ערך השולחן חושן משפט חלק ג כג

היורשים מדינא דגרמי מיהו בלא"ה כבר הק' הפרישה על הטור שלא הוכיח כן מדברי הרא"ש בפסקיו ותי' דר"ל אין גובי' אותם מכח חוב אביהם אבל מדינא דגרמי אפשר דחייב לשלם ונ"מ אם היורש ג"כ לוה מאחר דהב"ח שלו ג"כ גובה מאותם מעות אבל לרב האי דחייבי' מכח חוב אביהם הב"ח של אביהם גובה כל המעות ואין ב"ח של היורש גובה לכך כ' הטור מיהו בתשו' וכולי ע"ש ועוד נר' דנ"מ אם אביהם לוה ולוה ואח"ך קנה דקי"ל יחלוקו דאם קדם השני וגבה זכה דאם מכרו היורשים הנכסי' לשני וגבה ממין חצי הנכסים לרב האי חייב לפרוע חוב אביהם גם מדינא דגרמי אין חייבים דדיקא בשלא זכה ומוציאין ממנו אם מכרו חייבים מזיק אבל דכל שקדם וגבה זכה השני מי שהתפיסו פטור מדינא דגרמי דהוי כשלוחו כמ"ש מהרח"ש חא"ה סי' נ"ד ע"ש וה' בית דוד סי' ל"ב דקדק מדברי התיס' והרמב"ן והב"י שכ' בפ' מ"ש דאינו גובה מהמעות דסבירא ליה דאין חייבי' מדינא דגרמי ותמה על מהרח"ש שכ' דהרא"ש יחיד בדבר עיין שם וליתא דמכח חוב אביו הוא דאינו חייב אבל מדינא דגרמי אפשר דחייבי' והטור לא הוכיח כן מדברי הרא"ש מה"ט כמ"ש הפרישה

וראיתי להרדב"ז ח"ב סימן קל"ד על ראובן שמכר בית לשמעון והלך שמעון ומכר הבית לגוי שהביא דברי הראב"ד בהשגות פ"ז מה' חובל ומזיק בשחרר עבדו שעשאו אפותיקי שפסק כרבנן דפטור ושכן דעת הרי"ף וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל כהרי"ף לפי עדות הראב"ד ע"ש ודבריו תמוהים דהראב"ד יחיד בדבר נגד הרמב"ם והרא"ש והטור בסימן קי"ז והרמב"ן בקו' דינא דגרמי והר"ן בפ' השולח וה' צרור הכסף שפסקו כרשב"ג ושכן דעת הרי"ף וכ"כ המ"מ וכ"כ בעה"ת שמ"ג ח"ג ע"ש ומהר"א ן' טווא סי' י"ח כ' בשותפין שהפקידו חפץ ביד גוי וא' מהם נתן רשות לגוי ליתנו ללוי ונתנו לו ונאנס דחייב חבירו מדינא דגרמי אע"ג דאין ההיזק בא באמירתו וכ"כ ר"ת בתשו' עש"ב מיהו בנדון ה' דקונה קרקע משועבד שמכרו לגוי יש לצרף הרא"ש עם הראב"ד דלא הוי מזיק שעבודו של חבירו מטעם דלא קלקל בגוף הקרקע או מטעם דבשלו הוא עושה ויכול המוחזק לומר קי"ל כותיה אך ק' מדברי הראב"ד ככ' הטור בסי' ק"ד דיורש שפרע חוב מהקרקע המשועבד לחוב אביו דחייב מדינא דגרמי והכנה"ג סי' קי"ז תי' דהראב"ד חזר בו בתשו' ועוד יש לחלק בין משועבד מחמת חוב עצמו למשועבד מחמת חוב אביו וכן תי' הר' פמ"א סימן ל"ד דקרקע ששעבדו אביו הוי יורש בדחבריה עבד מעשה ודחה תי' אחר שתי' הכנה"ג ע"ש ונראה דמה"ט כתב מהרח"ש והכנה"ג בסי' זה דהרא"ש יחיד בדבר דלכל התי' הראב"ד לא סבר כהרא"ש אבל לדעת הרדב"ז שכ' דמ"ל קיי"ל כהראב"ד צ"ל דהראב"ד בתשו' שכ' בעה"ת והטור אינו בעל ההשגות ודוחק כמ"ש הכנה"ג ע"ש ושוב מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ק"ח שכ' וז"ל ומכאן נראה ג"כ דקיי"ל דמזיק שעבוד חייב כשורף שטרות וכולי ואע"ג דפלוגתא דרשב"ג ורבנן היא בגיטין בפ' השולח גבי עשה עבדו אפותיקי ושחררו דרשב"ג מחייב ורבנן פוטרים כיון דקי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי וכולי קי"ל כההיא דרשב"ג וכ"נ מדברי רבו' בעלי התוס' שכ' בפ' השולח וכן מדברי הראב"ד בפרק המניח את הכד אלא שה' אלפאסי נראה דפוטר במזיק ושמעתא דהמניח את הכד וההיא דמרובה ק' עליה עכ"ל הרי שכ' דהרי"ף פוטר כדעת הראב"ד וכ"כ בתשו' המיוחסות סי' ר"מ ע"ש ומ"מ יכול המוחזק לומר קי"ל כהראב"ד והרי"ף לפי עדות הראב"ד והרשב"א

