ערך השולחן חושן משפט חלק ג רמז

ובא לדון לפנינו ע"ש לק"מ דסתם גוי גזלן הוא וכ"ש אם בדיניהם פטור לא ציית לדינינו לחייב עצמו ואפילו ישראל מומר כיון שאינם יכולים להוציאו ממני בדיניה כתב הרא"ש בתשובות ופסקו מור"ם בסימן קי"א דהוי כנתקלקלו וכ"ש גוי גמור דלא ציית לדינא ונראה דה"נ שני שותפין שאינהו לישראל והמיר א' מהם כיון דבדיני א"ה אינו יכול להוציא האונאה מידו חייב שותפו בכל אבל ב' שותפין ישראל שברח א' מהם או אין לו מה לשלם אין חבירו חייב להחזיר רק חלקו כדעת הטור והר' חזקיה בסימן ק"י בב' שהזיקו וברח א' כיון דשניה' חייבים מדינא ובר תשלומין הוא אלא שאין לו מה לשלם למה יפרע זה בשבילו וכן הסכימו האחרונים כמ"ש ה' הלכה למשה ח"א דף קי"ב ע"ש

ח' דין ז' ולא לתבוע אונאתו וכו' כתב הש"ך משמע שכבר נתן המעות וכן כתב הנ"א דאם לא נתן המעות מגו שיכול לומר נתתי יכול לומר לא נתרציתי ע"ש ולפ"ז אם התנה עמו אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן דאע"ג דאם טען פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה או מתו נאמן בשבועת היסת מ"מ אינו נאמן בטענה אחרת במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' כמ"ש בסי' ע' ע"ש הטעם ואם כן אפי' לא נתן המעות אינו נאמן לו' לא נתרציתי במגו דנתתי בפני פ' ופ' והלכו למ"ה ונראה דאע"ג דלא אמרינן מגו מממון לממון הכא אמרי' וז"ל הר"ש פעמים אמרינן מגו מממון לממון כי הא דאמרינן מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע פי' ליהמניה במגו דכופר הכל דהוי מממון לממון והטעם מפני שאינו תובע ממון רק להציל אותו מלפרוע כל תביעת חבירו והביאו הש"ך בדיני מגו אות י"ג ע"ש וה"נ אם לא נתן מעות נאמן לעכב מקצת אונאתו במגו דנתתי כל המעות מיהו נראה דאפילו ליכא מיגו כגון שהתנה עמו אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' או שקבע זמן למעות בעדים דחזקה לא פרע בתוך זמנו אפ"ה כל שלא נתן המעות נאמן כמ"ש התוס' בכתובות דנ"ח ע"א בד"ה הנהו וכו' וז"ל והר' אליהו היה מקיים פ"ה דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הנ' מומין דאית להו קלא אם כן סבר וקיבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן בפ' המוכר פירות וכולי ע"ש במהרש"א ובא"ז שם תי' בשם תוספי הרא"ש דע"כ מיירי דאפילו המעות ביד הלוקח וכו' ובא"ז לבתרא שם כ' אבל מ"ש רבי' שמשון דמשמע ליה בכל ענין אפילו מעות ביד הלוקח לא נראה דמנ"ל לתלמוד להק' לשמואל דהא המוכר שור מיירי דהמעות ביד המוכר וה"נ נימא דמיירי הכי בשם רבי' מאיר ע"ש ולדברי ר' אליהו ניחא דע"כ סיפא דקתני אומר לו שלך לפניך מיירי שהמעות ביד הלוקח דאם נתן המעות ודאי סבר וקבל דומיא דהכי רישא אפי' לא נתן המעות (א"ה עכ"מ)

ט' דין ך' המחליף כלים בכלים וכו' כתב הרדב"ז דה"ד בבעלי בתים המחליפי' לצורך תשמישי הבית אבל לסחורה יש בהם אונאה אבל מהרשד"ם ושאר אחרונים ס"ל דאפי' לסחורה אין בהם אונאה ועיין בס' חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ל"ד ומהר"י ן' מיגש בתשובות הובא בש"מ למציעא כ' וז"ל מי שהחליף עם חבירו סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותם בדמים אין וכו' ע"ש משמע דאם שמו אותם יש בהם אונאה ונר' דס"ל כדעת הרמב"ן (א"ה עכ"מ)

יו"ד דין כ"ט והשטרות וכולי כתב הרב כנסת הגדולה אות ס"ב הא דשטרות אין להם אונאה דוקא שטרות שאין גופן מכור וקנוי ואין עומדים אלא לראייה בעלמא אבל אם מכרם לבשם לצור בהם אבקת סימני' יש להם אונאה מרן בב"י סימן ס"ו ע"ש וברייתא היא בפרק הזהב והביאה מרן בב"י שם לפרש מ"ש הטור המוכר שט"ח לגבותו וכולי לאפוקי מכרו לבשם דיש לו אונאה וכן כתב הרמ"ה בפ' המוכר את הספינה סימן כ"ז דהכי קי"ל ע"ש וז"ל רב האי בס' המקח שער ל"ה ויצא נמי מן הכלל מי שמוכר שטר חובותיו שיש לו על אחרים וכו' אבל היכא שקונה את השטרות לצורך גוף השטרות ממש כגון שצריך להם מפני שהוא בשם או הדומה לו הרי יש עליו דין האונאה כדגרסי' וכו' מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש להם אונאה מאי קמ"ל לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות עיין שם וכן כתב בס' משפטי שבועות שער ה' עיין שם מיהו נראה דס"ל דהלכה כלוי דיש אונאה לפרוטות וכן פסק בה"ג דצ"ד ע"ב עיין שם וכן הטור אזיל לטעמיה שכ' בסימן זה בשם הרמ"ה דאפי' פרוטה נמי חייב להחזיר והכי מסתבר לא"א הרא"ש ע"ש אבל לפי מה שפסק הרי"ף דאין אונאה לפרוטות ה"נ המוכר שטרות לבשם אין לו אונאה דאינו אלא פרוטות כמבואר בגמר' וכ"כ ר' ירוחם נתיב ט' ח"ג עיין שם ומה"ט כתב הרמב"ם סתם דאין אונאה לשטרות ואפילו מוכר לבשם משמע למאי דקי"ל דאין אונאה לפרוטות וכן כתב רבי' האי בתשו' הגאוני' ח"ב שער א' סימן כ"ג מי שקנה ספרים מחבירו וטען שיש בהם אונאה צריך לראות מה ששוה הקלף והכתיב' ואם יש בהם אונאה בשתות הרי הקונה חייב להחזיר לו אונאה ואם האונאה מפני החכמות שבהם אין הקונה חייב להחזיר כלום ואין שם דין אונאה כלל לפי שהם כדין השטרות שאין בהם אונאה שאין דרך בני האדם לקנותם מפני עצמם אלא משום ראייה שבהם והרי הם כדין מה שאין גופו מכור ואין גופו קנוי עכ"ל ועיין בתשובות הרשב"ש סס"י תק"ג

י"א והקדשות וכו' והוא הדין מעות צדקה מהר"א ן' טווה סימן ל"ד עיין שם אבל הטור השמיט הקדשות וכתבו האחרונים דסביר"ל דהיינו דוקא הקדש ב"ה אבל הקדש עניים דינו כהדיוט עיין שם ולענין שבועה דקתני אין נשבעים עליהם היינו דוק' הקד' לגבוה אבל הקדש עניים או לב"ה או לס"ת דינו כהדיוט כמו שכתב הטור ומרן בסי' צ"ה עיין שם וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סימן קע"א עיין שם והכא נמי לענין אונאה וכ"כ בש"מ במשנה וז"ל וההקדשות דקתני במתני' היינו דגבוה דאלו הקדש לעניים הרי הוא כשאר ממון של בני אדם לאונאה ולכל דברי משנתי' הריטב"א עיין שם ותוס' דף נ"ז בד"ה האומר וכו' הוכיחו דמדרבנן צריך להוסיף דמי' להקדש אפילו בשיעור אונאה עיין שם ועיין בב"י סימן ש"א שכת' משום דהקדש גמור לא שכיח השמיטו רבינו עיין שם

וראיתי להרדב"ז ח"ב סי' תע"ה בראובן שהפקידו אצלו ספר תורה ופשע בו שכתב דזה מחלוקת בין הראשונים בהא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדי' והשטרות וההקדשות וכולי ש"ח אינו נשבע שדעת רשיי דמשבועה הוא דפטור אבל אם פשע בודאי חייב לשלם וכן פסק הרמב"ם משום דפושע ומזיק הוא אבל דעת רוב הפוסקים דפטור אף מפשיעה ודין ההקדשות שוה לקרקעו' ואם כן אף על גב דהרמב"ם מחייב ואתריה דמר הוא מכל מקום כיון שהוא תפוס אין מוציאין ממנו נגד כל הני