ערך השולחן חושן משפט חלק ג רמח

רבוותא עיין שם וזה סותר מ"ש בתשו' חלק ראשון סי' קי"ז דעל כרחך לא קאמר מהריק"ו דמצי למי' קי"ל כפ' להחזיק הממון בידו אלא היכא דלא קבלו עליהם לדון כפ' פוסק אבל היכא דנהגו לפסוק כהרמב"ם כי אתרין לא וכ"כ בחלק שני סימן תקמ"ז עיין שם וכת' הרב כנה"ג בסי' כ"ה הגב"י אות ל' דהסברא נוטה דאפילו כשהוא יחיד בסברתו לא מצי למימר קי"ל כנגדו כיון דמטעם קבלה נגעו בה עיין שם וכל שכן בנדון דידן דגם רש"י והרמ"ה סבי"ל כהרמב"ם דחייב בפשיעה דודאי באתריה דמר מוציאין מיד המוחזק ועוד שהרי כ' הרמב"ם בפר' שני מהלכות שאלה וז"ל שאל מן השותפין ונשאל לו א' מהם וכו' הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינ' וכו' פשע בה הרי זה משלם וכ' המ"מ אע"פ שפשיעה בבעלים פטור ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלי' אם לאו דעתו שהפושע הוא כמזיק וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה לפוטרו חייב לשלם עיין שם אלמא גבי פוש' שהוא כמזיק מוציאין ממנו מספק ואם כן ה"נ דמספקא ליה אם חייב בפשיעה אם לא מוציאין מידו מספק ואפ' לחלק בין ספקא לתיקו לספקא דפלוגתא דרבוותא וכהאי גוונא חילק הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן כ"ו וחלק שני סימן י"ב עיין שם באורך אבל ראיתי לה' בתשוב' אחרת סימן תקפ"ח שכתב גבי הניח להם אביהם פרה שאולה דאם פשעו בה חייבים דיש לסמוך אהרמב"ם ותוס' אפילו להוציא ממון עיין שם מיהו מרן הב"י בסימן צ"ה וסימן ש"א פסק דלא כהרמב"ם משום שהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת א' כמו שכתב בהקדמתו דשלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש במקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת הלכה כמותם וכל שכן בנ"ד שנלוו אליהם הר"י הלוי והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן עיין שם ועוד תמהני על הרדב"ז שהרי כתב הטור בסוף סי' צ"ה בשם הר' ישעיה דמה שמקדישים בזה הזמן לבה"כ מעות או ספר תורה וכו' דינו כשאר נכסי הדיוט לענין שבועה עיין שם והוא הדין לענין פשיעה דחייב ודוקא הופקדו אתו מעות של עניים הוי כשאר ההקדש ופטור מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים כמבואר בטור סי' ש"א עיין שם בבית יוסף וכן הוכיח הרשב"ץ חלק שני סימן קנ"א עיין שם ועיין מה שכתב מהראד"ב בס' לחם רב סי' תפ"ז והרב כנסת הגדולה בסי' ש"א אות ך'

י"ב הג"ה אבל יותר מפלגא וכולי הסמ"ע תמה דהרא"ש והטור כתבו בשם ר"ת דדוקא עד פלגא אין בו אונאה אבל פלגא גופיה יש בו אונא' ולשון התוספות בקמא ובפרק הזהב לאו דוקא הוא וכ"כ הב"ח עיין שם וכן כתב מהרשד"ם סי' שע"ו ומהריב"ל ח"א סי' ק"ז ומהרש"ך סי' צ"ז ומהר"ם מלובלין סי' ה' ומהראנ"ח סי' ס"ט עיין שם וכן התוספות בכתיבות ד' צ"ח בד"ה אלמנה וכו' סבירא להו הכי עיין שם וזה ל' הסמ"ג לאוין ק"ע אמנם גרסינן בירושלמי וכולי אם כן סובר ר' יוחנן שוה מאתים במנה שיש להם ביטול מקח וכן אר"נ וכו' ומ"ש בפרק המקבל מאה במאתן לאו דוק' אלא מעט פחות כפיר' ר"ח ור"ת עיין שם הרי בהדיא דשוה מאתים במנה הוי ביטול מקח וכן כ' בשיטה מקו' לקמא די"ד וז"ל קרקע שאין לו אונאה אחרוני' הרבנים פי' אין לו אונאה שתות אבל אונאת מחצה יש להם והוא שאמרו בירושלמי יש להם אונאה בדבר מופלג ופירש בו מלשון פלג ואין נר' כן שהרי סתם אמרו אין להם אונא' ולדבריהם לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירו הר' המאירי עכ"ל אבל הר"א ממיץ בספר יריאים סי' רנ"ט כ' וז"ל פירו' ביטול מקח יותר מפלגא כגון שוה שלש בשבע או שבע בשלש אבל פחות לא מבטל המקח וראייה שהרי מפרש הכי בפרק המקבל דאמר ר"נ גופיה זבן במאתן ושויא מאה אין אונאה לקרקעות והתי"ט בפי"א דכתובות משנה ה' שוה מנה במאתים וכו' וכ' בכ"מ וז"ל ואפשר שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקעות אין להם אונאה דהיינו עד מחצה דוקא עכ"ל וכולי ומוכח נמי שסברת הרמב"ן דלמאי דאמרינן דיש אונאה לקרקעות שזהו דוקא ביותר מפלגא ובאמת דפשטא דמתני' הכי משמע מדנקט מנה במאתים וכולי אלא דק"ל דאי הכי רישא דמתניתין דלעיל מכרה שוה מנה במאתים וכו' דנתקבלה כתובתה שמפרש בירושלמי בהוקר והוזל והיינו משום דקשיא שיחזו' המקח ומאי קשה ליה כלל הא ליכא חזרה בפלג אלא ודאי דסבר ליה להירושלמי דבפלג איכא אונאה לקרקעו' וכן הוא בטור ח"מ סי' רכ"ז דבמחצה הוי אונאה לקרקעו' ומיהו התוספות בפרק שני דקידושין דף מ"ב עמוד שני נסתפק' בזה אי אמרינן במחצה הוי אונאה או דוק' ביות' ממחצה ומאי דמספקא ליה בקידושין פשיטא להו בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב שכתבו דיתר מפלגא יש להם אונאה ויש כסברת הרמב"ן ולכך נראה בעיני דאף הירושלמי סבר ליה דוקא ביתר מפלגא וכפשטא מהך דמתני' דמסתמא בדוקא דמתני' והא דמקשה אמתני' דלעיל ויחזור המקח היינו משום דסבי"ל דלאו בדוקא נקטינן מתנה במאתים וכו' אלא הוא הדין נמי בפחות ויתר וכו' עיין שם באורך ועיין בהר"ן בכתובות שכתב בשם הרמב"ן דמנה במאתים נמי דוקא והביאו מרן הב"י בא"ה סי' ק"ד עיין שם ואם כן ניחא לדעת הרא"ם דר"י אינו חולק על ר"ן אבל אמ' לי בני הי"ו שנעלם מהתי"ט דברי הרמב"ן במלחמות בפ' הזהב שהכריח מהירושלמי דחצי יש בו אונאה ובעל המאו' שכ' דוקא ביותר איכא אונאה לא ראה הירושלמי במקומו עיין שם באורך ואם כן קשה על הרמב"ן דלכאורה סות' דברי עצמו וכן הטור בא"ה שם כת' בשם הרא"ש דאם טעו אף בכפל המקח קיים וכ' הבית יוסף שהוא בדברי הרמב"ן עיין שם ואלו הכא סבי' ליה דחצי יש בו אונא' וצריך לחלק בין מכירת בית דין למכירת ב"ה וכן כתב בשיטה מקובצת למציעא וז"ל ומיהו ע"ד פלגא דגבי שום הדיינים בפרק אלמנה ניזונת וכו' היינו פלגא ופלגא בכל כדקתני בברייתא וכו' ודבר תימא הוא וכו' עיין שם ושוב ראיתי לבעל העיטור בדיני מכירה דף ק' שכ' וזה לשונו ש"מ אפילו ביטול מקח אין להם ומסתמא ביטול מקח נמי אין להם בכדי דמיהם אבל יותר מכדי דמיהם כזבין שוה מאה במאתים וחד יש להם וכו' והא דגרסינן בירושלמי דכתובות מכרה שוה מנה במאתים וכולי ופר"ק כשהוא הוקר המקח אליבא דמ"ד ביטול המקח יש להם ורבנן פליגי עליה ואמרינן הכא מסייע לר"ל וכו' ואמר ר' אם היה דבר מופלג יש לו אונאה כלומר יותר מכדי דמיה' והילכך עד כדי דמיהם אין להם אונאה בין למוכר בין ללוקח והרי הוא כפחות משתות למטלטלין ויותר מכן הו' ביטול מקח ולוקח חוזר בכדי שיראה לתגר או לקרובו ומוכר לעולם חוזר והכי פסק ר"ח עיין שם מבואר דס"ל דביותר מכדי דמיהם הוא דיש אונאה ודבר מופלג דאמרי' בירושלמי נמי היינו יותר מכדי דמיהם והא דמוקי מתני' בהוקר המקח אליבא דמאן דאמר בטול מקח יש להם סבירא ליה דביותר משתות נמי המקח בטל וא"כ אפש' שכן דעת הר"א ממיץ ובעל המאור ודלא כהרמב"ן שכ' דלא ראה הירושלמי ויפה כתב רמ"א דביותר דוקא יש להם אונאה כדברי הרא"ם והרז"ה ובעל העיטור וכ"נ מדברי