ערך השולחן חושן משפט חלק ג רלב

גמגום מפני שיש בו קרעים)

ו' הג"ה וי"א דוקא בסתם וכו' אשה שמכרה לב"ח קרקעות של בעלה ומת בעלה גובה כתובתה מאותם קרקעות דמכירה בטילה דאפילו לר"ת דשדה זו אני יורש מכור לך קנה ה"ד בירושה דממילא כשמת אביו נקנה הדבר ברשות היורש אבל אשה שאינו זוכה בקרקעות שלה עד שתשבע לכ"ע מכירת' בטילה מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' מ"ג ע"ש והרדב"ז ח"ב סימן תק"א באלמנה שאינה רוצה שירשו כתובת' כ' וז"ל דנכסי צ"ב שהם בעין כיון דנוטלת בלא שבוע' יכולה להקדיש מהיום ולאחר מיתה אבל מנה ומאתים ותוספת או נכסי צ"ב שאבדו שאינה יכולה ליגבות אותם אלא בשבועה כמו שאינה יכולה להקנות אותם לאחרים ולא להורישם דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ה"נ אין יכולה להקדיש כיון שאין לה בהם כלום אלא ע"י השבועה הוי כאלו אינם שלה ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו עיין שם

ז' דין ב' משום כדי חייו וכולי הר"ן כ' שי"א דכיון דמשום כדי חייו תקון רבנן מוכר אפילו כמה וראייה מפעוטות וכולי והוא דחה ראייה זו והעלה דדוקא כדי חייו תקנו לו וכן דעת הרמב"ן ע"ש אבל הרמב"ן הובא בש"מ למציעא כתב וז"ל ועוד ראיתי בשער ג' בענין הפעוטות כתב הגאון שלא למכור אלא לכדי חייו וכו' ולפי דבריו אף במה שתעלה מצודתי היום שאמרו משום כדי חייו נאמר שלא למכור אלא לכדי חייו אבל אם היה לו מה יאכל לא ימכור וכן כתב ר"ח וכן מי שאין לו מה יאכל וכו' וק"ל דהא אפי' במתנה אמרינן בפעוטות שמתנתו מתנה א' מתנת בריא א' מתנת שכ"מ א' מתנה מועטת וא' מתנה מרובה ובמתנה מרובה ליכא משום כדי חייו ולא במתנת שכ"מ אלא משום דכיון וכו' לא פלוג וכו' ובס' משפטי השני ראיתי שחולק על הגאון עכ"ל הרי דס"ל כיון דבפעוטות מתנתו מתנה בכל ענין כ"ש הכא דיכול למכור דלא פלוג רבנן וכ"כ הריטב"א שם דכן דייק לישנא וכן דעת רבינו ע"ש

