ערך השולחן חושן משפט חלק ג רכב

אחד בא כנגדן ואמר אחד הריני נזיר אם יהיה ראובן והרי הוא ראובן הרי זה נזיר וכו' עיין שם ומ"ש הגמ"ר במציע' דמי שנדר כך וכך לצדקה אם יצחק בקובי' ועב' על נדרו פטור ומורה לה מדאמר ר"י משום רבי טרפון אין אחד מהם נזיר וכו' אינו אמת דאסמכת' בהקדש קני' וכן כתב מהר"ם וגם ראייתו משבשת דהיכי שבקי ב"ה ועבדו כרבי טרפון ועוד דלא פליג ר' טרפון אלא בנזירות משום דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה אבל בעלמ' מודה רבי טרפון עיין שם באורך ותמהני דבריש פרק שלישי דנדרים מוכח בהדיא דלרבי טרפון בעי הפלאה בנדרים כמו בנזירות וכתב הר"ן משום דנדרים איתקשו לנזירות עיין שם וכן בסנהדרין דכ"ה אמרינן דלר' טרפון מצחק בקובי' הוי אסמכת' עיין שם אלמא אין חילוק בין נזירות לדעלמא והתוספות שם בד"ה ההיא וכולי כתבו וז"ל והק' הריב"ן מאי מדמה קני' לנזירות שאני נזירות דגלי קרא דכתיב כי יפליא וי"ל וכו' דהא לא מפ' בקר' מה היא הפלאה אלא דגלי לן קר' דבעי הפלאה ולא ידעינן מה היא אלא היתי לן מסבר' וכו' וקר' דכי יפליא איצטריך משום דידות נזירות כנזירות עיין שם משמע דסביר' ליה דאין חילוק בין ממון לנזירו' והקדש דאל"כ ודאי דאיצטריך קרא דכי יפלי' דאף על גב דאסמכתא לא קניא ס"ד דה"ד בממון מסבר' דאין אדם מקנה ממונו לחבירו על הספק אבל בנזירות מחית איניש נפשיה אפילו לספק לכך גלי לן קרה דבעינן הפלאה וממילא ידעינן מסברא מה היא הפלאה

אבל יש להסתפק אם ההקדש הוא לעולם כל ימי חיי הנותן והמקבל או בפעם א' סגי ומרן הב"י אה"ע סימן קי"ד כתב בשם הרשב"א בתשו' וז"ל כל שמקבל לזון או שזן לאיש בנכסיו מזונות סתם כל זמן שצריך מזונות משמע וכמי שאסר על עצמו סתם שלא יאכל מן המינים שאסור בהכי לעולם אבל הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' י"ח כ' שהמקבל עליו לזון את חבירו בסתם או יתן מאה זהובים לשנה בשנה אחת יפטר מנדרו דיד בעל השטר על התחתונה ואף לגבוה אמרינן הכי עיין שם ומור"ם לעיל סימן ס' כ' מחלוקת זו וע"ש בהסמ"ע ס"ק ט"ז והרב בני משה ח"א סימן ע' כתב דהרשב"א בחי' לגיטין בפ' מי שאחזו גבי על מנת שתניקי את בני נסתפק אם פליג רב אשי לענין ממון אם אמר בית זה נתון לך על מנת שתזון את בני יכול לפטור עצמו ביום א' או בשנה אחת או דילמ' לענין ממון מודה רב אשי כיון דלהרווחה קא מכוין הרי דגם הרשב"א דסבר בתשו' בפשיטות דסתם הוי לעולם מיגז גייז לדבור' ומספק' ליה אם רב אשי פליג בתנאי שבממון עיין שם ונראה דס"ל להרשב"א דמחייב עצמו סתם לעולם משמע מדלא פירש עד זמן פ' מה שאין כן גבי תנאי שבא לחייב אחר וכן ראיתי להר' שמחת יום טוב סימן כ"ה עיין שם באורך ועיין בספר פרח מטה אהרן ח"א סימן קכ"ג גם מ"ש ה' פני משה שכן דעת רש"י בפ' הכותב דאם לא כת' עד עולם שנה אחת משמע עיין שם בתוספות וכן כתב מהר"א ששון סימן מ"ח עיין שם נראה דרש"י פירש כן אליבא דר"י אבל אנן קיימ' לן כרבנן דסביר' להו דאפי' כתב סתם בלא עד עולם אינו אוכל פירות בחייה ועיין בהר"ן ובש"מ בשם ריב"ש שכתבו דגם לר"י לעולם משמע אלא דאורח' דאינשי לפרש וכן כתב הרב עדות ביעקב סימן כ"ח בדעת הרשב"א דסתם לעולם משמע דאפי"ה אם פירש לעולם לא אמרינן לטפויי מילת' יתירתא אתא אלא לשופר' דשטר' עיין שם ודברי הר"ן והריב"ש סייעתי' ה' בית יעקב סימן ז' נדחק עיין שם מיהו גם לדעת הרא"ש יש להסתפק בנדון דידן שהרי הרשב"א הוכיח מדאמרינן בפ"ד דנדרים אמתניתין דנודרים להורגים כיון דאמר יאסרו כל פירות בעולם עלי איתסור וכו' ופרקי' דאמר היום אלמ' כל סתם וכולי והרב שמחת יום טוב סימן כ"ה הק' לס' הרא"ש מהא דנדרים שהביא הרשב"א בתשו' דנר' דהנודר סתם לעולם משמע עד שיאמר בלבו היום וכן מבוא' עוד מדפריך בנדרים דף ט"ו גבי האומ' קונם עיני בשינה אי לא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה וכו' משמע דכל דלא יהיב שיעור לעולם משמע וכן מבוא' שם דף ד' ע"ב ותי' דסביר' ליה להרא"ש דלא אמרו כן אלא בנדר דאיסור חפצא הוא ודומה למקדיש סתם דודאי הקדישו לעולם אבל בחיוב שמתחייב האדם שחל על גופו ולא על חפצא כל שנתחייב סתם יכול לפטור עצמו בזמן מה וה"ט דאמרינן בפ"ק דנדרים דנדרים לית להו קיצות' וכולי וכן כתב הגמ"ר בסוף פרק ד' דשבועות עיין שם ואם כן הכא נמי בנדון דידן שהקדיש סך לעולם משמע א"ד כיון שלא הקדיש הגוף אלא לפירות ולא יצאה הגוף מרשות הנותן לגמרי ואפילו הפירות אם מת המקבל חזרו הכל להנותן דלא נתן אלא לו ולא ליורשיו ואם כן אפ' לומ' דה"נ לשעה קאמר: סימן ר"ט

