ערך השולחן חושן משפט חלק ג ריז

יורש כרשו' לוה דברא כרעא דאבוה כמבואר בסי' קי"א עיין שם בהסמ"ע סקל"א אלמא יורש כהוא עצמו דמי ועדיף מלוקח וכיון דאמרי' לי ולא ליורשי כ"ש דממעטי' לוקח דרשות אחר הוא וכן גבי עבד עברי שאם מת האדון והניח בן עובד הבן אבל אם לא הניח בן אינו עובד לא את הבת ולא את האח כמו שפסק הרמב"ם ספ"ב מהלכות עבדים וכת' מרן הכ"מ בשם רלב"ג בפ' משפטים דמתבאר מזה שאין האדון שליט למכור עבדו או לתתו לאחר עיין שם הרי דלוקח ומקבל מתנה גרע מבן והוי כשאר יורשים ואם כן אף שכ' מהראנ"ח סי' ס"ו וסי' פ"ח דלא פליגי רבנן אלא דוקא בשאר יורשי' אבל בבן דכרעא דאבוה הוא לכ"ע לי ואפילו ליורשי קאמר עיין שם הכא נמי אמרינן לי ולא ללוקח ומקבל מתנה וכל שכן למאי דקי"ל דאמרינן לי ולא ליורשי אפי' לגבי בנו דודאי אמרי' הכי לגבי לוקח דהא גבי עבד לא ממעטי' בנו וממעטי' שאר יורשים ולוקח וכה"ג תנן בפ' הכותב נדר ושבועה אין לי עליך משביע את יורשיה ואת הבאי' ברשותה דהיינו לוקח עיין שם אבל מה שסובר הרמ"ה התם דגם בתנאי שיתן לאחר אמרי' לי ולא ליורשי אתה ולא ליורשיך הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סי' ר"ז כתב דרבנן דאמרי בע"מ שתתן לי לי ולא ליורשי היינו משום דמסתמא בדוקא אתני דהוא צריך לו אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך במתנה על מנת שתתן לי ר' זוז ומת בניו נותני' לו לאחר מותו שלא היתה הקפדה שיתן הוא אלא שיתנו לו עכ"ל ונראה דמחלק בין מת הנותן למת המקבל דהמתנה אינו מקפיד שיתן לו המקבל עצמו אלא מקפיד שיתננו לו המעות ולי ולא ליורשי אמרי' אתה ולא ליורשיך לא אמרי' ולא נתקיים התנאי כשנותן המקבל הממון ליורשי הנותן אבל כשמת המקבל ונתנו יורשיו הממון לנותן נתקיים התנאי וכן הבין הרב בית דוד סימן קכ"ד עיין שם ואם כן הוא חולק על הרמ"ה בחדא דלא אמרי' אתה ולא ליורשיך אבל בלי ולא ליורשי אפשר דאפילו בתנאי שיתן לאחר אמרינן דדוקא קתני שיתן לו דהוא צריך אבל ראיתי להרב כרם שלמה סימן ס"ט שכת' תשו' מהר"ם סימן קל"ו דדוקא לגבי נפשיה הקפיד אמרינן לי ולא ליורשי משא"כ כשהתנאי הוא ליתן לאחרי' אפי' לבניו או לבנותיו וזה נר' דעת הרשב"א דדוק' לגבי נפשיה קפיד ומתני בדוק' שיתנו לו ולא ליורשיו אבל כשמתנה ליתן לאחרים לא קפיד ע"ש וא"כ הרמ"ה פליג על מהר"ם והרשב"א ומהר"י עייאש בס' בני יהודה סימן ע"ט פי' דברי הרשב"א בע"א ואינו נוח לי

