ערך השולחן חושן משפט חלק ג ריד

מן הדין כגון שיש עליו חוב לוה להמלוה ושעבד לו עצמו לפורע לו ביום פ' ומת לוה או מלוה חייב לוה או יורשיו לפרוע למלוה או ליורשיו וכ"כ הרשב"א בתשו' וכו' ע"ש וכן טעמא דאונס כבר ה' בית יהודה סימן י"ד כתב דה"ד בחיוב שהוא תלוי ועומד ולא יתקיים אלא בקיום התנאי כגון הרי זה גטיך אם לא באתי מכאן ועד זמן פ' וכן במתפיס זכיותיו לב"ד ורוצה להפקיע זכותו בתנאי לכך צריך לומר דאם אירע אונס ולא נתקיים התנאי העמד הדבר על חזקתו הא' והאשה אינה מגורשת והזכיות יחזרו לבעלים אבל בנ"ד שהוא להפך שהקרקע עומדת ביד הלוקח ובא זה להוציאה מידו בתנאי אין להוציאה מיד הלוקח עד שיתקיים התנאי ואם נאנס מה בכך הא בעינן שיבאו המעו' ליד הלוקח כדי שיסתלק מן הקרקע דהו"ל כמכירה חדשה ולא שייך טענת אונס עיין שם וכן ראיתי לה' מהר"ם אלשיך סימן ל' שדקדק מדכ' הר"ן האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנא לפ' ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא נתפייס פטור דאונס הוא וכ"כ הריב"ש בשם הרמב"ן דאמאי קאמר שדי נתונה לך אם לא מפייסנ' וכו' לאשמעי' רבותא דאם אמר שדי נתונה לך או חוב מחול לך אם תעשה כו"ך ונאנס ולא עשה דהמתנה קיימת והחוב מחול אלא ודאי דלא אמרי' הכי אלא לפטור עצמו מחמת האונס ממה שקבל עליו אבל לזכות ע"י האונס במה שלא היה בו זכות לא והביא עוד ראייות עש"ב וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שכ"ח וז"ל דהתם עיקר המעשה על תנאי הוא עומד ובהתקיים התנאי בטל המעשה וכיון שזה נאנס בקיום התנאי רואין את התנאי כאלו נתקיים ותולין באונס שמא אם לא נאנס היה מקיים תנאו ומתוך כך ממון בחזקת בעליו הא' וכן האשה בחזקת בעלה וכן כולם תמצאם לעולם עכ"ל גם הר"ן בפ' האומר דקידושין וז"ל ולענין מקדש על תנאי ונאנס ולא קיים תנאו שנחלקו בה מצאתי בירוש' פ"ק ר' אביהו בשם ר"י וכולי אונס כמאן דלא עבד רשב"ל מדמה לה למגרש ומתנה אם לא באתי וכו' וה"נ אונס כמאן דעבד ור"י סבר דל"ד דהתם אין הדבר תלוי אלא בו ואינו גומר לגרש אלא אם יעבור על תנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה הרי אינה מסכמת בקידושיה אלא אם כן יקיים תנאו אבל כל שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקידושין ומשמע דקי"ל כר"י וכו' עכ"ל הרי דר"י ס"ל דלא מהני טענת אונס אלא בדבר שאינו תלוי אלא במתנה בו אבל במקדש על תנאי כיון שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה אם אינו נתקיי' התנאי אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקידושין וקי"ל כוותיה ה"נ נותן על תנאי שתלוי בדעת הנותן כל שלא קיים המקבל התנאי אע"פ שנאנס אינו חייב להחזיר לו הקרקע וכן כתב הרשב"א בתשו', ח"ב סימן רכ"ט במוכר על תנאי שאם יתן לו ג' מאות דינרים לזמן פ' תתבטל המכירה ואם לאו תהיה קיימת מעכשיו וטען המוכר שבא בתוך הזמן לתת לו הג' מאות ושיחזי' לו כרמו ולא רצה וז"ל אפילו לפי טענתו לא קיים תנאו שהרי לא נתן ואת"ל שהוא אנוס כשלא רצה בע"ד לקבל ויש טענת אונס בממון זה אינה טענה אחד שאין אני רואה כאן שום אונס כי מי אנסו שכשעמד שם לא זרקם לו בתוך חיקו או לתוך חצרו או לתוך ד' אמותיו כדינו וכל שהיה בפניו אין כאן אונס וכולי ועוד שלכאורה זה שטוען שאם לא יתן תוך הזמן שתתבטל המכירה ואם לאו שתהיה מקויימת מעכשיו הרי זה כענין בית בתי ערי חומה שגואל בתוך י"ב חדש דודאי כל שמוכר הבית בבתי ע"ח הדין נר' כמתנה בפי' שעל תנאי כן הוא מוכר וכבר שנינו שם שהיה נטמן כל י"ב חדש כדי שיהא חולט לו וכו' וכשהתקין הלל בבית ע"ח הוא דתקן הא בעלמא לא תקן כדאיתא בפ' מי שאחזו ועד שיתן לו ממונו לא נתבטל מכירתו וכ"ש למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה וכו' הרי דס"ל דאם לא קיים תנאו אפילו באונס מצד חבירו נתקיימה המכירה

