ערך השולחן חושן משפט חלק ג רכ

נכונים וברורים עכ"ל וכן כתב מהר"י צייח בתשו' מרן חא"ה סי' י"א וכתב דגם דברי הרמב"ם נוטים כן וכו' ומרן בתשו' כתב דאין הדבר כן דלא נמצא מי שסובר כן אלא הרמ"ה והרמב"ם חולק שכת' וזה שכותבי' בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואף על פי שיש בשטר זמן להרויח הדבר כותבין כן אף ע"פ שאין צריך הרי בכל המתנות והממכרות אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו וכן כתב הרא"ש בתשו' כלל ע"א גבי אלמנה שנתנה לאחר מבניה וכו' כ' כיון שכתוב בשטר זמן הוי כאלו כתוב בו מהיום ואותה מתנה לא כתוב בה לאחר מיתה וכן דעת כל הפוסקי' שסה שסתמו דבריהם ולא חי' בכך עיין שם לכן מרן סי' רנ"ח העתיק ל' הרמב"ם והשמיט חי' זה וכן הלבוש שם וכבר כתבתי תשוב' בשמים ראש דס"ל כן ותשו' הרא"ש כלל ע"ב סי' ג' היא על אלמנה שנתנה את שלה מתנה לבנה א' אם לא ימות ויתרצה בנה הקטן לכשיגדל וכו' וז"ל ומ"ש שכב' נפטר' האלמנה ועתה חל הקנין ואין קנין לאחר מיתה אנ"ל כי המתנה נתנה לו ע"מ שאם לא יתרצה בנה הקטן בפשרה דקי"ל כר"מ דאמר כל האומר על מנת כאומ' מעכשיו דמי ואפי' לא נכתב בשטר על מנת אלא אם לא יתרצה הקטן בפשרה כאומ' מעכשיו דמי וכו' כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכולי הילכך בשטר זה שנכתבו בו זמן הוי כאלו כתוב בו מהיום ואין כאן קנין לאחר מיתה עכ"ל והרי בטלה המתנה בתנאי אם לא חל הקנין אלא בשעת קיום התנאי הוי כאומר לאחר מיתה שהמית' מבררת הזמן והכא נמי בתנאי אם יתרצה בנה הקטן לכשיגדל וכולי אם לא חל הקנין אלא באותה שעה הרי הזמן מבורר ולא צריך לכתו' בשטר אלא דהוי (א"ה עכ"מ ואחר כך ונראה) ונראה דהרשב"א חולק על הרמ"ה דהא מיירי בחיוב לזמן ידוע וכו' ואפ"ה אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמעכשיו מיהו א"ל דמיירי בחיוב לזמן ידוע בחדש פ' יום פלוני וכולי וזמן כתיבת השטר לא צריך דהוי כמעכשיו וכן כ' ה' גדולי תרומה בשער ס"ג והרשב"א ס"ל כחי' הרמ"ה והכריח כן עש"ב נראה אינו מוכרח דהרי הראב"ד הביא הטור בא"ה סימן קמ"ד ס"ג דאפילו לא אמר מעכשיו אלא אם באתי בתוך ל' יום יהא גט ואם לא באתי בתוך ל' יום לא יהא גט הוי גט ומותרת לשוק משום דזמנו של שטר מוכיח עליו דאפי' בתנאי דלאחר ל' יום וכבר כת' האחרונים דבפרק אז"נ דמוקי מתני' דהלוהו על שדהו וכו' דוקא דאמר מעכשיו משום דבעי' לאוקומ' אליבא דכ"ע אפי' כמאן דאמ' דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו דהא מוקי לה מעיקר' כר' יוסי דאמ' אסמכת' ואבע"א לכ"ע ובאמר מעכשיו ואם כן אפשר דהרשב"א ס"ל דבממון אפי' בתנאי דלאחר ל' יום אמרי' דזמנו של שטר מוכיח עליו כמ"ש מרן הב"י סי' רנ"ח דגם בכות' נכסיו לאחר ל' יום מה צריך לכתוב זמן דהי"ל לכתוב נכסי נתונים לך ליום פ' דהזמן מבורר בלא כתיבת זמן השטר עיין שם מיהו כבר כתב מהרח"ש ח"א סי' ל"ג הכריח זה וכ' דנראה דברי הרמ"ה נכונים בטעמם והטור הביאו בלי שום חולק ויתכן שז"ש הרמב"ם בסוף הלכו' זכייה שכתב שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פ' שדה פ' לאחר מיתה כיון שכתוב בו זמן וכו' הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו דאלו היה בדעתו להקנות לו לאחר מיתה לא היה כות' לו זמן ע"כ וזה לא שייך אלא כשמקנה לאח' מיתה אבל כשא"ל לאחר ל' יום לא שייך לומר שאלו היה בדעתו לאחר ל' יום לא היה כותב לו זמן דהא צריך הזמן לברר הל' יום מהיכן מתחילין וכ"ה דברי רשב"ם שכתב זמנו של שטר מוכיח עליו שמאותו הזמן התחילה המתנה דאלת"ה זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב וכו' עי' שם ואיברא שכן לשון רש"י בריש כתובות זמן של שטר מוכיח עליו לא לחנם נכתב זמנו אם לא להודיע שמהיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה והרי"ב בא"ז פי' דרבותי' לא בכל גוונא סברי דזמנו של שטר מוכיח עליו אלא דוקא כשיש הכרח או יתור דהי"ל לכתוב הכי וכת' הכי וכיון שכן דוק' בהך אם לא באתי וכו' א"ל ל"ל למכתב יום כתיבת הגט בתוכו לכתוב אם באתי לר"ח פ' יהא גט וכולי תוס' ע"ש אם כן לכ"ע לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח אלא דוקא כשיש הכרח או יתור ורבותינו ס"ל בהך דאם לא באתי וכו' דזמנו של גט מוכיח דהוי מעכשיו דאל"כ ל"ל יום כתיבת הגט לכתוב אם לא באתי לר"ח פ' וכו' וזה כדברי מרן הב"י דה"נ בכותב נכסיו לאחר ל' יום אמרי זמנו של שטר מוכיח דהוי כמעכשיו דאל"כ ל"ל יום כתיבת השטר לכתוב נכסי נתונים לך ליום פ' ידוע ואם כן אין ראייה מדברי רשב"ם דא"ל דהכא נמי בכותב נכסיו לאחר ל' יום ס"ל דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו דמודה רשב"ם מה"ט דאל"כ ל"ל יום כתיבת השטר לכתוב נכסי נתונים לך ליו' פ'

