ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנב

זה ספק ואם כן אם נתן המעות כבר אין מוציאין מן המוכר וכן קי"ל שם אם קדשם ע"מ שלא יהיו בה מומין ונמצאו בה מומין וריפא הרופא הרי זה מקודשת למפרע וה"נ אפשר דאם קנה ע"מ שלא יהיו בו מומין ואפילו מצאו בו מומין בגוף משמע דאינו מקפיד על מוכר זה אלא שלא ישאר בו ואם תקנו עתה מהני

יו"ד דין י"א המוכר בהמה לחבירו וכולי אבל במה שנוהגים שא' קונה ואח"ך משתתפי' עמו אחרים נר' דפטור דאדעת' דהכי נשתתפו עמו שיהא ההפסד עליהם כיון שנהגו בכך וכולי הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף י"ד עיין שם

י"א דין י"ב טרפות דסירכא ה"ה דמבטל המקח אפשר דאם נמצאו טרפות בריאה שהיה אפשר לעמוד עליו בבדיקה קודם שנחתכה כגון שנמצא בה מחט ונאסרה מן הספק פטור המוכר דמספק לא מחייבי' ליה אם נטל הדמים שהממע"ה וכן הורו חכמים כמ"ש בס' א"ח הרשב"ץ בס' יבין שמועה די"ד עיין שם

י"ב הג"ה ואפי' טריפה שאנו אוסרים אותה מספק וכולי עיין בהסמ"ע סימן ש"ו ס"ק ט"ז שכ' הטעם משום דלא חשיב הפקעת ממון כ"כ מה שמחזיר המוכר ללוקח מעותיו ולוקח בהמתו והש"ך סק"ט דחה דס"ם מפקי' מיניה ממון אלא משום דאין לך מום גדול כזה עש"ב ואם כן ה"ה מי שמכר לחבירו בשר ואח"ך נודע לו שהוא ספק טריפה מחמת פלוגת' דרבוותא המקח בטל וצריך להחזי' הדמים וכן כתב בס' תקפו כהן סי' קכ"ט ע"ש ונ"ל ראייה דחשיב הפקעת ממון מדאמרי' בר"פ המוכר פירות גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דאין מוציאין אלמא אפילו המוכר מחזיר ללוקח מעותיו ולוקח שורו וכן רב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב אימא דה"ד התם דלא חשיב הפקעת ממון מה שמחזיר המוכר ללוקח המעות וחוזר ולוקח שורו ומה פרכי' עלה ממתני' דהאשה שנתאלמנה וכולי ומשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכולי אימא דהתם מודה רב דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון ממש אלא משמע דאין חילוק

י"ג דין י"ד אם השביח נוטל שבח התפירה והמוכר וכולי ואם לבשו קודם שעלה המום והיה מום שלא היה יכול להכירו עד עתה שחוזר הבגד למוכר צריך לו שכר לבישתו כמו בקרקע בסעיף שאחר זה ואם כן מחשיב לו דמי התפירה והשאר משלים לו הרשב"ש סימן תע"ו ע"ש