א' דין א' המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים וכולי כתב הרב כנסת הגדולה הני מלי במכר אבל במתנה לא בעינן מינו ידוע מהראד"ב סימן ר"א ע"ש ולא דק שהרי כתב הרמב"ם בפרק שלישי מה' זכיה ומתנה ומרן סימן רמ"א כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר כך הנותן וכו' ומהראד"ב לא אמר אלא באומר כל זמן שיש לי בבית זו אני מוכר לך דלא קנה מטעם דלא סלק' דעתיה דלוקח כיון שאינו יודע מה שיש בו דה"ד במכר כיון דלוקח נותן דמים לא ס"ד אבל מקבל מתנה בכל דהו ניחא ליה עיין שם

ב' דין ב' אבל האומר לחבירו וכו' כ' הסמ"ע סק"ג ונראה דאפילו החולקים בשנים שהחליפו וס"ל דמהני הקנין מודים בזה כיון דהא' יודע מה שיש לו בבית והשני אינו יודע לא גמר ומקני מה שאין כן בשנים שהחליפו דאין אחד מהם יודע מה שיש בבית הב' ומשום הכי אגב דבעי לקנות גמר ומקני עיין שם והרב שפתי כהן כתב דלא מסתבר עיין שם וכבר התוס' בפ' זה בורר גבי משחק בקוביא כתבו בשם ר"ת וז"ל דלא הוי אסמכתא אלא היכא שאינו יכול להרויח כגון משליש שטרותיו וכולי אבל הכא לא הוי אסמכתא משום דכיון דשנים הם כל אחד מקנה לחבריה מגו דאי מרווח בעי איהו למקני בההיא הנאה גמר ומקנה לחבריה וכו'

ג' דין ד' אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' כתב המבי"ט ח"ב סימן קל"ז דאדם מקנה לבנו או לבתו דבר שלא בא לעולם כמו שמקנה לעובר שלו עיין שם וכן ראיתי להרב חלקת מחוקק בא"ה סי' מ' סקי"ד שכתב וז"ל מיהו קשה בע"ש ח"מ סימן ר"ד ס"ד מה שתלד פרתי או שפחתי אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ומה שכ' דבהוכר העובר מקודשת אף על גב דיש לחלק דדעתו של אדם קרובה אצל בתו ואצל אשתו לפיכך יכול לקבל קדושי בתו ולהקנותה אף על גב שלא בא לעולם וכולי עיין שם הרי דסביר"ל דאמרינן דדעתו של אדם קרובה אצל בתו ומקנה לה דבר