ערך השולחן חושן משפט חלק ג רלג

דטפי מתפייס צררי לבתו כדאמרי' בפ' נערה לענין הרווחה דבתו עדיפא ליה וכו' וכן כתב הר"ן שם בשם הרשב"א שדעתו קרובה לבתו טפי מאשתו עיין שם ואם כן אימא דה"נ דוקא לבנו ולבתו משייר בעין יפה אבל לאשתו לא משייר בעין יפה וכה"ג כתב מהר"ם בתשובות הקצרות סימן ע"ז באשה לגבי בעלה דחיישינן לקנוניא דילמא מרחמא ליה לההוא פ' אבל לגבי בנה לא שייך קנוניא עיין שם אבל ראיתי להתוס' בפ' השולח דמ"ה בד"ה דלא ליגרבו ולייתו וכולי והא דתניא בפ' נערה נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם א' פודה שאני אשתו כגופו יותר מבתו דהכא ועל עצמו לא תקנו שלא יתן כל אשר לו בעד נפשו וכולי עיין שם הרי מפורש דאשתו הויא כגופו יותר מבתו ועיין להרשב"א בחי' שם שתי' באופן אחר עיין שם ושוב ראיתי למהר"ם בתשו' סימן קל"ו שכ' בשכ"מ שאמר לתת לאשתו הרבית דלא הוי דבר שלא בא לעולם דהרי הוא כמו שמשייר לה מקום בקרן לרבית כדאמרי' בפ' המוכר את הבית גבי ן' לוי דמשייר מקום מעשר מאחר שמתחלה היה השדה שלו וה"נ מתחלה היה משועבד ליה ומזה פסק המח"א בה' זכייה ומתנה סימן ל' בשכ"מ שצוה שתדור אלמנתו בבית פ' דמהני כיון שכל הנכסי' משועבדי' לה ע"ש ועיין בתשובות מהרי"ל סימן ע"ד בנתן א' לאשתו רבית עיין שם ואם כן הנותן דקל לא' ופירותיו לאשתו שייר לה מקום פירות וזכתה בהם ולא משום דדעתו של אדם קרובה אצל אשתו אלא משום דהיה משועבד לה ונ"מ לנכסים שלא נשתעבדו לאשתו כגון שנתנו לבעל מתנה ע"מ שלא תשתעבד לב"ח ולכתובת אשתו דהתנאי קיים ולא תשתעבד להם כמבואר בסי' קי"א ע"ש ואח"ך נתן הבעל הגוף לבניו ופירותיו לאשתו כיון שאלו הנכסי' לא נשתעבדו לאשתו לא זכתה בפירות דלא משייר לה בעין יפה כנ"ל

ט' אחד שנתן לבנו הקטן קרקע מהיום ולאחר מית' בבתרא דף קל"ז גבי רב ביבי דאקני דיקל' לבנו קטן כת' רשב"ם וז"ל והאי דאקני לבנו קטן וכולי אי נמי לפי שסמוך על שלחנו ויאכל רב ביבי הפירו' תחת מזונות בנו וכו' עיין שם לכאורה נראה דסביר"ל דהאב שנתן לבנו קטן מתנה קנה הבן אלא שהאב אוכל הפירו' תחת מזונות והנ"י בפ"ק דמציעא כת' איכא מאן דאמר דכי היכי דמציאת הקטן לאביו הכא נמי מתנת הקטן לאביו דידו כיד אביו עיין שם והא דאמרינן עלה התם אפילו לרשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא וכ' בספ' א"ז בשם הרא"ש וז"ל כלומר כיון דאקני לבנו קטן הסמוך על שלחנו הוי כאלו לא מכרו דלא אמר רשב"ג אלא במכרו לאדם אחר שיצא מרשותו וכו' עיין שם לא ר"ל דלא קנה הבן כלל וחזרה המתנה לאביו דא"כ פשיט' דאחריך קנה אלא ר"ל מה שהקנה לבנו לא יצא מרשותו ומקרי לעצמו (א"ה עכ"מ)

