ערך השולחן חושן משפט חלק ג רמה

נכסי נכנס תחת אותו מכר כל ממון שיש לו בין מקרקעי בין מטלטלין והכספים והכל ואפילו ס"ת כדגרסי' עבדא איקרי נכסי ואפילו תפילין אקרי נכסי כדגרסי' ההוא גברא דזבין ש אתו לקמיה דרב יימר א"ל סליקו תפלין מאי קמ"ל מתני' היא המקדש נכסיו מעלין לו תפלין מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עביד אבל לענין זביני מצוה דגופיה לא מזבין קמ"ל וכולי והיכא שמוכר ש לין הרי יש חילוק בין שאמר מטלטלין לבין מי שאמר כל מטלטלי' כדגרסי' לענין המתנות אמר מטלט' לפ' וכולי עכ"ל מבואר דס"ל דאין חי' בין מכר למתנה דאם לא אמר כל נכסי אין המטלטלי' בכלל עד דאמר כל נכסי והרמ"ה בפ' המוכר את הבית סי' י"ח כתב וז"ל ומסתברא דהא דאמרינן הכא דאם א"ל נכסי או נכסי דפלניא אפי' בתים ועבדים לאו לאפוקי מטלטלין קאתי דע"כ דנכסי אפילו מטלטלין נמי משמע כדמבורר בפ' מ"ש גבי אמר נכסי לפ' דפשיטא התם מטלטלין אקרו נכסי ואפילו תפילין וכולי ובעל עיטור סופרים כ' דשמעתא דהכא כפשטא דאי אמר נכסי אפילו בתים ועבדי' אבל מטלטלין לא עד דאמר כל נכסי ול"ק דהכא מכר והתם מתנה וליתא מההיא דגרסי' התם ההוא גברא דזבניה לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר א"ל סליקו ליה תפילין מאי קמ"ל מתני' היא המקדש את נכסיו מעלין לו תפלין מ"ד התם וכו' והא התם דנכסי סתמא קאמר ולא כל נכסי מדאותביה עלה מאי קמ"ל מתני' היא דאלמא זביני נמי בהאי עניינא כי דינא דהקדש דמו דאפי' בל' נכסי סתמא תפלין נמי אקרו נכסי וכ"ש שאר מטלטלין עכ"ל הרי דהרמ"ה ס"ל דאין חי' בין מכר למתנ' דאפי' אמר נכסי סתם ה"ל המטלטלין בכלל אפי' תפילין ורב האי ס"ל דאפילו במתנה אין המטלטלין בכלל עד דאמר כל נכסי ולדידי בפ' מ"ש ובערכין בדאמר כל נכסי כן מתני' דהמקדיש נכסיו מעלין לו תפילין מיירי בדאמר כך נכסי: סימן רכ"ג

א' דין א' ואם הלוקח מוחזק על המוכר הביא ראייה וצ"ע אם הולד ברשו' הלוקח והמוכר טוען ודאי ברשותי ילדה ולוקח שמא ברשותי ילדה מי אמרינן הממע"ה דכיון דמשכה לוקח נפקא לה מחזקת מוכר לגמרי אפילו הפרה כ"ש הולד דהא לא הוחזק בו המוכר מעולם, א"ד כיון דלא היה בחזקת הלוקח עד השתא נשבע המוכר דברשותו ילדה הרמ"ך בש"מ בפ' השואל אבל התוספות שם בד"ה וליחזי וכולי כתבו וז"ל אבל אם היה טוען שמא שהיה מוחזק בודאי מתחילה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת וכולי ע"ש נראה דס"ל דאם הוא ברשות הלוקח והוא טוען שמא אין חזקתו כלום אבל אם הוא ברשות מוכר אפי' טוען שמא והלוקח (א"ה עכ"מ): סימן רכ"ו

א' דין א' אם רצה ראובן לעשות דין וכו' ואם הבעל חוב חייב שבועה והיה חשוד על השבוע' דמן הדין ישבע שכנגדו כיון דתקנתם היא והא דאם רצה ראובן לעשות דין עמו תקנת', היא ותקנת לתקנתא לא עבדינן כ"כ בספר א"ז לקמא דף ח' ע"ב בשם גליון עיין שם

