ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנד

סימן רל"ה

א' דין א' ומשש שנים וכו' מקחו מקח טעות וכולי ומה שיכול למכור בו כן יכול לחלוק בו ודוקא שיהיו הם בעצמם החולקים אבל אין להם להרשו' אחרים דהרשאה היא שליחות ואנן קי"ל אין הקטן עושה שליח מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קנ"א עיין שם משמע דפחות מבן שש דאין מקחו מקח הוא הדין שאינו יכול לחלוק בו דחלוקה הוי כמכר כמ"ש האחים שחלקו הרי הם כלקוחות מיהו יכול לחלוק קרקע שירש מאביו קוד' עשרים שנה אף על גב דאינו יכול למכור כמו שכתב מהר"י ן' מיגש שם ועיין בס' ארעא דישראל מערכת הק' אות יו"ד שכתב דודאי דלמאי דקיימא לן דקטן אינו יכול לעשות שליח ה"ט משום דקיימא לן דמילתא דלא מצי עביד, לא מצי משוי שליח ואם כן למאן דאמר דקטן יכול לקדש שיחולו הקידושין לכשיגדל פשיטא דיכול לעשות שלית עיין שם ולפי זה הכא נמי קטן דממכרו ומקחו במטלטלין קיי' יכול לעשות שליח וליתא דהא בפרק קמא דמציעא אמרי'. דקטנה יש לה יד וחצר אפילו הכי אין לה שליחות ופי' רש"י משום דבשליחות איש כתיב וכן פסק הרמב"ם ומרן בסימן קפ"ח עיין שם אלמא אף על גב דיכולה לעשות בעצמה אינה עושה שליח דשליחות לאו מהאי טעמא הוא והיא הדין קטן אף על גב דיכול למכור בעצמו אינו יכול לעשות שלית וכמו שכ' מהר"י ן' מיגש

ב' ומתנתו קיימת וכו' ונראה דהוא הדין דמחילתו מחילה וכבר כתבתי בסי' ס"ו דין כ"ג אות מ"ב דאפילו קטן שמחל השטר אם הגיע לעונת הפעוטות מחילתו מחילה כדברי התוס' והר"ן בפ' הכות' והרא"ש סוף פרק קמא דב"מ וכן כתבו התוס' בכתובות דף ק"ז בד"ה קטנה וכו' וז"ל ואם תאמר וכו' ואי לא ספקא אם כן היכי מחלה למאן דאמר צאי מעשה ידיך והא אין מחילת קטנה כלום וכולי א"נ בפעוטות דמקחו מקח ומתנתו מתנה עיין שם וכן כת' הרשב"א בתשובו' חלק שני סימן ג' והריב"ש סוף סי' ק"ח בשם הרמב"ן דקטן שהגיע לעונת הפעוטות מחילתו מחילה עי' שם וכן מוכח מדברי הרמב"ם פכ"ט מהלכו' מכירה וכבר תמה המ"מ שם על הראב"ד שכ' שהקטן אין לו מחילה ע"ש וכן כתב המבי"ט חלק א' סימן י"א הביאו הרב כנסת הגדולה ומהר"י באסן בתשו' סי' מ"ה כ' אפשר דסב"ל דדוקא במתנה שהקטן נותן בידו אי לאו דעבד ליה לא הוה יהיב ליה דאין דרכו של קטן לתת מה שבידו לאחר בחנם אבל המחילה שאינו נותן כלום בעין אלא בדברים בנקל יכול להטעותו ואפשר דמודה הרמב"ם בכל מחילה ולא קאמר אלא במחילה דאונאה פחות משתו' ומ"מ אין להוציא ממון מהנתבע בסברא זו החלושה עיין שם ונרא' דאם תמצי לומר הכי כהראב"ד דמחילה בקטן אינה כלו' ודאי דאין להוציא מהמוחזק דהרי הרשב"א במיוחסות סי' ב' כ' דקיימ"ל דמחילת פעוטות הוי מחילה דהא אסיקנ' בפ' הנזקין דמתנתו מתנה ומחילה ומתנה כי הדדי נינהו עיין שם ול"ל דלא אמרה בנדון דידן שנתן הקטן מתנת קרקע והמקבל אכל פירות דשייך האי טעמא דמשום דעבד ליה נייחא יהיב ליה ומחל לו הפירות דמלשון הרשב"א משמע דבכל מחילה קאמר והתימה על מהרשד"ם סימן רל"ה שכ' וז"ל ואם מטעם מחילה בשטר וכו' ל"מ אם עדיין כשנכתב השטר היו קטנים דלאו כלום הוא שאפי' מכירה אין לקטנים למכור חזקת קרקע אביהם עד שיהיו בני עשרים שנה וכו' עיין שם דהא אפילו קטנים שהגיעו לעונת הפעוטות מחילתם מחילה וכל שכן פחות מבן ך' דמתנתו מתנה בקרקע והוא הדין מחילה וזה ל' הריב"ש סוף סי' ק"ח וכ' הרמב"ן דמחילתו מחילה גם כן דאף על גב דעדיין קטן הוא ואמרינן בעלמא דיתמי לאו בני מחילה נינהו היינו בסתם כגון באונאה פחות משתו' דבשא' בני אדם הוי מחילה וביתמי לא הוי מחילה אבל במה שמוחל לדעת כיון שהגיע לעונת הפעוטו' דמתנת' כמטלט' הכא נמי מחילתם מחילה ולזה הודאתם בהם הודאה עד כאן לשונו ובמ"ש דבאונאה לא הוי מחילה תמהני שלא זכר הרמב"ם שכ'

ג' בין במתנת שכיב מרע וכו' כ' המרדכי בפרק מי שמת בשם ר' גרשום והובאה גם כן בתשובו' מהר"ם הארוכות סימן תקמ"ז על יתום קטן שצוה בפני עדים ונתן כל אשר לו לשמעון מקרקעי ומטלטלין וכולי דאין מתנתו לגבי מקרקעי אבל לגבי מטלטלין מתנתו קיימת עיין שם ונראה דסבירא ליה לרבי' גרשום כדעת ר' שמחה שכתב המרדכי וז"ל מעשה בא' שהקנה לחבירו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בב"א ונחלקו בדב' חכמי הדור י"א דדמי לאת וחמור בפרק מי שמת כמו שלא קנה המעות לא קנה גם המטלטלין וקרקעות וי"א קנה הכל במגו וכו' ור' שמחה כת' אף על גב דמעות לא קנה קרקעות ומטלטלין קנה וכו' והכא נמי אף על גב דלא קנה קרקעות קנה מטלט' וכן למ"ד התם דקנ' הכל אפשר דמודה הכא כמו שכתב הסמ"ע בסימן ר"ג סקי"ט דהיינו דוקא במעות דשייך קנין ההגבהה ומשיכה לכך אמרינן דחל נמי עליו ק"ס במגו דחל על המטלט' אבל הכא דאין קטן יכול למכור הקרקעות בשים קנין לא חל הקנין כלל אפילו במגו אבל לדעת יש אומרים דכמו שלא קנה המעות לא קנה גם המטלטלין הכ"נ אמרינן כמי שלא קנה הקרקעות לא קנה גם המטלטלין ואפשר דלמ"ד התם דקנה הכל במגו כיון דשייך קנייה בקרקעו' של קטן ע"י ב"ד או אפטרופוס

ד' בין במתנת שכיב מרע וכולי כתב המרדכי בפר' מ"ש בשם ר' גרשום והובאה גם כן בתשוב' מהר"ם הארוכות סימן תקמ"ז על יתום קטן שצוה בפני עדים ונתן כל אשר יש לו לשמעון מקרקעי ומטלט' וכו' דאין מתנתו מתנה לגבי מקרקעי אבל לגבי מטלטלים מתנתו קיימת עיין שם וכן כ' הרא"ש בתשו' סוף כלל א' דכל הגאונים סבירא להו דנתינת קטן אפי' בקרקע שלו אינה כלום וכן בתשו' ר' גרשום וכולי וי"א דמתנת שכיב מרע יכול קטן ליתן והכל הוא בידם וכולי והכי אמרינן בבבא בתרא מילתא דאיתיה בבריא איתיה בשכי' מרע דליתיה בבריא ליתיה בשכיב מרע והלואתו לפלוני ליתיה בשכיב מרע אלא משום דאיכא בבריא במעמד ג' אם כן נתינת הקטן דלא שייך בה קנין בבריא גם בשכי' מרע לא מהני עיין שם וה' דברי אמת בקו' ז' סי' ג' כ' דהי"א פוסקים כרב פפא דאמר הלואתי לפלוני קנה משום דיורש יורשה והכא נמי מתנת קטן שכ"מ מהניא מהאי טעמא דעשאוה כירושה הואיל ויורש יורשה יכול ליתן אבל הרא"ש פוסק כרב אחא דהלואתי לפלו' משום דאיתיה בבריא במעמד שלשה עיין שם

ה' שטר חוב דינו כמטלטלין וכו' לאפוקי הריטב"א בתשו' דסבירא ליה דלא מהני בקטן מכיר' שט"ח וכן כ' הרשב"א בתשו' חלק שני סימן רי"ט וז"ל ובשטרות גם כן לא עשו ולא כלום לפי שאפי' בגדול אין להם מכירה ומתנה אלא בכסף ומסירה או באגב ואם