ערך השולחן חושן משפט חלק ג רטז

לי ולא ליורשי ומתני' דפ' הכותב שאני דדרך אמנה היא דלא האמין אלא לאשה שהיא נאמנת אצלו ואין יורשיה נאמנים אצלו ולא משום דתנאי ואם כן ה"נ בשכירות דזכייה הוא ולא תנאי ודאי דזכו יורשיו אחריו

כ"א כתב הרשב"א בתשו' סימן אלף ובח"ב סימן רס"א בנותן מתנה ע"מ להחזיר לי דלמ"ד בע"מ שתתן לי נותן ליורשיו דלי וליורשי משמע ה"נ מחזיר ליורשיו וכתב ה' כנה"ג בסימן זה ובתשובות ר"ז נראה מדבריו דס"ל דהלכה כרשב"ג דאם לא כן מה צריך לומר ולמ"ד וכו' כיון דאין הלכה כן ויש לתמוה דבתשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י סי' זה מבואר דפסק כרבנן ע"ש וה' משאת משה בשניות סימן י"ט כתב דלא דייקי' דלי ולא ליורשי אלא לגבי גט דלצעורה קא מכוון אבל לגבי הטבה דלהנאת מוכר הוי לא כמ"ש המבי"ט והוכיח כן מתשו' הרשב"א זו דבמתנה ע"מ להחזיר כיון דהתנאי הוי להנאת הנותן לו וליורשיו קאמר עש"ב וליתא דבעל התרומו' סוף שער ב' כ' דמתנה ע"מ להחזיר אם מת הנותן מחזיר המקבל ליורשיו אם אמר לי אבל אם אמר לי משמע לי ולא ליורשי כדאית' בפ' מי שאחזו ולא קיים התנאי ע"ש אלמא אפי' התנאי להנאת הנותן אמרי' לי ולא ליורשי וכן הרשב"א שכ' ולמ"ד וכו' משמע דלמ"ד התם לי ולא ליורשי ה"נ דכוותה כמ"ש ה' כנה"ג וה' משנה למלך פ"ג מה' זכייה הביא דברי בעה"ת וגמגם דשאני התם דמלת לי מיותרת דהו"ל למימר ע"מ שתתני אבל הכא דלי דהא ראוי לי קאמר מנ"ל לטפויי לי ולא ליורשי נמי ע"ש ולפי מה שהבין ה' משאת משה דאפשר דהרשב"א לא מטעמיה דהמבי"ט אלא דלגבי מתנה ע"מ להחזיר לא דייקי' לי ולא ליורשי משום דלי איצטריך דראוי לי קאמר אבל ל' הרשב"א משמע דלמ"ד התם לי ולא ליורשי משמע דה"נ במתנה ע"מ להחזיר וכן הבין ה' משנה למלך שם דברי הרשב"א כבעל התרומות ע"ש

כ"ב אם אמר ליה ולבני ביתו הוי לאפוקי כחו דבני ביתו יורשיו כמ"ש התוס' בפ"ב דגיטין גבי על מנת שלא תלכי לבית אביך וכו' מהר"י וויל סי' ע"ש ואם אשתו בכלל בני ביתו זה מחלוקת רש"י והתו' בברכות דף כ"ד בד"ה והתניא וכו' ובספ' ערך השלחן א"ח סימן רצ"ו הוכחתי דאשתו בכלל בני ביתו וכן כת' הפר"ח שם מהירושלמי ע"ש

כ"ג שני שותפין בחזקה וא' מהם מכר חלקו לחבירו ע"מ שלא יוציאנו מן הבית כ' רבי' בצלאל בתשובו' סימן ל"ד באחד ששכר בית מהגוי בתנאי שלא יקבל עליו תוספת ושלא יוציאנו ממנו בע"כ וז"ל מיהו ודאי דלראובן עצמו הדין כן מיהו השתא דמת א"ל דלא התנה כן עם השוכר עצמו בעודו קיים ולא ליורשיו תדע שכתב הריב"ש סימן רנ"ז וז"ל כל מי שמוכר או נותן לאחר ומשייר במכירתו או במתנתו איזה דבר לעצמו אם משייר דבר ידוע ומסויים כגון שנתן שדה ושייר אילנות וכו' בכגון זה יורשיו כמוהו וכולי (אמר המגיה עד כאן מצאתי)

