ערך השולחן חושן משפט חלק ג רנ

כך שכירות (א"ה עכ"מ)

י"ט דין ל"ג השוכר את חבירו וכולי בפועל ליכא מאן דפליג על הר"ם שאין לו אונא' הרשב"ש סימן קצ"ט עיין שם ומדברי המ"מ משמע דיש חולקים אפי' בפועל עיין שם וכן מצאתי להרי"ף בתשו' סי' רע"ו שכת' דהנותן כלי לאומן וא"ל אם תעשה זה הכלי כדמות כו"ך אתן לך כו"ך נותן לו שכירותו ודוק' שלא יהא בו אונאה הרבה עיין שם ועיין בחי' הריטב"א ר"פ האומר שהוכיח בשם רבו משו' דפועל אין לו אונא'

ך' דין ל"ו הקבלן יש לו אונאה וכולי עיין בתשוב' הרי"ף דסבירא ליה הכי וכת' הרמב"ם הטעם גבי פועל מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה ומהרימ"ט סימן י"ט הק' דעבדים הוא דהוקשו לקרקעות עיין שם מה שתי' ועיין בהש"ך סס"י צ"ה שהוכיח דכל אדם הוקש לקרקעות עש"ב

כ"א כתב הרשב"ש סי תקס"ו דמה שמכרו הקהל אין בו אונאה דלעולם אין חוזרין לא משום דבר שלא בא לעולם ולא משום אונאה עיין שם וכן מבואר בדברי הר"ן בפ' בני העיר עיין שם וכתב ה' פני משה חלק ראשון סי' ל"ג דאפי' מכרו ז' טובי העיר שלא מדעת כל הקהל אין בו אונאה עש"ב אבל דעת הרשב"ש שם דאם הגזברי' בלבד מכרוהו שלא במעמד הצבור יכולים הצבור לבטל מכירתם עיין שם ועיין שם סימן תקע"ג וכן מוכח מדברי הר"ן שכ': סימן ר"ל

א' דין ה' הג"ה אם א"ל למקפה כ"כ הטור וכ' מרן משו' דאל"ה מצי א"ל מוכ' לא איבעי לך לשהויי כדאמרי' בגמ' ארישא ע"כ והכי איתא בהדיא אסיפא אמר רבא מתני' דקתני אם ידוע שיינו מחמיץ ה"ז מקח טעות אמאי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי אלא ש"מ דאמר ליה למקפה עיין שם

ב' דין ו' וגם לא לשתותו וכולי דרובא לאו לשהויי זבני' כ"כ רשב"ם עיין שם ולכאורה נר' למאי דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הכא נמי אם עדיין המעות ביד הלקח אע"ג דהרוב לוקחים לשתיה ולא לשהויי אין הולכין אחר הרוב והמוציא מחבירו עליו הראיה כדלקמן סוף סימן רל"ב עיין שם

ג' דין ט' וכן המקבל וכו' כתב הטור וז"ל וכ' הר' יונה אבל הלוקח יין מחבירו אף על פי שאמר דעתי להוליכה למקים פ' והוזל קודם שהגיע לשם המקח קיים וכו' אבל ר"ח כ' שאין חי' בין מוכר ללוקח וכן כתב הרמ"ה וכולי וכתב הרב כנסת הגדולה דר"ח סבירא ליה דבין מוכר בין לוקח אינו יכול לחזור דגילוי דעת במטלטלי' לא מהני כמ"ש הטור בסימן ר"ז ע"ש וליתא שהרי כתב המ"מ הביאו מרן הב"י וז"ל ר"ח וכן הר"א פי' אפי' בלוקח גמור והטעם כיון שהזכיר להוליך למקו' פ' הרי הוא כמתנה שאם תזול קודם לכן שיחזרנה לו וכו' עיין שם הרי דר"ת סביר' ליה דיכול לחזור אפי' לא התנה בפי' כיון שהזכיר להוליך למקום פ' וכן כתב הרשב"א הובא במקו' לבתרא וז"ל אבל בפי' ר"ח מצאתי האי דמזבין וכו' ושמא כל שאמר וכו' כאלו מתנה וכולי וכענין שאמרו דאדעתא לעלות לא"י ונאנס ולא סליק והאי נמי נאנס באונסא דזילא וכולי עיין שם ודלא כה' שכ' עוד דר"ח בהתנה כן בפי' מיירי עיין שם ועיין מ"ש ה' שער אפרים סימן ק'"מ