ח' דין ה' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו וכו' על א' שנתן קרקע לבנו מהיום ולאחר מיתתו ומיתת אשתו ראיתי למהריב"ל ח"א סי' ס"ב שחקר אם זכו היורשים בפירות הקרקע עד שתמות האשה א"ד תזכה האשה עד ליום מותה ומסתברא ודאי שהפירו' הם של האשה דאל"כ למה תלה המתנה במיתתה עיין שם ונראה דה"ד במתנת שכ"מ כנ"ד שהסכים ה' שם דהוי מצוה מחמת מיתה דהלך אחר התחתון משום דקי"ל דמוציאין למזונות ממתנת שכ"מ ואם כן למה תלה המתנ' במיתתה אם לא תזכה היא בפירות אבל במתנה דמהיום ולאחר מיתה דאין מוציאין ממנה למזונות כמ"ש מרן הב"י סימן רנ"ב דכמה חכמים חלקו על מהר"י ן' הרא"ש ואמרו שדינה כמתנת בריא ואין האשה ניזונת מנכסיו ע"ש א"ל דתלה המתנה במיתת האשה לענין המזונות שתזון ממנה וגם במתנת שכ"מ יש לפקפק דהא קי"ל אם נתן דקל לא' ופירותיו לא' לא שייר מקום פירות ולא קנה השני כלום אם כן לא זכתה האשה בפירות ואפשר דכמו דלענין עצמו בעין יפה משייר מקום פירות ה"ה לאשתו שהיא כגופו וכן כתב ה' חלקת מחוקק בא"ה סימן מ' ס"ק י"ד דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ואצל אשתו וכו' עיין שם ומרן הב"י חא"ה סימן קי"ד כ' גבי דברי' הנקני' דלחבירו אפילו בקני' לא מהני אבל בבת אשתו אם קבל עליו לזונה בקנין אפילו שלא בשעת קידושין ונשואין מהני וכתב ה' פני משה ח"א סימן ס"ה הטעם דמשום חבת אשתו ודאי גמר ומקנה ואפשר דה"נ הנותן מזונות לאשתו אף לאחר מיתתו גמר ומקנה מה"ט ע"ש הרי דאפי' לאחר מיתתו אמרי' דדעתו של אדם קרובה אצל אשתו וגמר ומקנה לה ואם כן נראה דמשייר לאשתו ולבנו בעין יפה כמו לעצמו ומרן הב"י סי' ר"ט כ' וז"ל כתב הר"ן בפ' מ"ש שדעת הראב"ד לומר דכיון דטעמא הוי משום דלגבי עצמו בעין יפה משייר דוקא במכירה או במתנת בריא הוא דאמרי' דמשייר לנפשיה אבל במתנת שכ"מ דאינה אלא לאחר מיתה לא דהא לנפשיה לא משייר ולא מידי אבל הרשב"א כ' שאף במתנת שכ"מ בכלל וכל מאן דמשייר אף לבניו וליורשיו בעין יפה משייר עכ"ל ואם כן דעת הראב"ד דוקא לעצמו משייר בעין יפה ולא לבניו אבל דעת הרשב"א דה"נ משייר ליורשיו בעין יפה אפשר דה"ה באשתו שהיא כגופו כדקי"ל בסי' רמ"ז דאם יש לו אשה ושלח בגדי' ודאי לאשתו שלחם ולא לבנותיו מה"ט דאשתו כגופו ועיין בהב"ח שם דס"ל דאפי' ראוי לבנים הוו לאשתו לא משום דאין דעתו למקנה אלא דכל מה שיש לאדם שולח ליד אשתו וכבר הרב משנה למלך פ"ו מה' זכייה כתב דה"ד בדברים הראוי לנקבות משום דאשתו כגופו וכן כתב הפרישה שם גם הריב"ש סימן קכ"ט כ' דדין זה כשפי' לשם מתנה הא לא"ה לבנותיו שלח שיעמדו בעדו הביאו ה' כנה"ג שם אם כן אפילו פי' לשם מתנה כשיש לו אשה יתנו לה דאשתו כגופו ודעתו קרובה לה יותר מבנותיו וה' מש"ל נסתפק בראוי לזכרים ולנקבות אם ינתנו לאשתו עיין שם וכה"ג כת' בעל התרומות שער נ"ט ח"ב גבי שכ"מ שאמר תנו מאתם זוז לפ' ב"ח דאם א"ל בחובו ולא אמר בראוי לו אין לו אלא חובו אע"ג דא"ל בבכורתו או בכתובת' ידן על העליונה ואם הם יותר נוטלים וכו' א"נ טעמא דמילתא גבי בנו בכור ואשתו דמקרבא דעתיה לגבייהו להיותם ידם על העליונה נתכוון אבל ב"ח דלא מקרבא דעתיה לגביה אין לו אלא חובו עיין שם הרי דדעתו קרובה אצל בנו ואשתו ובבתרא דף קל"א כ' בפי' רשב"ם בהג"ה וז"ל נ"ל בנו ואשתו אשתו משום אפטרופוס בנו משום מתנה דאדם רוצה שיכבדו בניו את אשתו אפילו אינה אמם וכולי אבל אשתו אינה רוצה שתתבזה לכבד את בניו עיין שם ולכאורה נראה דקרוב אצל אשתו יותר מבניו מיהו י"ל דדוקא לגבי כבוד דחייבי' הם בכבוד אשתו ואינו רוצה שתתבזה אשתו לכבד את בניו שחייבי' הם בכבודה אבל לגבי הנאה קרוב הוא ול"ל דאדם קרוב אצל בניו יותר מאשתו ודוקא לגבי אחר משייר לאשתו בעין יפה משייר אבל נתן דקל לבנו ופירותיו לאשתו לגבי בנו לא משייר לאשתו בעין יפה שהרי כתב המבי"ט ח"ב סי' קל"ז דקרוב אדם אצל בתו כמו לבנו ומשייר לה בעין יפה כמ"ש הרשב"א וכ"ת דוקא לגבי אחרים אדם קרוב אצל בתו אבל בת לגבי בן אדרבא קרוב אדם אצל בנו מאצל בתו לא היא דלא אמרינן קרוב אלא למאן דיהיב ליה הוא קרוב דכוונתו שיגמר הקנין למי שהוא קרוב אצלו אע"פ שהוא נגד אחר שקרוב לו עיין שם וה"נ אע"ג דקרוב אדם אצל בנו יותר מאשתו משייר לה בעין יפה אבל לדעת הראב"ד דדוקא לעצמו משייר בעין יפה ולא לבנו ה"נ לא משייר לאשתו בעין יפה אפי' לגבי אחר ואפשר דהרשב"א מודה באשתו ולא אמר אלא בבנו שהרי כתבו התוספות בד"ה אימור צררי אתפסה וכולי וז"ל ועוד תימא לר' כיון דלא גבו בנות ממשעבדי משו' דכיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימור אתפסינהו צררי כתובה נמי מה"ט לא תגבה ממשעבדי ותי' ר'