ערך השולחן חושן משפט חלק ג רכד

הפירות ע"ש

ז' ואם מכר האילן לפירותיו וכולי דוקא אילן וכיוצא דמגופיה קא רבו פירי אבל מצודה למה שתעלה לא מהני אע"ג דמצודה אית' בעולם דגים וצידה מעלמא אתו ריב"ם בתשו' הרשב"א כ"י הכנה"ג אות ל"ז עיין שם וכן מצאתי להרשב"א בתשובות ח"ב סי' רי"ג שכ' בנותן המטבחיים ליטול מפירותיהם כו"כ לא הוי כדקל לפירותיו שאין הבשר ומחירו יוציא מגוף המטבחיי' כפירו' מן הדקל אלא כמוכר מצודה למה שתעלה שאינו קנוי עיין שם ובספר א"ז לכתובות בפ' אע"פ גבי האומרת יקדשו ידי לעושיהם וכו' הוכיח הרשב"א כן אבל יקדשו ידי לעושיהם אע"ג דאין המלאכה יוצאה מגוף הידים כיון שהידים טורחות בכך הוי כדקל לפירותיו הריטב"א שם

ולכאורה נראה דאם מכר חצר לפירותיו לא קנהו לא הוי כדקל לפירות מדאמרינן בס"פ האומר משקלי הקדישו משכיר היכי דייר וכולי דאמר לכשיבא שכרו יקדשו והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אר"י הא מני ר"מ היא דאמר וכו' ואמאי דחק לאוקומי' כר"מ לאוקמא בהקדיש גוף הבית לשכירות אלא משמע דבית לשכירות כיון דאין הריוח יוציא מגוף הבית לא הוי כדקל לפירות אבל התוספות בגיטין ר"פ הזורק בד"ה ידה וכולי כתב וז"ל וא"ת חצרה נמי לא קניא ליה גופיה אלא לפירות וי"ל כיון דקנוי ליה לפירות הוי כאלו קנוי לו גוף החצר אבל מעשה ידיה מעלמא קאתו ע"ש אם כן חצר לפירות עדיף ממעשה ידיה וכיון דידיה לעושיהם הוי כדקל לפירות כ"ש חצר לפירות וכן כתב הרדב"ז סימן רנ"ב ומהרש"ח סימן ל"א ומהרח"ש ח"ב סימן כ"ה דמעות לריוח הוי כדקל לפירותיו וכן הוכיח המח"א בה' זכייה סימן ל"ד עיין שם וכתב הרב בני יעקב דע"א דהכי מסתבר דאטו אם הקנה בית לשכירות לא יועיל משום דאין המעות יוצאים מגופו הא ודאי ליתא אלא כל שבשכר הדירה נותן חשיב כאלו יוציא מגופו ע"ש

ח' הג"ה כך אינו יכול למחול וכולי הב"ח בתשובות סי' קכ"ד דחה דברי הר"ן מהלכה עש"ב ואין דבריו מוכרחים וכל האחרונים תפסו דברי הר"ן להלכ' וכ' עוד דהפקר מהני אפי' לדבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו לכ"ע עיין שם אבל מהרימ"ט חא"ה סי' מ' כ' דאין אדם מפקיר דבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו כמו שאינו מקנה ומקדיש דבר שלא בא לעולם או אינו ברשותו והביאו ה' כנה"ג בסי' רע"ג אות ו' ע"ש וכן מוכח בהדיא בפר' מרובה דאמר רבא אי לאו דאר"י צנועים ור' דוסא אמרו דבר א' מאן תנא צנועים ר"מ היא וכו' אבל לקט כיון דממון דידיה הוא כי אתי ברשותיה הוא דמצי מפקר ליה כי ליתיה ברשותי' ל"מ מפקר ליה עיין שם ברש"י משמע בהדיא דהקדש והפקר שוים וא"כ לדידן דקי"ל דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ה"נ אינו יכול להפקירו ול"ל דה"ד במפקירו סתם אבל כשאומר כשיבא לרשותי יהא הפקר חל ההפקר דהא בהקדש כה"ג לא חל הקדש וה"ה בהפקר וכן הוכיח הרב בני משה

ט' דין ה' דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו וכו' אם מכר דבר שאינו שלו וקבל עליו אחריות צריך לפייס חבירו ולרצותו בדמי' ואם לא נתרצה אח"ך הו"ל המוכר אנוס ופטור ובטל המכר ה' בית יהודה סימן כ"ז עש"ב ועיין הרשב"ץ ח"ג סי' ס"ח

יו"ד אלא שאינו ברשותו וכו' אם מכר דבר שאינו שלו בירושלמי פ"ו דתרומות אמרינן דמוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו חייב להעמיד מקחו וכ' הר"ש ובפ"ק דב"מ לא משמע כן שיהא חייב להעמיד לו מקחו דקאמר התם גבי גזל וכו' ושמא יש לחלק בין מקרקעי למטלטלי עיין שם