י"ד דין ט"ו מחזיק כל הפירות שאכל וכולי בע"ש כ' דאל"כ הוא כרבית דכיון שנתבטל המקח מעיקרא הו"ל הדמים הלואה וכולי וק' דאם כן היל"ל דה"ד אם כבר קבל המוכר מהלוקח דמי הקנייה ועוד דאפילו כבר נתן ו המקח נראה דלא עדיף מאבק רבית דאין צריך להחזיר וכולי לכן נר' פשוט דלא מטעם רבית הוא אלא כיון דהמקח בטל מעיקרו הפירות שאכל גזל הם בידו ומשו' הכי אף אם עדיין לא נתן דמי הקנייה צריך להחזיר הפירות ושכר החצר וכולי הסמ"ע ונעלם ממנו מ"ש בעל התרומות שער מ"ז וז"ל וכן בפחות מבן ך' שמכר בנכסי אביו וכן מי שלקח ממה שיירש מאביו או פירות דקל שלא תפס עדיין וכן הלוקח מקח באסמכת' כל אלו וכיוצא בהם חזרו המעות המקח הכתובים בשטר המכר כהלואה בשטר על המוכר וגובה אף המשועבדים שלו כמסקנא דשמעתא במעשה דפרדיסא וכולי ועוד ניתן ליכתב הוא כיון דארעא דידיה הוא תרווייהו בהני זביני ולית בהו איסורא ניתן ליכתב מקרי וא"ת מפני הפירו' רבית הא ל"ק דכיון דלא בתורת הלואה כתבו ולא קץ ליה לית ביה שימה משעת כתיבה אלא אם יחזור בו מוכר פירות חוזרים שלא יהא בהם רבית עכ"ל הרי שכ' דפחות מבן ך' שמכר בנכסי אביו וכן מוכר דבר שלא בא לעולם או באסמכת' וכיוצא בהם הפירות חוזרי' משו' רבית וה' שמחת יום טוב סימן נ"ד הק' דהא במוכר קרקע שאינה שלו קי"ל כרב דיש לו מעו' ויש לו שבח ולא חיישי' לרבית ומ"ש דנתבטל המקח מחמת מום דחיישי' לרבית דרב ס"ל דהמעות גזל בידו ולא שייך רבית וכבר כ' ה' משנה למלך דלא אמרי' מקח טעות המעות גזל אלא באיסור הנאה דאין להם דמים כלל אבל במוכר דבר לחבירו ונמצא בו מום המעות לא הוו גזל כיון דמקח זה דמים לו אלא שבשביל המום אינו שוה כמו שפסק ואם כן בנמצאת שאינה שלו הוי כאיסור הנאה שאין לה דמים ולכך ס"ל לרב דהמעות הם גזל ולא שייך רבית עיין שם וליתא שהרי כ' בעל התרומות שער מ"ז וז"ל ומסתברא דה"ה לפחות מבן ך' שמכר בנכסי אביו ומי שלקח מקח באסמכת' כל אלו הרי הוא כמכיר בה שאינ' שלו ויודע שאין המקח יתקיי' בידו אם לא ירצה המוכר והמעו' שנתן במכר על דעת הלואה נותנם ולפיכך מחזיר כל הפירות שאכל כיון שרוצה לבטל מכירתו וכולי אבל נמצאת שאינה שלו וכו' חוזר וגובה אותם מן המוכר וכו' ע"ש הרי דפחות מבן ך' שמכר בנכסי אביו ומקח שהוא כאסמכתא מחזיר הפירות שאכל משום דדמי למכיר בה שאינה שלו דכיון שיודע שהמקח לא יתקיים בידו המעו' שנתן על דעת הלואה הם אבל מקח שנמצא בו מום דלא ידע שהמקח לא יתקיים בידו דמי לנמצאת שאינה שלו דגובה את השבח

ט"ו דין כ"א ואפילו אבד או נגנב אחרי שהודיעו וכו' הרמ"ה בפ' המוכר פירות סי' ס"ב וזה לשונו אי מקמי דאודעיה למוכר או לבית דין דמקח טעות הוא אתרע ביה אונסא מחייב באונסין ואי לבתר דאודעי למוכר או לבית דין דמקח טעות הוא אי פסיד' דמחייב עליה ש"ש הוי חייב דכיון דרמי עליה לאתויי וכולי לענין פסידא דמתרעא ביה בתר הכי כהביא מעות וטול את שלך דמה דקיימא לן דש"ש הוי לא שנא הוה ידע ביה מוכר מעיקרא במום ולא שנא לא הוה ידע בי' לענין פסידא דלא מחמת מום חדא דינא נינהו דאידי ואידי כל מקמי הודעה כיון דיד הלוקח העליונ' הנאת לוק' היא ולאחר הודעה נמי עיין שם באורך הרי דסבירא לי' דקודם שהודיע למוכר כיון דיד לוקח על העליונה הנאת לוקח היא וחייב אפילו באונסין אבל לאחר הודעה פטור מהאונסים וחייב בגניבה ואבידה כש"ש ואם כן נראה דהרמב"ם אינו חולק אלא אחר הודעה דהוי ברשות מוכ' אבל קודם הודעה הוי ברשות לוקח ועיין בהסמ"ע והר' בית חדש

ט"ז דין כ"ג אלא אפילו כי הדדי נינהו המוציא מחבירו עליו הראיה וכו' כ' הפרישה אבל אם רובא קונים לשחיטה מוציאין מיד הלוקח המעות ולא מהניא ליה חזקה דמעות מאחר שכבר המשיך הבהמ' וקנה בקנין ודוקא כשהמעות ביד המוכר אין מוציאין מידו אף על גב דרובא קונים לשחיטה כיון דכבר קנה הלוקח קנין גמור עיין שם וכן לשון הרמ"ה בפרק המוכר פירו' סימן י"א ושמע מינה דכל היכא דאוקי למעות ברשותיה דחד מנייהו לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו