ערך השולחן חושן משפט חלק ג רמו

הרי דשיעור הוי מחילה ואם נמצא יותר לא מחל כלל והכא נמי שתות מחל יותר משתות לא מחל כלל עיי"ש ודבריו תמוהים דהתם קנסא הוא ולא ילפינן מניה כמו שכתב הר"ן בשם ר"ח הביאו מרן הב"י סימן רכ"ט עיין שם ובגמרא פרכינן עליה מאונאה דצריך להחזיר הכל מדינא ומשני התם מעיקרא שוה בשוה א"ל מיהו פחות משתות לא ידיע כמה ומחל ושתות ידיע ולא מחל ע"ש ברשב"ם ואם כן דאם מחלו שתות זה לזה כיון דידיע ונמצא אונאה יותר משתות נראה דאינו מחזיר לו אלא היותר על שתות דשתות ידוע הוא וכבר מחלו בפי' ואפ' דאפילו היתר אין צריך כיון שמחל את השתות ליכ' אונא' אלא פחות משתות דלא ידיע והוי מחילה וצ"ע

ג' כתב הרמ"ה בפ' הספינה סי' צ"ב דהיינו דוקא היכא דליכא מקח טעות בתנאי אבל הכא דאיכא מקח טעות בתנאי דאתני בהדיא דמזבין ליה מאי דשוה כך וכך ואשתכח דשוה פחות מכאן אי יתר מכאן מודה רבא דמקח טעות הוא מ"ד אכולהו תנאי דעלמא והני מילי בשתות ואין צריך לומר ביותר משתות אבל בפחות משתות אף על גב דא"ל שוה ח' ואשתכח דלא שוו אלא ז' לא מקח טעות הוי ולא אונאה הוי מ"ט כיון דקיימא לן דפחות משתות מחילה הוי שוה בשוה הוא עיין שם

ד' כתב ר' האי בתשו' הגאונים ח"ב שער ו' סי' י"ט וז"ל וששאלתם ראו' קנה משמ' מטלט' בחמשים זוז ואחר כך נודע למוכר שאותו החפץ היה שוה מאה זוזי בא ושאל לאחד מן החכמים והודיעו בטל המק' ושהלוקח חייב להחזיר מה שלקח א"ל אחד מאותם שהיו שם כבר נאמר לך שבטל המקח וא"ל אדם אחר למכו' לו במאה זוזים א"ל הרי הוא מכור לך קנו מידו וכולי וכששמע ראובן הלך לשמעון ופייסו עד שנתרצה עמו בא לוקח שני ותבע וכולי ואמר המוכר אני מחלתי לראובן הלוקח מה שאונא אותי אמר לוקח שני אין לך דבר שתוכל למחול עכשיו שאותו המקח הוא שלי וכו' כך ראינו כי אין מן הדין להוציא אותו מטלטלין מיד ראובן ויכול הוא המוכר למחול לו מה שמכר ללוקח שני ואין משגיחין לדברי האומר אין לך דבר שתוכל למחול עכשיו וזה דומה לאש' אמרו אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכו' עכ"ל ונראה דסב"ל דאפילו מכר בקנין סודר דקנה מדאורייתא יכול למחול וכבר כתבתי בסי' ס"ו דרוב הפוסקים סבירא להו דמכירת שטרות מדרבנן ולכך יכו' למחול אבל מכר מטלטלין בקנין אינו יכול למחול עיי"ש באורך ומהר"י ן' מיגש בתשובות סי' קל"ז באחד שקנה קרקע והקדישו לעניים ואחר כך נתברר שיש בו מומין שלא היה יודע בהם הלוקח ובאו לבית דין וחייבו בית דין לבטל המקח ואח"ך נתפשר הלוקח עם המוכר לקיים המקח ומחל הממון פסק כיון שחייבו הבית דין לבטל המק' איגלאי מילתא למפרע שהמקח היה בטל מעיקרו והוי מקדיש דבר שאינו שלו ומה שנתפשר עמו אחר כך ומחל המומין כאלו היא קנייה חדשה ומבואר שם דאם לא בא לבית דין ובטלו המקח אף על פי שטען כן חוץ לבית דין אין משגיחין בו דעביד איניש דמדכר מילי דכדי חוץ לבית דין עיין שם

ה' דין ה' היתה פרוטה וכו' רש"י כתב אין אונאה לפרוטות בפחות מאיסר וכו' וכתב בש"מ דהרא"ה ס"ל דבעי' שתהא האונאה כאיסר וא"נ כן דעת רש"י אלא שיהא המקח כאיסר וכן נראה מל' אין אונאה לפרוטות וכולי ע"ש וכן לשון רש"י דף נ"ו ע"ב לפרוטו' סתם מוכר שטרות לבשם אין שם המקח של איסר ביחד אלא של פרוטות עיין שם אלמא אם המקח כאיסר סגי והטור ברמזי' כ' רב אלפס פסק דאין אונאה במקח של פרוטות ער שיהא במקח מעה כסף וכן כתב ר' ירוחם נתיב ט' ח"ג עיין שם משמע דלא בע"י אונאה מעה אלא סגי במקח אבל מדברי הרא"ש שכ' וז"ל והא דקתני לעיל פחתה מכאן איסר וכולי אסלע קאי וד' איסרות הם מעה כסף עיין שם נר' דס"ל דלדעת רש"י בענין אונאה כאיסר ולדידיה בעי אונאה מעה וכן לשון הטור ובלבד שאינהו במעה וכולי עיין שם: ו' הג"ה וי"א דחייב להחזיר פרוטה וכולי זה דעת הרמ"ה וכן פסק בה"ג דף י"ד ע"ב כלוי דיש אונאה לפרוטות עיין שם

ז' שותפים שמכרו לא' ואינוהו או שהיה מקח טעו' שחייבים להחזיר ואין לא' מהם לשלם נר' שזה תלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן ק"י וז"ל כ' הרמ"ה דה"ה ב' שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהא' ברח או שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מן האחר וכו' ואין נראה דלא מחייב ר' נתן היכא דליכא לאישתלומי מאידך אלא היכא שפטור מדינא וכו' אבל אם שותפו בר תשלומין אלא שאין לו לשלם למה יפרע הוא בשבילו וכן כתב הר' חזקיה ע"ש ומרן שם סל"ה כ' יש מי שאומר וכולי ויש חולקין דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם למה זה יפרע בשבילו עיין שם וכיון דפלוגתא הממע"ה וכ"ש דקי"ל כי"א בתרא וכן הסכים מהרש"ל בפ' הפרה סימן מ' ע"ש וכן דעת התוס' בר"פ הפרה בד"ה מ"ט וכו' שכ' וז"ל אך משמעתין יש להוכיח כי ליתא לפרה להשתלם משלם מן הולד ואם לאו ירך אמו למה משתלם מן הולד חלקו וחלק הפרה אטו ב' שוורים תמים שהזיקו אם נאבד א' מהם מי משלם חלקו וחלק חבירו ע"ש הרי שכ' דב' שוורים שהזיקו ונאבד א' מהם אינו משתלם מאידך אלא כשהוא פטור מדינא ומהרש"ל בפ' הפרה סימן מ"א כ' תשובה לגאון ישראל וגוי היו שותפים בעיסקא ועשו סחורה עם יהודי א' ואינהו וכו' ואע"ג דליכא לאשתלומי מגוי משתלם מישראל בר"נ וצ"ע מ"ש מה שהעני או ברח דכתבנו לעיל דפטור השני ולא אמרינן מאי דליכא לאשתלומי וכו' לפי שהוא בר תשלומין ה"נ גבי גוי אף דליכא לאשתלומי מניה סוף סיף הוא בר חיובא להחזי' האונאה רק שהוא אלם או שאין בדיניה' נותן להחזיר האונאה אם כן מ"ש מברח או העני וכולי ונראה טעמא דשפיר חשיב ליכא לאשתלומי וכולי לפי שבדיניהם אין דנין כלל על סתם אונאה ולא אפשר כלל לאשתלומי מניה ול"ד לברח או העני דאפשר שיתעשר או ימצא כדי ידו עיין שם ונראה דאע"ג דא"ל דהגאון ס"ל כדעת מהר"ם והרמ"ה דאפילו בר חיובא כשברח או העני משלם חבירו הכל מ"מ נראה דחי' מסתבר הוא דברח או העני בר תשלומין הוא כשיבא או יתעשר אבל גוי אע"ג דבדינינו חייב להחזיר האונאה כיון דבדיניה' פטור לאו בר תשלומין אבל אם בדיניהם חייב אלא שהוא אלם ואין יכול לשלם ממנו מיקרי בר תשלומין משום דמצויים בעלי זרוע ליפול וכה"ג קי"ל בסימן קי"א גבי לקוחות שהניחו ביד הלוה בני חורין דאם גזלן אנס או מכרם לגוי אלם שאינו יכול להוציאה מידו אינו טורף ממשעבדי מה"ט דמצויים בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה חובו אבל אם אינו יכול לגבות ממנו בדיניהם הוי כנתקלקלו וטורף לקוחות ע"ש ומה שהק' ה' פרח מטה אהרן ח"ב י"מ על רש"ל דה"נ דאפשר להשתלם מן הגוי אי ציית לדינא