י"א הג"ה מ"מ אם טרח וכו' ק' מ"ש משדה זו לכשאקחנה קנוייה לך דלא אמר כלום ובתוס' דמציעא די"ו בד"ה בההיא וכו' כ' מהר"ם ומהרש"א שם דהתם לא שייך ה"ט כיון דאין המכר עדיין ביד הלוקח לא ס"ד עיין שם וכן כתב בש"מ בשם גיליון התוס' ומהרי"ך והריטב"א והר"ף שם תי' דבגזלן שהשדה כבר בידו ס"ד דלוקח דבקל ימכרנו הנגזל שהרי אינו בידו אבל התם דהשדה ביד בעליו לא ס"ד דלוקח דמי יכריחנו למכרו עיין שם ומצאתי להראב"ד בס' תמים דעי' סימן רמ"ו דף ע"ד ע"ב גבי משכון שכתב וז"ל ולדעת רבא נמי אי זבין ומטא גוביינא וכולי איכא מ"ד דקני לה לוקח כההיא דאמרי' בב"מ וכו' ולא גרע האי מגזלן והא אנפא לא מחוורא דהתם כיון דגזל הקרקע ומכרו לזה והעמידו בתוכו והרי הוא תחת ידו כי הדר גזלן וזבין ליה מנגזל או דגבי ליה בחובו ודאי לאוקומי קמי לוקח קא בעי אבל היכא דמלוה גופיה אכתי לא זכה בה מידי ולא קאי בגויה הו"ל כמי שאמר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך דלא קני אבל מ"מ הלוקח חוזר על הלוה וכו' עכ"ל ועיין בספ' בני אהרן סימן ל"ג ומדברי התוספו' בקידושין דס"ג בד"ה כגון וכו' שכתבו וז"ל וא"ת כיון שלא חל הקנין אמאי הזהיר וכולי מ"מ כשקונהו שליחותיה עבד דניחא דליקו בהימנותיה כדאמרינן בפ"ק דב"מ גבי גזל שדה וחזר ולקחה וכולי נראה לכאורה דס"ל דאין חי' דאפי' מכר דבר שלא זכה בו והכיר בו כעבד אמרינן שליחותיה עבד דליקו בהימנותיה מיהו נראה דס"ד הכי אבל רב נחמן דאמר כגון שכתב לו לכשאקחך עצמך קנוי לך מעכשיו אשמעי' דר' סבר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דדוקא גבי גזל קרקע ומכרו שהוא תחת ידו או שלא הכיר ניחא ליה דליקו בהימנותיה אבל במכר דבר שלא זכה בו לא אמרינן הכי וה' זרע יצחק בחי' שם נדחק מנ"ל לרב נחמן דר' סבר כר"מ מבריתא דר' יהודה נשיאה עיין שם ובמ"ש אתי שפיר דרב נחמן סובר דלא אמרי' בהא דליקו בהימנותיה אלא דוקא בגזל

י"ב דין ו' הפוסק על שער שבשוק וכו' וא"ת והרי כיון שאינו ברשותו לא קנה וכו' ויש לו' כיון שהדבר נמכר בשוק הוה ליה כאלו הוא ברשותו וז"ש הפוסק טל שער שבשוק דמשמע שהוא דבר הנמכר בכל שעה מרן בכ"מ בריש פרק כ"ב מה' מכירה ע"ש ומהר"ש צרור בספ' חוט המשולש סי' י"ג הביא תשו' הרשב"ש סי' ע"א ומהר"י אדרבי סי' ע"ד דס"ל הכי והקשה עליהם מדברי הרמב"ם פכ"ד דין י"ג גבי דקלים דמשמ' דאינו חייב לקיים המקח ותי' דדבר שאינו מצוי ביד אחרי' לקנו' לכולי עלמא בטל המקח ודבר שאינו ברשותו ומצוי ביד אחרים לקנות אבל אינו מצוי בכל שעה שירצה כגון דקלי' דעת הגאון ובעל העיטור והראב"ד רחיים לקיים המקח והרמב"ם והטור סבירא להו דכיון שאינו מצוי בכל שעה שירצה אינו חייב אבל דבר המצוי בכל שעה לכולי עלמא חייב עיין שם באורך ובאמת שכן משמע מדברי הטור שכ' בסימן זה על דברי בעל העיטור ואין כן דעת א"א הרא"ש ובסי' רי"א הביא דברי הרמב"ם דפוסק על שער שבשוק וכו' בלא חולק מיהו בבית יוסף שם מבוא' דפוסק על שער שבשוק שאני כיון דכבר יצא השער בשוק הוה ליה כאלו ברשותו אבל אם לא יצא השער אפילו מצוי לקנותו בכל שעה לא קנה עיין שם ומהריט"ץ סי' קס"ו