גם מ"ש הרדב"ז ועוד נר' דהכא כ"ע פטור דבשלו הוא עושה ואע"ג דמשחרר עבדו דבשלו הוא עושה ואפ"ה פליגי שאני התם דאין לו הנאה בשחרור זה ומזיק הוא את חבירו בלא הנאה אבל הכא לא נתכוון להזיק חבירו אלא למכור קרקעו להטיב לעצמו תדע דהא מאן דמחייב בדינא דגרמי מטעם קנסא וכולי ע"ש וכ"כ בסי' תק"ג דדינא דגרמי לא מחייב אלא מדרבנן ע"ש ואיברא שכן הוכיחו התוס' בס"פ הפרה בד"ה חמור וכו' ובר"פ מרובה בד"ה יצאו שטרות וכולי והרשב"א בחי' שם דדינא דגרמי אינו מדאורייתא ולא זכר דרוב הפוסקי' ס"ל דדינא דגרמי מדאורייתא ומה"ט אפילו מת מוציאין מיד יורשיו כדקי"ל בסי' ס"ו סל"ב ובסי' שפ"ח ע"ש בהש"ך כן העלה מהרח"ש ח"א סי' ס"ח דהוי מדאוריית' ואפי' בשוגג חייב עש"ב וא"כ נראה דאפילו אין כונתו להזיק לחבירו חייב וכ"כ ה' צרור הכסף הביאו המבי"ט ח"א סי' רס"ה וז"ל אם קונה קרקע המשועבד מכרו לאחר וכולי ילך ויגבה השדה מן הקונה אותה וכולי וכשמכר השני למי שאין אדם יכול להוציא ממנו נר' דמחייב וכו' הילכך אם קנה מטלטלין המשועבדים לאחר באגב ומכר לגוי חייב לשלם מדינא דגרמי וכו' ע"ש שזה תלוי במחלוקת מיהו נר' ה' צרור הכסף ס"ל דלוקח שמכר לגוי חייב מדינא דגרמי וכ"כ רבי' ירוחם וכ"כ הרא"ה בס' א"ז לקמא דף ל"ג ע"ב וז"ל וכיון שכן ראובן שהיה נושא בשמעון מנה ואקני ליה לשמעון מטלטלין אג"מ וכ' ליה דאקני ואזיל שמעון וזבין מטלטלין כולהו או מקצתייהו ללוי ואזל לוי תברינהו או אזקינהו או במידי דבר אכילה ואכלינהו ודאי משתעבד לוי לראובן בדמי מאי דשוו הנהו מטלטלין מדין מזיק שעבודו של חבירו וכולי אבל היכא דזבנינהו לאחר השתא שעבודיה דראובן גבי ההוא אחר הוא וכולי והיכא דאתפסיה בידיה דל"מ לאשתעויי דינא בהדיה כגון השתא ודאי חייב וכולי אבל הרמב"ן בתשו' המיוחסות סי' נ"ו כ' דאם אכל הלוקח לא מיחייב דהוא לא הזיק אלא המוכר עש"ב א"כ דקונה קרקע המשועבד שמכרו לגוי לדעת הרא"ה וצרור הכסף חייב מדינא דגרמי ולדעת הרמב"ן פטור והרמב"ם בפ"ז מה' חובל כ' העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב לשלם והראב"ד השיגו דלמאי דקי"ל הזיק שאינו ניכר ל"ש הזיק פטור וטעמא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו וכ' המ"מ דהר"מ לא ה"ל הכי ובגמ' הומ"ל וליטעמיך אבל הרמב"ן דעתו כהראב"ד ע"ש ולכאור' נר' דגם הראב"ד לא קאמר אלא בהזיק שאינו ניכר דאינו אלא קנסא אבל במזיק שעבודו של חבירו דחייב מדינא דגרמי מדאוריי' אפילו לא נתכוון להזיק אלא להנאתו חייב דהא בפרק הניזקין פרכי' למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה הזיק מההיא דהעושה מלאכה במי חטאת וכו' אלמא אי הוי מדאוריי' אפילו נתכוון להנאתו חייב וא"כ במזיק שעבודו של חבירו דקיימא לן דאפילו בשוגג חייב מדאורייתא ה"נ אפי' לא נתכוון להזיק את חבירו אלא להנאתו חייב אבל בעה"ת שנ"א ח"ו סי' ל"ח כ' במוכר שכ"ח וחזר ומחלו דאיכא מ"ד דאינו חייב אלא בנתכוון להזיק ואין הוא מרויח כלום אבל יורש שמחל לעצמו אינו משלם כלום וכ"כ הראב"ד בתשו' ע"ש וז"ל בס' תמ"ד סי' רל"ח ד' נ"ד ע"ג ק"ל בהאי עובדא כיון דקי"ל דדייני' דינא דגרמי בהא וכולי מאי אהני לה להאי ברתא דאחלה כתובת' דאמה וכולי ואיתחזי לן דשאני האי עובדא משאר מוכר שט"ח וחזר ומחלו דהתם מיתחזי כמזיק שהרי אין לו הנאה בהיזקו