ב' אם רצה א ואפשר שהדין כן אף שכבר טרפה ב"ח של ראובן שיכול ראובן זה לתבוע בדין על מה שטרפו שלא כדין ה' המאירי בספר א"ז לקמא עיין שם וכן ל' הרמב"ם והוציאה וכו' משמע אפילו כבר טרפה

ג' אם רצה ראובן וכולי אבל אין הלוקח יכול לכופו וכן כתב הריטב"א בחי' פ"ק דמציעא דהכ"ג דינא הוא אי אזיל ראובן וכו' אבל לא גרסי' דינא הוא עליה דראובן וכו' דאם כן הוה משמע דחייב ראו' לעשו' כן וזה אינו וכו' וכ"כ הר"ן והנ"י שם וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן תקמ"ח מיהו אם עדיין לא נתן המעות ובא בעל חוב של ראובן לטרוף יכול שמעון לעכב המעו' עד שיתברר אם יטרוף אותה או לא ועל ראובן מוטל לעשו' דין עם שמעון אם רוצה ליקח מעות עש"ב

ד' אם רצה ראובן וכו' ראובן שמכר שדה לשמ' שלא באחריות וכו' שאמ"ל בפירוש שלא באחריות אני מוכר לך דינא הוא דפצי ליה אם רוצה וכו' נרא"ל דפיצוי זה של ראובן אינו כי אם שאומר לבעל חו' הילך חובך דמסתמ' הקונה שלא באחריו' קונה בזול שאם יצא בה מערער שיפצהו משלו וכשבא בעל חו' על שמ' ורצה שמעון לסלקו בזוזי ולא רצה בעל חו' וקסבר אביי אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה אבל ראובן שהוא בעל חובו מצי מסלק ליה אם רוצה וכו' כן כתב ראב"ן בספרו דף פ"ה ע"א עיין שם: סימן רכ"ז

א' דין א' ונקנה המקח וכו' התוספות הכריחו בשם ר"ת דרבא סביר' ליה כר"י דיד המתאנה על העליונה אם רצה ומהרש"ך ח"ב סי' קס"ז כ' בפשיטות דלפיר"ת בפחות משתית נמי לא הוי מחילה לאלתר אלא עד שיראה לתגר עיין שם וא"נ כן אלא גם ר"ת מודה בפחות משתות דהוי מחילה לאלתר כמו שכתבו התוספו' שכן מוכח מההוא גבר' וכו' וזה לשון הסמ"ג לאוין ק"ע ואמר רבא פחות משתות נקנה מחילה לאלתר כדמוכח שם גבי מכירת וורשכי וכו' שתות קנה ומחזיר אונא' פי' ר' יעקב שתות רצה קנה פי' שתות ויתר משתות בכדי שיראה לתגר וכולי עיין שם הרי דסביר"ל כר"ת דשתות רצה וכו' ופחות משתות הוי מחילה לאלתר וכ"כ תלמידי הר"ף בשיטה מקובצת שם וכן מבואר בשאלתות פ' בהר סיני ובה"ג דף צ"ד עיין שם ועיין בספר קרית מלך רב דף קצ"ז ע"ג שכתב דאם נתאנה הלוקח ומשך ולא נתן מעות יכול לומר קי"ל כר"ת דגם התוספות נראה דס"ל כן והוא הדין במוכר וכבר כתבתי שכן דעת השאלתות ובה"ג והסמ"ג ותלמידי הר"ף ובודאי יכול המוחזק לומר קי"ל כוותיהו

ב' דין ב' ולהחזירה כולה למתנה וכולי ולא אמרינן כיון דפחות משתות הוי מחילה אין צריך להחזיר אלא הפרוטה המשלמת לשתות קמשמע לו דדינו כבית כור אני מוכר לך וכו' בסימן רי"ח וכן נמי דומה לזה בסי' רכ"ט הסמ"ע ובהדיא אמרינן הכי בבתרא דף צ"ה גבי אונאה דצריך להחזיר הכל עיין שם הטעם ודסי' רכ"ט לא דמי להכא דהתם קנסא הוא דקנסו אותו משו' חשד שערבם בידים כמבואר כם עיין שם בב"י והרדב"ז בחלק ב' סי' תל"ח למד מזו דאם מחלו זה לזה אונאת שתות ונמצא במכר אונאה יותר משתות הוי ביטול מקח וחוזר ודמי נמי להא דאם בא לנפות מנפה את כולם