ערך השולחן חושן משפט חלק ג ריג

לא שמה נתינה אם אמר לו על מנת שתתן לראובן ר' זוז הרי זה נותן לראובן המאתים וזכה בשדה ואפי' בעל כרחו של בעל השדה ובע"כ של ראובן שהתנה לו בנתינ' המאתים שהרי הוא מקיים תנאיה ואזיל שלא אמרו נתינ' בע"כ לא שמה נתינה אלא בנתינה לעצמו וכו' אבל במתנ' שיתן לאחר אפילו נתנו לו בעל כרחו הרי זה נתינה וכו' עכ"ל הרי דסבירא ליה דנותן שדה לחבירו על מנת שיתן לו ר' זוזי תלוי למאן דאמר נתינה בע"כ לא שמה נתינ' אפי' החזיק המקבל בשדה יכול לחזור הנותן למ"ד נתינ' בעל כרחו לא שמה נתינה אבל בתנאי שיתן לאחר נתינ' בעל כרחו שמה נתינה והרשב"א בחי' בפ' מי שאחזו כ' דלא נתברר אם נתינה בעל כרחו הוי נתינה אם לא וא"ל דמספק קרקע בחזקת בעליה עומדת מיהו מסתב' לענין מטלטלין אם מסרם לו על מנת שיתן לו מאתים זוז לא מפקי' להו מניה דמטלטלין היכא דקיימו ניקום עיין שם וכן כתב הר"ן שם והמ"מ פ"ח מהלכו' גירושין ה"ך בשם אחרים שכתב כרב האי דפסק כלישנא בתרא עיין שם הרי דהני רבוותא סבירא להו דבממון נמי שייך נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ואם הוא קרקע מספ' מעמידין אותה בחזקת בעלים הראשונים ומשמע אפי' כב' החזיק המקבל בקרקע יכול לחזור הנותן

י"ז דין ט' והוא שוה יותר וכו' מרן הב"י כ' דמ"ש והא אסמכתא וכו' יתן לו שוה ממאתים במנה לאו למימ' דאם לא כן לא הוי אסמכת' אלא משו' דאין דרך להלוות על שדה שאינו שוה יותר וכן נר' דעת הרמב"ם שכ' אם תעשה כך וכו' אמכור לך וסתם אמכו' בשוויו משמע עיין שם ואינו מוכרח שהרי כתבו התוספו' דס"ה ע"ב בד"ה לא וכו' דמסתמא איירי בלוקח בפחות משוויו וכן משמע בגמ' דקאמ' דלאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו עיין שם ואפשר דלכך פירש רש"י כן ועוד דמשום דרב הונא דאמ' מי קא"ל קני לגוביינא ס"ל דבשוויו לא הוי אסמכת' פיר' כן למאי דס"ד אבל אנן קיימא לן כמר זוטרא ורבא דסביר' ליה דכל דאי אסמכת' אפי' בשוויו ומכל מקום נראה דעת מרן לפסוק דאפילו בשוויו הוי אסמכת' כדעת רוב הפוסקים וכנראה מדברי הרמב"ם וכן כתב בתשו' בספ' אבקת רוכל סי' דחילוק זה בטל עיין שם ואם כן הכא העתיק הטור והוא שוה יותר וכולי ולא חש שנטעה ומ"ש רמ"א וי"ח וכולי אינו מדוקדק

י"ח הוי אסמכת' וכו' כתב הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ס"ג וז"ל שאין אסמכת' אלא בתולה בדעת עצמו וכו' אבל בתולה בדעת אחרים ואומר אם תעשה כן או אם עשה פ' כן או אם לא יעשה פ' כתב אין בזו משום אסמכתא עיין שם משמע דגם בתנאי דקום עשה שייך אם תולה בדעת עצמו כגון אם אעשה דבר פ' אתן לך הוי אסמכתא וכן מבואר מדברי מרן הב"י בסימן ר"ו גבי האומר לחבירו כשאמכו' שדה זו אמכרנו לך וכו' וכתב מרן וז"ל וכן כתב הרמב"ם והוסיף דא"ל מעכשיו וכ' ה"ה וכן דעת רב האי וכו' וכן כ' בעטור בשם רבותיו ז"ל והוה משמע דטעמ' דבעי הרמב"ם דא"ל מעכשיו משום דאי לא אמר הכי הוי כמו קנין דברים אחר כך מצאתי שכ' בעל העיטור כ' רבוותא דוקא פסק וקני מניה בלי מעכשיו הא לאו הכי לא דקי"ל אסמכת' לא קניא וכו' ומסתב' דלאו אסמכת' היא דלא אמר מילת' יתירת' וכו' ולא בעי ביה מעכשיו מיהו קנין בעי וכולי כן כתב רבי' האי בס' המקח שער ל"ז תדע שזה התנאי הוא מאותם הנקראים אסמכתא וכו' וכבר פירש בשער האסמכתא שלא תתקיים תנאי דאסמכת' אלא כגון שפי' בו מעכשיו וכמו כן צריך להתנות בזה התנאי ושיאמר המוכר ללוקח הקניתיך מעכשיו וכו' הרי דאפי' בתנאי דאם אעשה הוי אסמכת' אבל הריטב"א בחי' לע"א כתב וז"ל ואם תאמר והא אסמכתא היא ויש לומר בדאמר ליה מעכשיו אי נמי דליכא אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי וכולי עיין שם

