ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנא

ב' כולם מתנה וכו' היינו דוקא אם שתק ולא תבע אבל אם בא הנותן ואמר טעיתי נאמן ברי ושמא ברי עדיף כן דעת רוב הפוסקי' כמ"ש בסי' רמ"א בתשו' עיין שם באורך

ג' דין ג' המוכר לחבירו קרקע וכו' בס' א"ז למציעא דף י"ד גבי שדה שיצאו עליה עסיקי' וכו' כתב הראב"ד דאם שהה כדי להראותה אינו יכול לחזור כמו מוכר בהמה לחבירו ויש בה מומין ושהה כדי להראות' דאינו יכול לחזור ובס' אסיפת זקינים לקמא כתב הרב המאירי שכן פי' גדולי המפ' ויש חולקים שלא נאמר כן במומין ומקח טעות אלא באונאה ועוד נ"ל שאין זה דומה לבהמה שמכניסה מיד בביתו ומנסה אותה ומרגיש במומין משא"כ בשדה וכולי עיין שם ונראה דה"ה במקח טעות והרב פני משה חלק שני סימן נ"ה כתב דלא נמצא מי שחולק דלא נאמר שיעור זה כדי שיראה לתגר אלא כשהאונאה היא בשומת דמים אבל וכו' (א"ה עכ"מ)

ד' אבל אם נשתמש בו וכולי וה"ה אם היה דבר שהיה הלוקח יכול להבחינו לאלתר ולא הבחינו והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר הסמ"ע בשם המ"מ וכן כתב הרדב"ז חלק שלישי סימן תי"ז שכן מסתבר עיי"ש וכתב הרדב"ז שם דכיון שהכל מקח א' בין הלוקח בין המוכר יכיל לחזור על הכל ע"ש ומהרשד"ם סי' שפ"ה כ' זו היא סברת יחיד ולא יכול לומר קי"ל ונמשך אחריו ה' משפט צדק חלק שני סימן מ"ט ועיין בתשו' מהר"ש דוראן סימן ח' אבל הר' שבות יעקב חלק שלישי סימן קס"ט כתב דאין מי שחולק בזה דאם קודם גמר המקח היה יכול להבחינו מחל וכו'

ה' אבל אם נשתמש וכו' ראובן קנה משמעון לינ"א ונשארה ברשותו ובדקה ומצא שאינה צובעת וכו' אם אין מומה ניכר אלא לאחר הבדיקה יכול לחזו' בו מיהו אם אחר שראה שאינה צובעת יפה חזר וצבע בה או מכר ממנה שוב אינו חוזר בו הרשב"ש סימן י"ז עיין שם

ו' אבל אם נשתמש אחר שראה המום וכולי משמע דאם לא ראה המום אפילו נשתמש בו חוזר מהראנ"ח סימן מ' והרב כנסת הגדולה אות כ"ח כתב עדיין יש לספק בדבר דאפי' נשתמש בעי' שנודע לו המו' אבל אם נודע לו המום אפי' לא נשתמש אינו יכול לחזור ומצאתי לגדול א' בתשו' כ"י למהר"א גאליקו כתב דכל שלא נשתמש בו אפי' ידע המום חוזר עיין שם וזה פשוט מדכת' והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע המום וכולי משמע בהדיא דאפילו ידע במום כל שלא נשתמש בו חוזר וכולי וגם כיון דסיפא אם נשתמש דוקא אם ראה המום מכלל דרישא דאם לא נשתמש אפילו ראה המום דאל"כ אין חי' בין נשתמש ללא נשתמש אלא בין ראה ללא ראה וכן כתב מהריט"ץ סי' ק"ה וה' משנה למלך פ' ט"ו מהלכות מכירה ומזה הכריחו דלא ס"ל כיש מי שכתב דאם היה הדבר שהלוקח יכיל להבחינו לאלתר ולא בדק מחל דהא אפילו ראה ושתק יכול לחזור וכל שכן כשהיה יכול לבדוק ולא בדק

