שכתב וז"ל ראובן היו לו ג' בנים ונתן לכל א' קרקע ידוע וסמוכי' על שלחנו ונפטר א' מהם ואלמנתו תובעת כתובתה וטוענת ששליש הפרקמטיא של בעלה וראובן אומר כי כל המטלטלין והמעות והפרקמטיא שלו שלא זיכה לבניו אלא מקצת קרקעות וכולי אם היו אונות ושטרות על שם אותו הנפטר הם שלו אע"פ שהיה נושא ונותן בתוך הבית דאימור מפירות קרקעות שנתן לו אביו וקמץ וכולי וק' דהא הרשב"א ס"ל דאפילו שכירות ומעשה ידן הם של אב וא"כ אמאי האשה גובה כתובתה מכל אונות ושטרות שהם על שמו משו' דאימור מפירות קרקע שנתן לו אביו קמץ אפילו כך היה של האב הם אלא משמע דס"ל דכיון (א"ה עכ"מ)

וראיתי לה' שמחת יום טוב סי' א' שכ' על המרדכי בשם גאון דיכו' להרשות לעבדו והביאו מרן הב"י סימן קכ"ג דצריך טעם מאחר דקי"ל דאין יד לעבד לקנות לעצמו מרבו אם כן כשכתב לו זכי לנפשך לא קנה ויכול הנתבע לומר לאו בע"ד דידי את ונלע"ד דס"ל כדעת הר' אלחנן דע"י אחר זוכה וגבי הרשאה מסתמא קנו אחרים מיד רבו שהעדים קונים מידו בסודר שלהם והו"ל כזיכה לו ע"י אחר ומהראנ"ח ח"ב סימן ב' כ' דהר' אלחנן יחיד ולע"ד דעת הגאון גבי הרשאה קאי כוותיה עש"ב ולא דק דהגאון מיירי בעבד דזוכה ע"י אחר ומהראנ"ח באשה שנתן לה בעלה דסובר הר' אלחנן דאם לא זיכה לה ע"י אחר לא קנת' קאמר דס' יחידאה היא אבל בעבד דס"ל דזוכה ע"י אחר אפשר דמודה וה' דברי אמת בקו' ז' דס"ג ע"ג הוכיח דמהראנ"ח ס"ל דק"ס לא מיקרי זכייה דנ"ד מתנה שנתן הבעל לאשתו בשטר ומסתמא היה כתוב בו וקנינא מיניה והו"ל קנין וזכייה ע"י אחר ומאי ק"ל מדברי הר' אלחנן הרי הוא הצריך זכוי ע"י אחר אלא ודאי ס"ל דק"ס לא מיקרי זכייה וצריך שיקנה המקנה בפי' כדי שיזכה בו לפ' ע"ש ועיין בתשובות רבני א"י בתשובות בס' גו"ר כלל ה' סי' ט' כ' דגם לדעת הר' אלחנן מודה בק"ס ע"י העדים דקנתה ע"ש ולא הרגישו בתשו' מהראנ"ח (א"ה עכ"מ)

ט' דין ז' קטן שקנה קרקע וכולי כן מפורש בפ' י"נ גבי ההוא דקלא אזל רב ביבי אקניי לבנו קטן המ"מ וכתב הלכות יום טוב דקצ"ג ע"ג ולע"ד עוד ראייה מדאמרינן בפ' אז"נ גבי ההוא גברא דמשכן ליה פרדסא לחבריה וכולי אזל אקניי לבנו קטן עיין שם וכבר מהרש"ך ח"ב סימן רי"א הק' דמההיא דרב ביבי אין ראייה דל"ג לבנו קטן אלא לבנו סתם כמ"ש המ"מ בפי"ב מה' זכייה והו"ל להוכיח מעובדא דפ' אז"נ ונדחק לפרש כן כוונת המ"מ עש"ב וכן כתב מהרימ"ט חח"מ סימן כ"א וכן כתב ה' תפארת שמואל עיין שם אבל התוספות בבכורות דמ"ט בד"ה ודידיה וכולי נראה דס"ל דלא שייך קטן שקנה קרקע אם לא שנפל לו בירושה כמ"ש ה' הלכות י"ט שם וכן ראיתי בשטה לקידושין ד' י"ט שכתב וז"ל ובדידיה פשיטא לא דגדול הוא כיון שקנה אמה העבריה דאע"ג דהפעוטות מקחן מקח וממכרם