י"ט אבל אם אמר ליה וכולי תהיה שלי מעכשיו קנה כתב מרן הב"י דהרשב"א בתשוב' לא סבי' ליה כהרמב"ם לענין דאם קנה באחד מהדרכי' שקונים בהם אף על פי שלא אמר מעכשיו אם קיים התנאי קנה מיהו מסוף התשו' נראה שאם א"ל מעכשיו אף על פי שלא החזיק בדבר ההוא קנה ואם כן צריך לומ' דההיא דהלוהו על שדהו שאפי' לא מסרה לו בתור' קנין אלא למשכון בעלמ' עיין שם וכן כ' הרשב"ח בהדי' בתשו' ח"ב סימן כ"ב וז"ל ומכל מקום אם אמר השואל בפסיקת הדמים מעכשיו וכו' אם לא החזרתי מכאן עד יום פ' מעכשיו יהא מכר וכו' אין כאן אסמכתא וכאותה ששנינו בפ' אז"נ הלוהו על שדהו וכו' דאלמא כל היכא דא"ל מעכשיו ליכא אסמכתא וכן כ' רב האי גאון בס' המקח ושלא כדברי ר"ת שכתב דמעכשיו לא מהני אלא בכעין דהלוהו על שדהו דהורידו על השדה מעכשיו וכו' ואין דבריו מחוורין ע"ש

ך' וא"ל אם לא תפרעני עד ג' שנים וכולי אם מת הקונה או המוכ' בס' א"ז למציע' על דס"ו כ' וז"ל והא דקתני אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו יש מי שפי' שאם מת א' מהם שוב אינו יכול לקיים תנאו וזכה הלוקח בקרקע דאתה ולא יורשך ולי ולא יורשי משמע כדאמרי' בנותן גט לאשתו ע"מ שתתן לי ר' זוז וכ"כ הרמ"ה ואין זה נכון חדא שלא נאמרו דברים הללו אלא בנותן גט או נותן מתנה דמדעתיה יהיב ומגרש דילמא קפיד כל תנאו שאינו רוצה לגרש או לתת מתנה אלא באותו לשון אבל כאן שהיה דרך מכר ובמה שקנס את עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא כשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו וכל שפרע המוכר או יורשיו ללוקח או ליורשיו זכה ולא עוד אלא דהא דקי"ל דיש טענת אונס בממון וכו' והתם מוכח דמיתה אונס היא ולכך כשמת א' מהם ואינו יכול לקיים תנאי אונס הוא ופטור וכן דעת רבותי והריטב"א ע"ש והביאו מרן בבדק הבית ונראה דה"ד התם שחייב את עצמו שאם לא יפרע חובו הרי הקרקע שלו אבל הטבה שעושה הלוקח מדעתו כשתביא לי מעות ביום פ' הרי קנוייה לך הוי כמו מתנה דאמרינן לי ולא ליורשיו אתה ולא ליורשיך וכן כתב הריטב"א בחי' לגיטין דף ל' דבממון טועני' טענת אונס ואומ' רבי' דוקא כשנתקיים התנאי מתוך האונס כגון האומר לחבירו שדי נתונה לך אם אבא מכאן ועד ל' יום ונתקיים התנאי שנאנס ולא בא בכי הא טוענים טענת אונס ומתנתו אינה מתנה ואפשר דהרמ"ה לא אמר אלא במתנה כמ"ש בתשו' סי' רמ"ב ויש מי שכ' דמדמה להו אהדדי לכך כ' וכן כתב הרמ"ה לאפוקי דלא נימא דוקא בגט דלצעורה קא מכוון והריטב"א דחה דל"ד למתנה וא"כ אפשר דהרמ"ה מודה הכא ודוקא דמתנה קאמר והטבה שהיא מדעתו דמי למתנה וכ"כ הרשב"ש סימן י"ב וכן הסכים ה' כנה"ג בתשו' בס' בעי חיי ח"א סי' ר"ז עש"ב וסיים הרשב"ש וכתב מיהו כל זה אינו אלא במי שאינו חייב מן הדין והוא מעצמו משתעבד ומתנה אבל במה שהוא חייב בו