ל"ו כל האומר מעכשיו אין כאן אסמכתא וכו' ואפי' לא כתב מעכשיו במקו' החיוב כל שכ' למטה וקנינה קנין גמור מעכשיו מהני לבטל האסמכתא מהרש"ך ח"ג סימן ו' והביאו ה' כנה"ג אות קי"ד ע"ש

ל"ח דין ט"ו אסמכתא שקנו עליה בב"ד חשוב וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א רמ"א נסתפק אי איכא בזה"ז ב"ד חשוב שהרי כתב הרשב"א חשוב להפקיע ממון כגון מומחה לרבים ע"ש

ט"ל דין י"ט נדר ושבועה ותקיעת כף מהני כאסמכ' וכולי כתב הש"ך בשם מהרי"ו דלא החמירו בת"כ אלא כשנותן ת"כ לאותו אדם עצמו וכולי וסברא גדולה היא ע"ש וכבר השיגו ה' שבות יעקב ח"ב סימן קע"ג דנעלם ממנו דמור"ם בד"מ סי' רל"ט שדחה דברי מהרי"ו שאין כן דעת הפוסקים לכן אין לסמוך עליו עיין שם

מ' נדר ושבועה וכולי נראה דאע"ג דנדר ושבועה שוים לענין אסמכתא מ"מ לענין תנאי יש חילוק בין נדר לשבועה שכתבו התוספות ריש פ' שבועת העדות וז"ל אבל נראה דבספ"ק דנדרים גבי נדר לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר הרי"ט דוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכו' וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ג דנדרים משמע דאית ליה וכו' משום דאיסור חמור הוא וכו' עיין שם אם כן למאי דקי"ל דגם בממון בעי' תנאי כפול מ"מ באיסור חמור לא בעי' תנאי כפול ושבועה איסור חמור הוא אבל בנדר בעי' תנאי כפול וכן כתב מהרש"ח בתשובות סימן ח' דבשבועה לא בעי' תנאי כפול אפי' להקל וכ"כ מהר"א ששון סי' ע"ד והביאו ה' כנה"ג חי"ד סימן רל"ו אות י"ז ובח"מ סי' רמ"א סי' ע"ש אבל בנדר בעי' תנאי כפול

מ' נדר ושבועה וכו' ות"כ מהני אפי' באסמכתא כ' ה' חוות יאיר סימן קצ"ד דאם נכתב בשטר או בכת'"י שנעשה בשבועה ות"כ והוא כופר וחייבו ב"ד לשלם ע"פ השטר או בכת"י ואחר הזמן תפס הנתבע ממון התובע וא"ל לפי שהוא יודע שלא נשבע ולא נתן ת"כ אם יברר זה לפני ב"ד חייב והודאת בע"ד בכ"י כמאה עדים ואע"ג דאיכא מגו דלהד"ם או פרעתי הוי