ממכר במטלטלין עבדא כמקרקעי דמי ואפילו עבד עברי כדאמרינן בר"פ עיין שם נר' דס"ל דבמקרקעי אין מקחן מקח ועבד כקרקע דמי אפילו עבד עברי כדעת רש"י וכמו שהסכים הש"ך בסימן צ"ה עש"ב וההיא דפ' י"נ אפשר דל"ג לבנו קטן אלא לבנו סתם כמ"ש רשב"ם שם והמ"מ בפי"ב מה' זכייה וכן מדאמרינן בפ' השולח גבי עבד אזל אקני' לבנו קטן שהביא מהרש"ך שם ומהרימ"ט ח"מ סימן כ"א עיין שם נ"ל דאינה ראייה דהא אמרי' התם דמוקמי' ליה אפטרופו' ומקרקש ליה זוזי וכתב ליה גיטא וכתב רש"י משום דמקחו מקח וממכרו מכר במטלטלין וכ' ה' פרח מטה אהרן סימן כ"ט דס"ל דבדין דרבנן עבדים כמטלטלין וכן כתב ה' כנה"ג בתשו' סי' קע"ט וסימן ק"ף ע"ש וכן מה שתקנו חכמי' דהפעוטות מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלין דין העבדי' כמטלטלין וכן כתב מהריט"א בס' קהלת יעקב דף י"ב עיין שם ואם כן אימא דבקרקע לא מהניא זכייה לקטן ודוקא במטלטלין תקנו דמקחן מקח וה"ה בעבדי' דדינם כמטלטלין בדין דרבנן אבל ק' מעובדא דפ' אז"נ וה' הלכות יו"ט שם כ' דה"ד במתנה דס"ל דאין הקטן זוכה כשיש דעת אחרת אלא במתנה שהיא זכות גמור אבל במקח דאפשר אם היה גדול לא היה חפץ לקנות לא וכמ"ש מור"ם בסימן קצ"ה דהא דנקנה המקח שלא בפני הקונה ה"ד במתנה דודאי ניחא ליה אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה וקטן כשלא בפניו דמי ע"ש ואין צריך דכבר כתב המ"מ ונר' דבמתנה קנה מדאורייתא דדוקא במקח שאין נתינתו בדמי' נתינה אין מעשיו כלום מדאוריית' אבל במתנה אם זכו לו קנה מדאוריית' כיון שיש דעת אחרת והובא בב"י רס"י זה עיין שם וא"כ נראה דקרקע נמי נקנה לו במתנה מדאורייתא וכן מצאתי להרמ"ה הובא בספר אסיפת זקנים לכתובות דף ך' גבי בבר שטיא שקנה קרקע ומכרו דאמרינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין כתב וז"ל ולפיכך אם ירש או שנתן לו אחר במתנה אינו יכול למוכרם ולא ליתנם במתנה וכ' מ"ש דכי זבן מידי כשהוא שוטה דאמרי' דיכול לזבוני' וכו' ה"ט דזביני וכולי דכיון דבעי למיתב ליה זוזי למוכר ל"מ מוכר לזבוני ליה שלא כרצונו כדי לחייבו בדמי ואשתכח דדעתיה דלוקח נמי בעי ושיטה כיון דלית ליה דעת אין זכייתו זכייה גמורה אבל מתנה כיון דלא מחייב נפשיה בשום מדעם זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ומ"ה ל"מ מזבין ולא למיתב במתנה דאין חבין לו אלא בפניו ודוקא היכא דאקני ליה בקנין או בחזקה ע"י אחר אבל ע"י עצמו לאו זכייה גמורה היא ומצי מזבין וכולי עכ"ל הרי דס"ל דמתנה ע"י אחר זכייה גמורה לשוטה וה"ה לקטן אפילו לא הגיע לעונת צרור וזורקו וכולי דומיא דשוטה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' זכייה דין ז' דשוטה