יו"ד דין ז' מי שהיה לו פקדון וכולי הרב שארית יוסף סימן ג' וסימן כ"ח כתב דהיינו דוקא בפקדון מטלטלין ולא במעות פקדון מדכ' הנ"י בפ' קמא דמציעא מיהו מטלטלין דפקדון יכול להקדיש וכולי והאי טעמא דמטלטלין דאסור להשתמש בהם כל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה איתיה אבל מעות פקדון שיכו' הנפקד להוציאם לא שייך כל היכא דאיתיה ברשות' דמרי' עיין שם וליתא שהרי כתב הנ"י בפרק הזהב גבי ההוא דיהיב זוזי אשומשמים וכולי דהאי טעמא דאם אמר ליה טול מעותיך פטור משום דפקדון כל היכא דאיתי' ברשות' דמריה איתיה עיין שם אלמא אפילו בפקדון מעות אמרי' הכי וכבר הוכחתי בסימן צ"ט דלמאי דקיימא לן כר"נ בפקדון דאינו חייב באונסין אלא בגניבה ואבידה אף על פי שיכול להוציאם אם המעות בעצמם בעין צריך להחזי' לו הם עצמם וברשות בעלים לחזרה ומהאי טעמא בעל המעות קודם לשאר ב"ח וכן לענין דקיימא לן בסי' ע"ג סי"ט דבאדם שחייב לחבירו מעות שייך לשון מחילה אבל כשיש לי ביד חבירו חפץ לא שייך לשון מחילה אלא ל' מתנה נר' דאפילו המעות אינם בעין

י"א אבל המלוה הואיל להוצאה ניתנה וכולי שטר עיסקא דקיימא לן פלגא מלוה ופלגא פקדון פלגא מלוה אינו יכול להקנותה אלא במעמד ג' מהר"ם גאלנטי סימן י"ב עיין שם וכן כת' מהר"ם בתשו' המיי' השייכי לס' משפטים סימן י"ג דלכל דבר חשיב עיסקא פלגא מלוה לענין המקדש במלוה אינה מקודשת וכן לענין מכר אם מכר לו קרקע במלוה שהוא חייב לו לא קנה דאף על גב דאמר רבא להכי קרו ליה עיסקא לעסוק בה ולא לעשות בה שכרא ולא ליעשות מטלטלין אצל בניו מאי דאפיק בהדיה אפיק ומאי דלא אפיק בהדיה מודה דהוי פלגא מלוה עיין שם אם כן הוא הדין דחשיב מלוה לענין דאינו נקנה אלא במעמד שלשה וכבר כתבתי לעיל דברי הרדב"ז דאינו יכול להקדישו עיין שם ועיין בספר בני יעקב

י"ב ואם היתה המלוה בשטר וכו' מי שיש בידו עיסק' של אחרים והרויח בה והקדיש הריוח אף על גב דכל שלא הגיע זמן העסק רווחא משתעבד וכ' הר"ן בפ' האומר דקידושין דמהאי טעמא לא חשיב כשלו לגבי קידושין מכל מקום לגבי הקדש כיון דבסוף הזמן איגלאי מילתא שהם שלו הקדשו הקדש מהרימ"ט בחי' שם

י"ב ואם היתה מלוה בשטר וכולי כתב מהר"י קולון שורש פ"ט דחוב שלא הגיע זמנו לא חשיב דבר שלא בא לעולם שנאמר שלא תועיל בו מחילה קוד' זמנו אלא חשיב דבר שבא לעולם כיון שכבר נעשה השעבוד ונתחייב הלוה בקנין סוד' דהוי כמעכשיו והביא ראיה מדברי התוספות בכתובות דכ"ג בד"ה וכגון וכו' שהק' נהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה דהא מוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכולי ואם איתא לוקמה כגון שלא הגי' זמנו דאינו יכול למחול עיין שם וכן מבוא' בדברי המבי"ט ח"ב סימן קע"ד דיכיל למכור החוב שלא הגיע זמנו ויכו' גם כן למחלו דלא חשיב דבר שלא בא לעולם עיין שם וכן כתב מהראנ"ח חלק שני סי' ס' ס"ג עיין שם וכן כ' הרשב"א בתשו' חלק ראשון סימן אלף קמ"ט בחוב על תנאי שהתנו לאחר שאם היה החוב בלא אסמכתא גם המתנה מתנה ואין כאן משום דבר שלא בא לעול' שהרי אלו זכה מעכשיו אם יתבטל התנאי עיין שם וה' שער המלך בפרק כ"ב מהל' דין ט"ו תמה על מהר"י קולון דאפילו נאמר דאין אדם יכול למחולי חוב שלא הגיע זמנו היינו למאי דקיימא לן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודאי יכול למחול חוב שלא הגיע זמנו ואם כן שפיר הקשו התוספות דניהמניה במגו דאי בעי מחיל דהתם אליבא דרב קיימינן ורב ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותי' דסבי"ל דאף על גב דכל שלא חזר בו הוי מחילה היינו דוקא כשאינו חב לאחרים אבל בחב לאחרים כיון שבידו לחזור פשיטא דבעל חוב גובה ממנו נכסי' ברשותי' קיימי' כיון כל שבידו לחזור וא"כ א"א דחו' שלא הגיע זמנו חשי' דבר שלא בא לעול' לוקמה כגון שלא הגיע זמנו דאפי'