ערך השולחן חושן משפט חלק ג רלח

בו ממש אפילו הפירות בעולם לא מהני ל' יאכל וא"כ הרמ"ה והטור ס"ל דאכילת פירות הוי דבר שיש בו ממש כמ"ש מרן הב"י דלכך השמיט הטור סימן זה יאכל הפירו' עיין שם אבל לדעת הרמב""ם ורבו ן' מיגש י"ל דאפי' היו הפירות בעולם לא קנה ומהר"ש הלוי סימן ל' כ' דלכ"ע אכילת הפירות הוי דבר שאין בו ממש והביאו ה' כנה"ג עיין שם וליתא דהרי הרמ"ה ס"ל דאכילה הוי דבר שיש בו ממש והר"ן בנדרים דף ט"ז ע"ב כ' וז"ל וא"ת וכי אמר ישיבת סוכה עלי מאי הוי הא דבר שאין בו ממש הוא וי"ל דהבי"ע כגון דאמ' קונם סוכה לישיבת' עלי אבל בתוס' אמרו דאפי' אמר קונם ישיבת סוכה עלי מהני דלא מיקרי דבר שאין בו ממש אלא כשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו כגון שאני ישן שאני מדבר אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא עכ"ל דהרי התוספות ס"ל דאם מזכיר שם החפץ הוי דבר שיש בו ממש

ב' יש להסתפק במי שנתן לחבירו מתנה לשנה אם רוצה לומר דאחר שנה הוי מתנה או שיהא מתנה לשנה ואחר שנה בטלה והרשב"ש סי' רי"ח נסתפק באומר הרי זה גטיך לשנה אם רוצה לומר לתשלו' השנה יהא גט והו"ל כאומר לכשתבא חמה אם יצאה חמה הוי גט או כוונתו שיהא גט לשנה ושאחר שנה לא יהא גט עש"ב וה"נ (א"ה עכ"מ)

ג' אכילת פירו' דקל זה וכו' כ' הריטב"א בכתובו' דנ"ח וז"ל מהא ליכא למשמע מינה פי' ונ"מ לה מינה דאי טעמא דר"מ משום שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם הא ודאי לית הילכתא כוותיה אבל אי טעמא דידיה משום דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיה' אפשר דהילכתא כוותיה ואע"ג דלא קי"ל כוותיה במעריך פחות מבן חדש התם הוא שאתה משנה לשונו מערך לדמים אבל הכא כי אמר שהוא מקדיש מעשה ידי אשתו י"ל דה"ק שהוא מקדי' אותם בדין חכמים ובדין תורה דהוי כאלו אמר בפי' יקדשו ידיה לעושיהם ואלו המוכר פירות דקל לחבירו שיזכה כתיקון חז"ל הא ודאי זכה כאלו. אמר גוף לפירות עכ"ל וכן כתב מהראנ"ח ח"ב סי' ל"ו דלא פליגי רבנן אלא גבי ערך דאינו סובל לישנא דמים אבל כשיכולי' לפרש דבריו כל' המועיל לכ"ע אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה עיין שם ודברי הריטב"א סייעתיה מיהו נראה דלה"ט ה"נ במוכר פירות דקל אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונעשה כאומר דקל לפירותי' כמו במקדיש ידי אשתו אלא דהתם פסק שמואל כר"י הסנדלר דלא חל ההקדש וכן פסק הרמב"ם והטור ומרן בא"ה סימן פ"א עיין שם אם כן לא אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויקדשו ידיה לעושיהן קאמר וגם ר"ל דאמר טעמא דר"מ משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לבתר דשמעי' לר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם סבר דמקדיש ידי אשתו דהוו הקדש ולא קי"ל כוותיה ולא אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה ובמוכר פירות דקל לא אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה ודקל לפירות קאמר אלא דאם מכר פירות דקל שיזכה כתי' חז"ל הוי כאלו אמר גוף לפירות וכ"כ המרדכי בפ' מי שמת בשם ר' ברוך ופסקו מור"ם בסמוך ומהרשד"ם סי' רע"א כ' הפך לפסוק כר' ברוך עיין שם ואלו ראה דברי הריטב"א לא כ"כ וכן הסכמת רוב האחרונים כמ"ש הכנה"ג בסימן ר"ג אות מ"ח עיין שם וכ' ה' כנה"ג שם א"ל דלא כתב ר' ברוך אלא לגבי להקנות קרקע לפירות דהקני' לא מהני מחמת שחסר ההקנאה לכך כשכתוב כתיקון חז"ל הקנאה כראוי וחסר משם הקנאה אבל כשיש שם הקנאה אלא שההקנאה אינה ראוה כגון מקנה אגב קרקע ולא הקנה לו מקודם הקרקע לא מהני עיין שם ונראה דגבי קרקע לפירות אפי' ודאי לא הקנה כראוי אלא מכר לו פירות דקל כיון שא"ל שיזכה כתקנת חכמים אמרי' דקרקע לפירות קאמר אבל אם ההקנאה אינה כלום פשיטא דלא מהני כתקנת חכמים דאטו אם הקנה לו דבר בלא קנין כלל מי מהני כתקנת חכמים לקנות