ד' שאלה בראובן שרצה לילך לכפר א' הוא וכל בני ביתו וקנה משי משמעון באשראי להוליכו בידו והניח לו משכון על המעו' והתנה עמו שמעון שאם לא ישלח לו המעות לזמן פ' שימכור המשכון בידו והלך ראובן ואחר כך חזר ראובן מאמצע הדרך באמרו שלא היה יכול לילך לאותו כפר מפני חמת המציק והלכות מלכים ומלחמותיהם מהו הדין ושכמ"ה

תשובה כתב הרשב"ש סימן בסוחרים שבאה להם ספינה בנמל קנו הסוחרים פשתן מיהודים אחרי' ואחר כך נאנסה הספינה ולא יכלה לטעון הפשתן שדן מר אבי שיחזור הפשתן לבעליו והסכים הרב כן וכ' דאפי' לא אמר כן בפי' באומדנא דמוכח היא דאנן סהדי שלא קנה אלא לשלחו וגדולה מזו דעובד' דקידושין וכתובו' לא הוו אלא בקרקעות ופירש"י דאלו במטלטלין אע"ג דאמר בפי' שאינו מוכר אלא בשביל כך לא הדרי זביני אלא אם כן התנה בפי' אבל זה אינו חולק גם כן על דין א"א הרב וכו' בכגון זה שהספינ' בנמל והוי אומדנ' דמוכח וכיון שהקנייה היה באשראי ואיכא לספוקי שמא לשלוח בספינה וכו' כל כה"ג הו"ל קולא לנתבע וחומר' לתובע והנתבע הוא הקונה וכולי עיין שם ואם כן הכא נמי בנ"ד דאומדנ' דמוכח ומעשיו מוכחי' שלא קנה אלא להוליכו למכור במקום שהולך לשם וגם אמר כן בפי' ותמהני שלא זכר מ"ש הטור פלוגתא דר"ח והרמ"ה שהרמ"ה סובר דהקונה יכול לחזור אפי' לא התנה בפי' וכן דעת הראב"ד ומהר"י ן' מיגש כמ"ש המ"מ ע"ש וכן נראה דעת רבינו האי בס' המקח שער מ"ז וז"ל מי שלוקח יין ואמר בפי' למקום פלוני אני מוליכו שאמכרנו לשם והחמיץ קודם שיגיע לאותו מקום דין היא שיחזרנו למוכר ויחזיר לו דמיו וכו' עיין שם משמע בהדיא דס"ל דאפילו כבר נתן לו הדמים יכול לחזור ויחזור לו דמיו ודלא כהרמ"ה שכ' דוקא שהתנה שלא יתן הדמים וכו' ומכל מקום דעת הני רבוותא ר"ח ורב האי והראב"ד ומהר"י ן' מיגש והרמ"ה כשלא נתן הדמי' אפי' במטלט' יכול לחזור דאף על גב דבמוכר מטלטלין אפילו אמר שמוכר מפני כך אינו יכול לחזור צריך לחלק בין קונה למוכר כמ"ש הדרישה עיין שם ואם כן הכא נמי בנ"ד אומדנא דמוכח ומעשיו מוכחים שלא קנה אלא להוליכו וכל שכן שאמר בפי' כן בשעת המכר ודאי דיכול לחזור דאפי' הר' יונה אפ' דמודה בנ"ד דאיכא אומדנ' דמוכח' ועיין בשער אפרים סימן ק"מ אבל יש להסתפק בנ"ד שנתן לו משכון אף על פי שהיה הקנין באשראי אפשר שהמוכר שהמשכון בידו מיקרי מוחזק וכיון דאיכ' לספוקי שמא להוליכו קנה וכו' הוי קולא לנתבע וכן ראיתי למהר"ש צרור בס' חוט המשולש סימן ר"ז שהכריע מסברא דמי שהמשכון בידו מיקרי מוחזק וכן דעת מהרש"ך הביאו ה' בסימן ר"ח עיין שם והרב כנסת הגדולה סי' פ"ז אות ס"ח הביא דברי מהרש"ך עיין שם וכן דעת הסמ"ע סי' ק"ץ ס"ק מ"ד עיין שם ואם כן לדעת הרמ"ה דבעי' שלא נתן דמים וכן כ' הרשב"ש דף מ"ח קילא לנתבע הכא שהמשכון ביד המוכר הוי כנתן דמים: סימן רל"ב

א' דין ב' חייב להחזיר אם הוא בכדי שהדעת טועה ובגוי אפשר אפי' בכדי שאין הדעת טועה הרשב"א בתשו' סימן תרע"א ובח"ג סוף הספר והובא בב"י סימן קפ"ג עיין שם.