ערך השולחן חושן משפט חלק ג רכט

יהודי או גוי וגוי דבר פשוט הוא שאיני יכול לגבות בו וכולי דאין זכייה לגוי וכולי ומדהא ליתא הא נמי ליתא ע"ש כבר כ' מרן הב"י סימן ס"א דלא כ"כ אלא לתת טעם למנהג טוליטולה אבל האמת אפילו כתב בו בין ישראל ובין גוי גובה ישראל המוציאו בלא הרשאה עי"ש וה"נ באומר נכסי לך ואחריך לפ' שלא היו בעולם נראה דל"ד לאת וחמור כיון דלא שייכי שעבודי בהדדי דבשעה שזה קונה זה אינו קונה ובבתרא דקכ"ט מדמי' לה לשני שדות וב' בני אדם ע"ש ברשב"ם ובשני מתנו' מחולקים כגון האומר שדה פ' לילוד ושדה פ' לעובר ודאי דלא הוי כקני את וחמור אבל ראיתי להמבי"ט ח"א סי' ש"ט בנותן מתנה לבתו נשואה ע"מ שאם תמות ויהיו להם בנים ירשו הבנים אותה שוה בשוה כתב וז"ל ולק' ס"ס הנער היולד ירש הכל והנולד אח"ך הוי מקנה לדבר שלא בא לעולם דלא היא וכו' דממילא הוא יורש כדין שמתה כיון שהיו לה ב' בנים דבבן הא' נסתלק' ירושת הבעל ואם יהיו לה בנים אחרים ג"כ כולם יורשים אותה ונראה דמה"ט נמי מהני תנאי שירשו הבנים נדוניית אמם ולא הבעל אע"פ שלא באו לעולם משום דאינו מקנה מעיקרא למי שעתיד להוולד אלא לאשה ע"מ שיירשנה בנה אח"ך א"נ י"ל התם משום תקנת הצבור היא כמו תנאי ב"ד וכו' עיין שם הרי דס"ל דהאומר לאשה נכסי לך ואחריך לבניך זכו אפי' הבנים שלא היו בעולם

ה' הגה דאם לא מת וכו' אבל אם חזר בו המזכה או מת ונפלו נכסים קמי יתמי לא קנה שלא נגמר הקנין עד שיולד הטור וכ' הפרישה משמע לכאור' דטעמא משום דטעני' להו שמא חזר בו אבל זה ליתא דאפילו ידעינן שלא חזר בו נמי לא קנה משום דלא נגמ' הקנין ואין קנין לאחר מיתה עיין שם וכן נר' דאי משום דטעני' להו שמא חזר בו אם כן כל מתנת שכיב מרע נטעון ליורשים כן שמא חזר בו וכבר הקשו כן התוספו' בבתרא דף קכ"ד בד"ה ניחוש וכו' וז"ל קשה לר"י דאם כן כל מתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה ניחוש דילמ' הדר ביה וכי תימא הכא נמי וצריך עדים שלא חזר בו עד שמת דהא בסוף פרק קמא דב"מ (אמר המגיה עכ"מ)

ו' והוא שתהא אשתו מעוברת וכו' הנ"י בשם הריטב"א כ' מסתב' דוקא לאחר מ' יום אבל תוך מ' יום מייא בעלמ' עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפרק מ"ש סימן ל"ב דאם לא הוכר העוב' לא סמכא דעתיה דאיכ' עוב' וכו' עיין שם ונראה דהרמ"ה אזיל לטעמיה שכתב הטור בשמו בא"ה סוף סימן מ' דהאומר אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אפילו הוכר העוב' אינה מקודש' ואם כן א"ל דמזכה לעובר שלו דוקא אם הוכר העובר קנה דאלו עוב' אחר לא קנה אפילו הוכר דלא מיקרי בא לעולם כמו שכתב הר"ן שם אבל לדעת הרמב"ם שם דהוכר העובר מיקרי בא לעולם ומזכה לעובר כשהוכר קנה אם כן משמע דבנו קנה אפילו לא הוכר העוב' וכן הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ' האומר דחו סב' זו מדפסקי' בפ' מ"ש המזכה לעובר לא קנה ולא מפלגי' בין הוכר העוב' בין לא הוכר העוב' עיין שם והכ' נמי בבנו דקנה אפילו לא הוכר העובר מדלא פליגי בהכי וכבר הביא הר' מראית העין דף כ"ג תשובה להראב"ד שהרוב הסכימו כן עיין שם וכן נר' דעת הפוס' שסתמו כמו שכתב מרן בב"י

