ערך השולחן חושן משפט חלק ג רמד

והוא חותם עליה בעד אבד זכותו הא עדים חתומי' בו לא אבד את זכותו וכולי עכ"ל הרי דס"ל דגם במכר אמרינן דעדים לאו אכול' מילתא מסהדי הפך מהר"י ן' הרא"ש וכ"כ עוד הרשב"א בסי' קע"ב על ראובן ושמעון שירשו קרקע מאביהם וראובן הביא ראייה מכתובת אשתו שכתוב בה דלאה הכניסה בנדונייתה חלק שלה מקרקע פי' שיש לה עם בעלה ועם אחיו אין ללאה באותו קרק' שחתומים בה בכתובה דכבר כתבתי דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי וכולי ע"ש איברא שהר"ן בפ"ב דכתובות כ' וז"ל וכ' הרא"ה דהא דמספק"ל דוק' בלישנ' דידיה כי האי דאמר אני פ' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימי' וכו' וכן דעת הרשב"א אבל הרמב"ם וכו' עיין שם הרי שכת' דהרא"ה סבירא ליה דבלישנא דעדים נאמנים וכן דעת הרשב"א וה' כנסת הגדולה בסימן מ"ט הק' מתשו' אלף קנ"ו שהביא מרן הב"י בסי' קמ"ז שכ' גבי דעדי' לאו אכולה מילתא מסהדי וכו' ומהר"ש הלוי כת' דתשו' זו אינה מהרשב"א אלא ממהר"ם וכבר דחה דבריו ה' כנסת הגדולה ועוד דהרי בתשו' אחרת שכתבתי מבואר דסובר הרשב"א הכי דלאו אכולה מילתא קא מסהדי וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רמ"ד וגם מה שנמצא כתוב באותה כתובה מצד פ' חורבה של ראובן ועדים חתומי' בה אין זו ראיה אלא אם כן שמעון עצמו חתום עליה עד ומשנה שלמה שנינו וכו' אבל אם חתומי' עליה כמה עדים בלא הוא לא אבד את זכותו וכדקי"ל לאו אכולה מילתא קא מסהדי שאין העדים מתכוונים להעיד אלא בעיקר מה שנזדמנו עליו שהוא נתינת השדה או במכירתו ולא דקדקו על מצרי' לדעת אם הם של מי שמחזיק בהם עכשיו אם אין וכו' עכ"ל הרי דס"ל דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי והיינו משום דלא נתכוונו להעיד אלא במה מה שנזדמנו שהיא המכירה ולא בדקדוק של מצרים כמו שתי' הרב כנסת הגדולה בתשו' הרשב"א דסי' אלף ק"ט וה' כנסת הגדולה תי' עוד בתשו' דסי' אלף קנ"ו דה"ד בנ"ד דטענה יפה היא דאנן סהדי דאין כלה מרגשת במ"ש בכתובה עיין שם לא יספיק לתשוב' אחרת שהביא מרן הב"י סי' קמ"ז ולתשו' דח"ב סי' רמ"ד שכתבתי דאפי' שלא בטענה יפה אמרי' דעדי' לאו אכולה מילת' מסהדי לכן נראה עיקר כתי' אחר שכתב הרב כנסת הגדולה וז"ל ולכן נ"ל שדעת הרשב"א ז"ל כדעת הרא"ה ז"ל ומ"ש בסי' אלף קנ"ו אינו ענין לזה דאף הרא"ה מריה דשמעת' הכי ס"ל וכמ"ש הר"ן בפ' הנז' בשמו וז"ל כי פליגי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דיליה לפי שהמלוה תלויה בזה אבל אידך דמילי דמתני בשטרא בשמא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו א"ל הכי וכן נר' דעת הרשב"א ז"ל ע"כ וביאורן של דברים דאפי' למאן דס"ל דאפי' בלישנא דידיה סהדי אכולה מילתא קא מסהדי היינו דוקא בדבר שהמלוה תלויה בזה אבל בדבר שאין המלוה תלויה בזה לכ"ע סהדי לאו אכולה מילתא קא מסהדי ויראה שיש ללמוד מכאן דאפי' בלישנא דסהדי כל שהמלוה תלויה בזה לאו אכולה מילתא קא מסהדי אליבא דכ"ע ובנדון הרשב"א אין המלוה תלויה בזה שעיקר השטר אינו לעשו' הבעל מצרן לאשתו ולזה מ"ל שיהיה אותו קרק' הקדש וכו' עיין שם ואפשר דהכא נמי בתשו' אחרת שכ' העדי' לאה מכרה הבתי' שלה לראובן בזה וכו' ס"ל דאפי' לא נתברר להם מי המוכר לא חשיב עיקר הדבר וכן כת' מהראד"ב בסי' קל"ה ע"ש אבל הא ליתא וז"ל הריטב"א הובא בתשו' מהרב"א סי' י"ד ובש"מ לכתובות שכ' אבל בשטר שכ' בלשון עדי' פי' כהן לוה פשיט' דאכולה מילת' מסהדי והא דתנן לקמן בפ"ב העורר על השדה וכולי ההיא אפי' כתוב בשטר בלשון בעל דבר וכו' דע"כ לא איבעיא לן הכא אלא בדבר שהוא משמו של בעל דבר דאפשר דדייקי עדים בחניכתו אבל בההיא ל"ל למידק והיינו דקתני התם והוא חתום עליה עד אבד את זכותו הא אין עצמו חתום עליה לא אבד את זכותו ודוקא כשכתוב בל' בעל דבר אבל כתוב בלשון עדים אכולה מילתא מסהדי דאי לא ידעי דדידיה הוא לא הוו כתבי הכי וכן היה אומר מור"י וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דגבי עשאה סי' לאחר אם כתוב בלשון עדים אמרינן דעדים אכולה מילת' קא מסהדי ומתני' מיירי כשכתוב בל' בעל דבר דאם המערער אינו חתום עליה אלא עדי' אחרי' לא אבד זכותו דהעדים לא דייקי וראיתי לה' פנים מאירו' ח"ב סי' ב' על שטר שכתבו העדים שבא ראובן וא"ל הוו עלי עדים שחצי הבית שלקחתי מלוי ע"פ ד"ת יהיה לשמעון וכו' שכ' וז"ל ול"ד דאם כתבו בשטר א"ל יוסף ב"ש וכולי דהתם לא משמע שהוא א"ל כך רק הם מעידים ואי לא דידעי שהוא כהן וכולי לא כתבו כן אבל בנ"ד מה שכתבו בפי' וא"ל וכו' אפשר שהעדים לא ידעו רק סמכו על מה שאמר להם המוכר וכו' וראיה ברורה דהא אם מסר מודעא בפני עדים ואמר להם שהוא מוכרח למכור מחמת אונס אם לא כתבו ואנן ידעי' באונסו לא הוי מודעא ולא מדחתמו העדים על דבריו ש"מ ידעו שהיה לו אונם וכו' עיין שם באורך וחי' זה בין דברי המוכר לדברי העדים הם דברי הריטב"א שכתבתי וכ"כ הרשב"ץ ח"ג סי ר"ז וז"ל אבל הרשב"א כ' דאם אמרו כן העדים מעלין ליוחסין בעדות' ולא מסקי' דאין מעלין אלא כשהוא בעצמו כתב אני פ' כהן וכו' ע"ש גם הרמב"ם והטור א"ה סי' ג' ס"ל דאפי' בלשון עדים אמרי' דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ומהרשד"ם סימן רס"ג כ' דדוקא גבי יוחסין קאמר משו' מעלת היוחסין כדמשמע מדברי המ"מ אבל בד"מ מודה והביאו הר' כנסת הגדולה בסי' מ"ט אות י"ג יע"ש ואין נראה כן כמ"ש ה' בני יעקב דמ"ה והר' בית יהודה חלק שני סימן י"ג עיין שם וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"ץ חלק שלישי סי' ר"ז דגם בממון סובר הרמב"ם כן עיין שם והרשב"ש סי' רס"א כתב וז"ל אבל עכשיו שאין עיקר השטר בא אלא על הלואה ואגב גררא הזכירו על המיתה א"א אין שם עדות על מות ראובן ועדות שבשטר אינה אלא על מנה שבשטר וראייה לדבר וכולי וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה עיין שם:

סימן רי"ח

א דין כ"ד וכל מטלטלי' וכולי כתב הב"ח והש"ך דהרמב"ם ומרן ס"ל לחלק בין מכר למתנה דנותן בעין יפה הוא נותן כל המטלטלין בכלל נכסים אפילו לא אמר כל כדלקמן סימן רמ"ח עיין שם וגם הלח"מ פ"א מה' שאלה הל' ז' הק' מדין קרקעות ודקלי דאמרינן דהוו שנים וחי' בין מוכר למתנה דנותן בעין יפה נותן עיין שם אבל מצאתי לרב האי בס' המקח שער כ"ד שכתב וז"ל אבל מי שאמר לחבירו מוכר אני לך כל נכסי שיש לי תדע שיש חילוק בין מי שאמר כל למי שלא אמר כל והוא חלוק ידוע למי שלא אמר כל ואמר נכסי נכנס תחת אותו מכר כל קרקע שיש לו והעבדים והבתים וכמו שפי' ולא הזכירו בגמ' כשאמרו אפי' עבדי ובתי לא אמרו שם מטלטלי' אבל כשאמר כל