ד' או דירת בית וכו' מהרשד"ם סימן שכ"ג כ' דאם המקבל מתנה מוחזק בבית זכה ומהרי"א ומהרש"ך חלקו עליו ומהר"ש יונה סי' ל"ב כ' דדוקא בבריא שקנו מידו מהני ל' דירה בעומד בתוך הבית ולא ערער אבל בשכ"מ לא עיין שם אבל בתשובות הרשב"ש סימן שכ"ב מבואר דאפילו היה דר שם המקבל מתנה ונתן לו דירה בקנין דמתנת בריא לא קנה עש"ב וכבר דחה מהרש"ך ראיית מהרשד"ם מר"פ הכותב דהתם דהספק בקנין שקנו מידו אם מדין ודברי' או מגוף הקרקע אמרי' שאם עמד בבית ולא ערער מוכח דמעיקרא על גוף הקרקע קנו מידו אבל בל' ידור דאין ספק שלא יועיל ודאי דאפילו עומד בבית אינו כלום והביאו מהרש"י שם אם כן אפי' בבריא בקנין לא מהני גם הריטב"א בתי' בר"פ הכותב כתב דפירש"י אינו מחוור ופי' בשם אחרים שאם כשקנו מידו היה עורר על השדה ועל זה קנו מידו יכול לומר מדין ודברים הוא דסלק נפשיה אבל בעומד בשופי בלי שום ערעור וקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו וכו' עיין שם וה' חוקות הדיינים סימן שנ"ד כתב וז"ל וכ' הר' יונה דדוקא כשאומר תחלה דין ודברים אין לי בנכסיך ואח"ך קנו מידו הוא שאמרו מגופה של קרקע קנו מידו דכיון שהקנין בא לבסוף לא בא אלא ליפות כחו אבל אם קנו מידו תחלה אינו כלום וכו' ומור"י תמ"ך כ' בזה דדוקא כשבא הבעל וערער על אותו קנין אבל אם לא ערער אפי' בזה אמרי' מגופה של קרקע קנו מידו כ"כ בתשובות וכולי עכ"ל מבואר דס"ל כפירש"י דה"ד כשבא הבעל וערער על אותו קנין אבל אם לא ערער אפילו קנו מידו תחלה אמרינן דמגופה של קרקע קנו מידו ועיין בתשובות הרשב"ש סימן רפ"ח שכתב בנותן בית דירה לא להיות שלו אלא לדור ע"ש

ה' על שטר שכתוב בו שנתן לו לשכון בבית כל ימי חייו וכולי וטען המקבל דדירה בלא שכירות ובחנם והלה טוען דדר בשכירות קאמר נראה דסתם נותן דירה בחנם ואפילו הוי ספק המקבל מיקרי מוחזק דהא דקי"ל דקרקע בחזק' המשכיר ה"ד אם המשכיר יכול להוציא השוכר דהוי על גוף הקרקע והוי בחזקת בעליו אבל הכא דכל טענת' על עסקי דמים דלעולם דר בבית על בע"ה להביא ראייה להוציא ממון השכירות זכר לדבר דאמרינ' בפ' המקבל גבי יתומים אומרים אנו השבחנו וכולי ואילן הסמוך לעיר וספק זה קדם או זה דקוצץ ואינו נותן דמים משום דבין שהאילן קדם בין שהעיר קדמה האילן עומד לקציצה אלא דאם האילן קדם קוצץ ונותן דמים הילכך בספק כיון דכל טענתם על עסקי ממון אמרי' הביא ראייה וטול ויקוץ ואינו נותן דמי' ע"ש ברש"י וה"נ כיון דלעולם דר בבית ואינו יכול להוציאו וטענתם על עסקי דמים ישכון ואינו נותן דמים והא דקי"ל גבי השוכר בית מחבירו דינר בחדש י"ב לשנה דחדש של העיבור של המשכיר דמספ"ל אי תפוס לשון א' או לשון אחרון והקרקע בחזק' בעליה עומדת ואפילו