ז' הגה ובן בנו כאחר דמי בירושלמי פ' נערה הלכה ה' אר"ל נמנו באושא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונים מהם בניו קטנים מה הן רבי אבהו בשם ריב"ח הוא ואשתו בניו קטנים ניזונים מהם וכו' בני בני' מה הן רמ"א בני בנים שכן הוא בנים של הלז וכולי אמר ליה ר' ברבי בון בני בנים קפצה עליהם ירושת תורה וכו' כמו בירושה בני בנים הרי הם כבנים כן כאן לענין מזונות א"ל ריב"ב בני בנים קפצה עליהם ירושת תורה כלומ' שאני בירושה שקפצה עליהם ירושה מן התו' שהם באים תחת אביהם אבל גבי מזונות דלא מן הדין הם אלא מתקנת חכמים לא תקנו אלא בבניו עד כאן לשונו ונראה מסקנת הירושלמי כריב"ב דדוקא בירושה דאורייתא בני בנים, כבנים אבל מזונות הבנים דתקנת חכמים לא תקנו אלא בבנים ולא בבני בנים וכן בירוש' פ"ק דקידושין תניא אם לבנו ייעדנה לבנו הוא מיעדה ואין מייעדה לבן בנו רשב"א בעי קומי ר"ז בפ' נחלות את עבד בן בנו כבן והכא לא עבד בן בנו כבן וכולי הקשה ר"ת הרי פ' נחלות עשית אח כבן ושאר קרובי' כבן אתה עושה בן הבן כבן וכאן לא עשית אח כבן ושאר קרובים כבן אין אתה עושה בן הבן כבן וכו' וכ' המפרשים דבנחלות עשית אח כבן שאם אין לו בן האח יורשו או שאר קרובים מ"ה אתה עושה בן הבן כבן אבל כאן ביחוד דאין אתה עושה אח כבן מ"ה אין בן הבן כבן עיין שם ואם כן אין דעתו קרובה אצל בתו ואחיו הכא נמי אין בן הבן כבן דאין דעתו קרובה אלא לבנו ואם כן יש לו' דהרי כ' מהר"ם מטראני ח"א סי' קכ"ב והכא נמי דעתו קרובה אצל בנו כדתנן אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה תטיל מאתים וכו' וא"כ דעתו של אדם קרובה אצל בתו אפילו במקום אחיו דהא פשיט' דאם זכה לעובר שהוא במעי אמו שהוא לא קנה דדוקא קרוב אצל בנו או בתו אמרו ולא אצל אחיו עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפר' מ"ש סימן ל"ב והוא הדין אצל בתו דהא אמרינן דבעובר דידיה קנה ואף על גב דכי מקני ליה לא יודע אי ברא הוא אי ברתא היא ועוד דמתני' דדייקינן מינה הואיל דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ל"ש גבי זכר ול"ש גבי נקבה קתני הרי אף על גב דאם אין לו בן ובת ירשו אחיו ולא אמרי' קרובה אצל אחיו והכא נמי אין בן הבן כבן אלא לענין נחלה דאפי' שאר קרובים יורשים אבל לענין זה לומר שדעתו קרובה א"ל כמו דאין דעתו קרובה אצל אחיו הכא נמי לבן בנו א"ד כיון דאמרי' דעתו קרובה אצל בתו כ"ש לבן בנו ובזוה' ויחי דף רל"ג בפסוק ויברכם וכו' תא חזי ברכת' דבריך לון לבני יוסף אמאי אקדים להו ברכאן עד לא יברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש מבנוי ובגין כך אקדים חביבות דבני בנוי קודם לבנוי לברכה לון בקדמיתא ויברכם וכו' עיין שם הרי דבני בנים חביבים לאדם יותר מבניו ואם כן דקרובה דעתו אצל בנו וגמר ומקנה ליה כל שכן לבן בנו דחביב יותר מבנו והרדב"ז בלשון הרמב"ם סימן קי"ד כתב אם חייב אדם ללמד את בן בנו תורה בשכר וכו' ומכל מקום מסתב' לי שאין חייב אדם לשכור מלמד לבן בנו כדמשמע לשון הרמב"ם וטעמא דעיקר הדין בבנו מן התקנה ולא מן הדין ואין לנו אלא בבניו נתקנה בלבד וכו' עיין שם וזה כחי' הירושלמי ריש פרק נערה סייעתיה דלענין מזונות הבנים כיון דתקנת חכמים היא לא תקנו אלא בבני' ולא בבני בנים ודוקא בירושה דאורייתא בני בנים כבני' ומכל מקים לגבי דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקני לו נראה הוא הדין בן בנו דחביב לו יותר מבנו וראיתי לה' פני משה ח"א סוף סימן שכ' בנ"ד דמתנת יעקב