ושו"ר להרב בני חיי סימן צ"ט שהוכיח כן ולא זכר דברי הרשב"א והר"ן ושאר אחרונים שכתבתי וכן פסק הרשב"ש הביאו מרן הב"י א"ה ר"ס ל"ח וכן פסק מהרלנ"ח ומהר"ם אלשקר הביאם הכנה"ג שם ועי' בתשו' מרן חא"ה סי' ג' ומהר"ש הלוי בתשו' שם ודחה דברי הר"ן עיין שם באורך ולא ראה תשוב' הרשב"א שכתבתי דאם ראה אותה לא היה כותב כך ועיין בס' בתי כהונה ח"א בבית ועד סי' ט"ז וכ"ש בהטבה דגוף והפירות הוי ללוקח עד הזמן שיביא לו המוכר המעות שהיא כמכירה חדשה ועיין בתשוב' הרשב"ש סימן ת"ב וסימן ת"ג

וראיתי להרב צמח צדק סי' ט"ל על ראובן שנתקשר עם שמעון בתנאי נישואין לזמן על בתו ואירע אונס באותו זמן שכת' אף על גב דטענת אונס מהניא ה"ד אם חייב עצמו בדבר אם לא יקיי' תנאו בזמנו או שיאבד זכותו ונאנס דפטור אבל לחייב חבירו לא מהני האונס שלו לחייב חבירו וכה"ג כתב הב"ח בסימן כ"א בקידושין על תנאי מיהו כל שלא נתקשר עם אשה אחרת חייב ושאני קידושין עיין שם באורך ולא זכר מ"ש הט"ז בי"ד סימן רל"ו דאיש ואשה שנשבעו לישא זה את זה ואירע אונס באותו זמן לא' מהם לא בטלה השבו' כיון שאין הדבר תלוי רק ביומין והש"ך בס' נה"כ שם הסכי' דאין דאפילו בתנאי דזמן פטור עיין שם ובח"מ סי' נ"א סק"ג וכבר כתבתי תשו' הרשב"א דאפי' בתנאי לזמן לא מהני טענת אונס לחייב חבירו מיהו ראיית הרשב"ש דאמרי' לו ולא לבנו מדאמרינן בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדהו לישראל וא"ל ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם א"ל לי וליורשי מת מחזיר ליורשיו וכו' אלמא כל שלא אמר לי וליורשי אין ליורשי' זכות וכן בנ"ד וכן דנתי בפני א"א הרשב"ץ מראייה זו והודה לדברי וכולי עיין שם לא מכרעא שהרי כתב הרשב"א בתשוב' חלק שני סימן ש"א וז"ל וכבר ידעת שכל מה שזכה הזוכה בין במתנה בין במכירה זכו אחריו יורשיו וכו' אבל יש דברים שאינם באים דרך מתנה ומכירה אלא דרך תנאי וכו' וזהו שנחלקו בו רשב"ג ורבנן וכו' אבל האומ' לחבירו שדה זו נתו' לך במתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת ראו' בניו נותנים לאחר מיתה שלא היתה הקפדה שיתן הוא אלא שיתנו לו וכו' וכן מה שלא זכה בו האב בחייו לא זכו בו בניו אחריו כגון האומר שדה זו נתונה לך במתנ' ע"מ שתתן לי בכל שנה מנה הרי זה נותן לו כל ימי חייו דתתן לי קאמר מת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאות אחריו אבל כל מה שנתחייב כל השנים שמכרו בחייו ואם מת האב ולא קבל בחייו נותן הוא לבניו וזה הוא ששנינו בבריית' בפרק המוכר את הבית גבי בן לוי וכולי עכ"ל משמע דבאומר בע"מ שתתן לי מנה בכל שנה אם מת אינו נותן ליורשיו אפילו למ"ד לי וליורשיו מודה בהא וכן כ' בהדיא בפרק המוכר את הבית גבי בן לוי הובא בס' א"ז שם וז"ל וא"ת מ"מ כיון ששיירו למעשר וזכה בו הוא אף יורשיו כן דהא לא קבע זמן ואין לדחו' ולומ' דאתיא כמ"ד לי ולא ליורשי וי"ל דאפילו מ"ד גבי ע"מ שתתן