כ"ד כתב מהרש"ך ח"ד סימן ל"ב על שטר הטב' שנתחייב ראובן לשמעון לחזור ולמכו' לו הקרקע ואחר מיתת שמעון קרע האפטרופוס השט' דאינו חייב כמו דשורף שטרו של חבירו דאפשר שלא היה כתו' בשטר לשמעון ולבאי כחו אלא נתחייב לחזו' ולמכו' לשמ' וא"כ לא נתחייב למכור אלא לשמעון ולא ליורשיו דקי"ל כת"ק דלי ולא ליורשי כיון שהוא ספק אם כתוב בשטר שנתחייב לו ולבאי כחו פטור האפוטרופוס דאין מוציאין ממון מספק עיין שם ואיברא שכן מבואר בסימן שפ"ו דשורף שטרותיו של חבירו אם לא יודע מה היה כתוב בשטר פטור אבל בנדון דידן דפלוגתא דרבוות' היא אם לי ולא ליורשי בשטר הטבה באנו למחלוקת האחרונים אי בספק ספיקא מוציאין מיד המוחזק הכא דהוי ס' ספיק' שמא כתוב בשטר לו ולבאי כחו ואם תמצי לומר שלא היה כתוב אלא נתתייב לשמעון שמא הלכה כהריטב"א ורבותיו דהכא אמרי' לי ואפילו ליורשיו ולדעת מהריב"ל והנמשכים אחריו מוציאין מיד המוחזק בספק ספיקא וכן דעת מהרש"ך עצמו בתשו' אחרות ועיין בהכנה"ג סימן כ"ה הגהב"י אות ע"ה

כ"ה כתב הרמ"ה בתשוב' סימן רמ"ב על ראובן שנתן מתנה לשמעון על תנאי שיתן ללוי מאתים זהובים ומת שמעון וז"ל ואפי' לא קצב זמן ראו' לאותם התנאים אלא שתלה קיומם בשמעון בצואתו ע"מ שיתן שמעון כך וכך או שיעשה כך וכך ולא יספיק קיום אותו באחר אחר מותו וכו' ואפי' שיהא הבא מכח שמ' באותו ממון רוצה לומר מי שקנה או שירש ממנו אינו נכנס במקומו בקיום אותו תנאי כמו שאלו אמר ראובן ע"מ שיתן שמעון ר' זהובי' ללוי ומת לוי קודם שיתנם לו לא היה נכנס נתינת' לבני לוי במקום נתינתם ללוי כמו שיתבאר ממ"ש הרי זה גטיך ע"מ שתתן מאתים זוז וכו' והלכה כרבנן שאמרו לי ולא ליורשי וכן נאמר ג"כ במה שהתנה בזאת הצואה על מנת שיתן שמעון או שיעשה שמ' ונאמר ששמעון ולא הבאים מכחו וכו' עכ"ל מבו' דס"ל דאפילו בתנאי שיתן לאחרים אמרי' לי ולא ליורשי אתה ולא ליורשיך וה' מח"א הלכות זכיה ומתנה סימן כ"ב כ' דאם התנה על מנת שתתן לפ' ר' זוז ומת המקבל גם הרשב"א מודה לרווח' מכוון וכיון שמת לא אצטריך וכ"כ המרדכי בפרק מי שאחזו עיין שם והלוקח נמי הוי כיורש ומהר"א די בוטון בספ' לחם רב סימן קמ"א כתב דאף על גב דאמרינן לי ולא ליורשי אפשר דהלוקח מיורש הוי כהוא עצמו שהוא שלוחו ושלוחו כמותו עיין שם ובדברי הרמ"ה מבואר דגם מי שקנה ממנו אינו נכנס במקום בקיום התנאי וכן מצאתי להראנ"ח ת"א סימן פ"ח על שטר שכתוב בו שנתתי לו רשות להשתמש בחצר לכל הצריך לו וכו' אמנם אם ימכרנה או ישכירנה לאחר אין לשוכר ולא לקונה רשות להשתמש בחצר וכתב וז"ל אם באנו לדון מדאיצטריך למעט המכירה לאחר ש"מ שהירושה של היורש בכלל הזכות וכו' דאין לומר מכירה איצטריכ' להו דעדיפא טפי מהירושה שהקונה בא מכח המוכר והוי כשלוחו שהרי הריב"ש כשבא לידון על המוכר דן ק"ו מהיורש וכו' משמע דיורש עדיף וכו' אמנם יש מי שחולק בזה מהר"י וויל בתשו' סי' יו"ד כתב וכו' שלדידיה מכר עדיף מירושה שלא כסברת הריב"ש וכולי אלא שאין זה מוכרח מדברי ה' וכו' עי' שם באורך הרי דיורש עדיף ממוכר וגם מהר"י וויל אפילו נימא דסבירא ליה דמכר עדיף מירושה אפשר דמודה דאמרינן לי ולא ליורשי ולא ללוקח דלי דוקא משמע ותמהני דהא קיימא לן דרשות יורש אינו כרשות לוקח כדאמרי' בסוף פ' הגוזל עצים לענין מעשר דלוקח ומקבל מתנה פטור אבל יורש חייב דלא חשיב שינוי רשות וכאלו הם ביד האב דמי וכן פסק הרמב"ם וכן קי"ל בסוף סימן שנ"ג וסימן שס"א לענין גזל דלא מקרי שינוי רשות אלא במוכר ונותן אבל אם מת והורישו לבניו לא דרשות יורש לאו כרשות לוקח וכן לענין אם לא כת' הלוה למלוה דאקני וקנה ומכר אינו טורף מלקוחות אבל אם קנה והוריש גובה משו' דרשות