כ"ו כתב מהראנ"ח סי' ס"ו וסי' פ"ח דה"ד בשא' יורשים אבל בבן לכ"ע דלי ואפי' ליורשי קאמר דברא כרעא דאבוה וא"ל דה"ה בן הבן דבני בנים הרי הם כבנים וזה נכון אלא שלא פי' הגדולים עיי"ש ובפ"ז תנן גבי שדה אחוזה הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו וכו' ותניא לאיש אחר לאחר ולא לבן א"א לאחר ולא לבן או אינו לאח' ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר ולא לבן ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו לייעדה ולע"ע וכו' ומסקי' דבת כאחר דמי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכו' ערכין עיין שם אלמא הבן במקום אב ולא הבת ואפילו היא יורשת אבל הא ליתא דבפ"ק דקידושין די"ז תניא ועבדך שש שנים לך ולא ליורש א"א לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור וכולי אלמא אי לאו רבוייא לך ולא לבן משמע וגבי נרצע ונמכר לגוי ממעטי' אפילו בן ע"ש אבל ראיתי למהרימ"ט שם שכ' וז"ל ודרשו בספרי והיה לך עבד עולם עולמו של יובל מכאן אתה אומר ע"ע עובד את הבן ואינו עובד את הבת נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת ומלך דריש לך ולא לבן והכא יליף מועבדו ולא את הבן ונראה דתרווייהו צריכי דאי לא כתיב אלא חד מנייהו הא' ולא ליורשו אף על גב דגבי ע"ע אי לאו דדרשי' שש שנים יעבוד דמשמע עובד את הבן הוה דרשי' ועבדך לגמרי לך ולא לבן ודאי בלא גילוי הכי משמע לך ולא לאחרי' ל"ש בן ול"ש בת אבל לבתר דגלי לן קרא א דלענין עבודה חלק הכתוב בין הבן לשאר יורשין כי מיעט רחמנא בנרצע ועבדו לא ממעטי' אלא בת דוקא וכו' לכך איצטריך קרא אחרינא דכתיב והיה לך עבד עולם לך ולא לבן וכו' ע"ש אם כן א"ל דגבי ע"ע לא צריך קרא לרבות הבן אלא משום דהוה ילפינן מאמה העבריה בהיקשא ומנרצע דכתיבי תרי קראי למעט אפי' בן אבל בעלמא לא ממעטי' אלא שאר יורשים והכא נמי לכ"ע אמרינן לי ואפי' ליורשי בבן ואפי' בבן הבן וכן בעבד עברי לא ממעטי' בן הבן אלא דוקא בת ושאר יורשים אבל הא ליתא דאם כן נמכר לגוי דילפי' מוחשב עם קונהו דאינו עובד אפי' הבן מנ"ל אימא דלא ממעטי' אלא שאר יורשי' ושוב ראיתי לה' כנסת הגדולה בתשו' חי"ד סימן רכ"ז שכת' דעבד עברי עובד את הבן דוקא ולא בן הבן דהרי הבת יורשת במקום שאין בן והאח במקום שאין בנים ואין עבד עברי עובדם דגזירת הכתוב דוקא לבן ע"ש

כ"ז אם אמר מעתה ועד עולם משמע אפי' ליורשיו כדמוכח מתשו' הרא"ש שהביא הטור סימן רמ"ח וכן הסכים הרב שמחת יום טוב סימן ל"א דקי"ז ע"ד ודחה דברי הרב פמ"א עיין שם וכן מבואר בתשו' מהרש"ך חלק ב' סי' פ"ה שבסוף ע"ש ועי' במהראד"ב סי' צ"א והרב קהלת יעקב דקמ"ט כ' דמדברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות מעשר נראה דל' לעולם אין יורשים בכלל וכן יש ללמוד מתשו' הרא"ש שהביא מרן סי' זה עיין שם באורך

כ"ח כתב הרשב"ש סי' י"ב וזה לשונו ועוד מטעם אחר דאמרינן וכו' וזה כיון שמוציא בה תוספת על הסך הראשון אינו מוכרח למכור לו עי' שם ודבריו תמוהים דה"ד באומר כשאמכור וכו' כמבוא' בסי' ר"ו עיין שם אבל בהטבה כשהיה לו מעות יחזירנה לו ודאי דחייב למכור לו אפילו מצא ביותר

כ"ט דין י"א קנה זה הערבון וכולי אבל ראב"ן בתשו' סי' ה' פסק דלא קנה הערבון אא"כ א"ל מעכשיו עיין שם וכן כתב ה' חוקות הדייני' סימן ק' שכן דעת הרי"ף ורש"י והרמב"ן ומורי וכן עיקר עיין שם

ל' הרב משפט צדק חלק ב' סי' ע"ט גבי אסמכת' להקדש הביא תשו' מהרש"ך ומהרשד"ם שכת' דכיון דאיכא פלוגת' אם יש אסמכתא להקדש לא מפקי' ממונא וכ' ע"ז וז"ל ונאמר דלא כ' מהרשד"ם ומהרש"ך אלא כשאותו שהעמיסו עליו הקנס הוא מוחז' וצריך להוציא מידו דודאי אחר דאיכא פלוגת' דרבוותא יכול המוחזק לומר קיימא לן כהפוסקים המסיעי' אותו וכולי ודייק ל' מהרשד"ם שכתב להוציא ממון אבל בנ"ד שהיו הנכסים ביד שליש מופקדים ושעבדם לקנס וכשבא הגזבר לתבוע הוציאום הב"ד מיד השליש א"כ שמעון אינו מוחזק בהם כדי שנוכל לומר קיימ' לן דודאי שאף מהרשד"ם ומהרש"ך יודו דזכה ההקדש כסברת הפוסקים כן דהוי רוב בנין