וכתב ה' פני משה חלק שני סס"י נ"ה דכל דליכא ראיה שנשתמש בו אמרי' דעל הסתם אין אדם מתפיס במומין עיין שם וכן אמרינן בפרק המדיר והרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות אישות דין ו' כ' בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נ"ל עד עתה וכו' אין שומעין לו חזקה שאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו יפה וחזקתו שידע ונתרצה עיין שם ובפרק המדיר מבואר דלא אמרינן חזקה זו להוציא מן הבעל כתובה דאדרב' חזקה אין אדם מתפייס במומין והעמד ממון על חזקתו וכבר כ' המ"מ דסבירא ליה לרבינו דה"ד כשלא בעל או שלא שהה אלא שכנס אותה לחופה אבל אם בעל ושהה ולא טעין חזקה ידע ונתרצה עיין שם א"כ דוקא כשבעל ושהה ולא טען אמרינן חזקה ידע ונתרצה אבל אם לא שהה יכול לטעון דאפי' בעל לא ידע במום וה"נ אפילו נשתמש יכול לטעון שלא ידע במום משום דחזקה אין אדם מתפיס במומין והעמד ממון על חזקתו והרמב"ם שכת' אם נשתמש בו אחר שידע המום וכו' אמרי' ודאי חזקה ידע המום כשנשתמש בו (א"ה עכ"מ)

ז' אבל אם נשתמש וכו' כתב מהראנ"ח ח"א סימן מ' ואין לומר דדוקא במוכר סתם ונמצא בו אמרינן הכי וכ"נ מל' המ"מ שכתב לדעת הסובר דאם יכול להבחין לאלתר ומכר לו סתם אינו חוזר אף אנו נאמר כן בנשתמש בו דדוקא במוכר סתם אבל אם מכר ע"מ שאין בו מומין אפילו נשתמש בו חוזר ואין טעם לחלק בכך ע"ש וכן נראה מדברי המ"מ שכתב שרבינו למד כן ממ"ש כן במקדיש את האשה ובא עליה ונמצא בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו יפה וחייב בכתובתה ודין מו"מ שוה לאשה עיין שם ובפ' המדיר אמרינן חזקה זו על המקדש את האשה ע"מ שאין בה מומין דמיירי מתני' ע"ש

ח' אבל אם נשתמש בו וכו' ולא דוקא במוכר סתם ונמצא בו מום אלא אפילו מכר ע"מ שאין בו מום אם נשתמש בו מחל ומהראנ"ח ח"א סימן מ' מיהו אפשר דה"ד לגבי מום אבל כשהוא טעות מב' ימים חלוקים אפשר דלא אמרי' דמחל ה' פני משה ח"ב סימן נ"ח עיין שם

ט' דין ה' הג"ה אבל אם המום בגוף הבית וכו' כ"כ ר' ירוחם סוף נתיב י"א בשם מהר"י ן' מיגש ובתשו' מהר"י ן' מיגש סימן נ"א כתב וז"ל ואמנם מום שיהיה מחפירות שהיו בקרק' וכיוצא כמו בורות שיתין ומערות גם כי אין כאן דבר שיאמר עליו פנים חדשות באו לכאן וכו' עכ"ז להיות המום בעצם הבתים אפילו שעשה בקרקע רצפת אבני שיש וכו' והואיל והיו הבתים בלתי שלימים בעת החליפין בטלים מעיקרא ואפילו שיתקן אותם עתה וראייה לזה מ"ש בכתובו' הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת וכולי אמנם אמרי' הלך אצל רופא וריפא אותו הרי זה מקודשת כבר נתנו טעם לזה משום דטב למיתב טן דו וכולי ולא גמרי' מינה לדינים אחרים וכו' ע"ש מבואר דס"ל דלאו מוכר בגוף הבתים כגון כותל רעוע אלא ה"ה חפירות שהיו בקרקע דלא שייך פנים חדשות הוי מום ואפי' יתקן אותו המכר בטל ומשמע דס"ל דגבי האשה שהתנית על הבעל ע"מ שאין בו מומין והלך אצל הרופא וריפא אותו אפילו נודע לאשה קודם שהלך אצל הרופא מקודשת דומיא דנ"ד דנודע לו המום ועדיין לא נתקן ולזה כ' דה"ד באשה שאינה מקודשת דטב וכולי אבל הכא דמיא לאיש שהתנה על האשה ע"מ שאין בה מום והתם אפי' נתרפית קוד' ידיע' הבעל אינה מקודש' וה"נ אפי' תקן הבתי' קוד' שידע הקונה במום המכר בטל ועיין בס' ח"מ וב"ש בא"ה סי' ט"ל ס"ק י"ז שנסתפקו באשה ע"ש ולכאור' נר' דלמאי דקי"ל דהמקדש אשה סתם ונמצא עליה א' מן המומין שדרך להקפיד עליהם הרי זה מקודשת מספק וכ' הרשב"א סי' אלף רי"ז דאפילו הרופא ריפא אותה קודם שבעל מקודשת מספק ע"ש ה"נ אם קנה בתים סתם ומצא מום הרי