ערך השולחן חושן משפט חלק ג ריב

התם היינו טעמא דאזלינן בתר אדעתא דלוקח עיין שם הרי שכ' דבמכר נכסיו אדעתא למיסק לארץ ישראל אף על גב דלא הוי אומדנא דמוכח לא אמרינן דברי' שבלב אינם דברים אלא משום דאזלינן בתר דעתא דלוקח ואם כן במקדיש דברים שבלב הוו דברים ועיין בהרב משנה למלך בהלכות שקלים שהוכיח דהא דאמרינן אינם דברי' לאו משום דאינו נאמן לומר שבלבו היה כן אבל באיסור חיישי' מספק מדאמרינן בקידושין ובכולם אף ע"פ שאמר בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת ולא אמרו שתהיה היא אסורה בקרוביו ש"מ דאפי' לקולא אמרינן הכי וכן כת' בהדיא הריב"ש בסי' קצ"ג עיין שם וכן מוכח בגמ' בפרק הא"מ דאמרי' מנ"ל לרבא הא אילימא מהא דתנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו וכולי עד שיאמר רוצה אני ואמאי והא בלביה לא ניחא ליה אלא לאו משום דאמרי' דברים שבלב אינם דברים וכו' הרי אפי' בודאי לא ניחא ליה בלביה אמרינן דברים שבלב אינם דברים אפי' לקולא ואמרי' נמי אלא אמ' רב יוסף מהכא המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי וכו' מקודשת מפני שלא הטעתו ואמאי והא קאמר כסבור הייתי אלא משו' דאמרי' דברים שבלב אינם דברים א"ל אביי דילמא שאני התם דלחומר' משמע דלר"י הוי מקודש' ודאי ואם קדשה אחר אינה מקודשת משום דדברים שבלב אינם דברים אפילו לקולא וכן אביי מוכח לה מסיפא בכולם אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת ואמאי הא קאמרה בלבי היה עיין שם אלמא אינה מקודשת כלל ואפי' גט אינה צריכה משום דדברי' שבלב אינם דברי' אפי' לקולא וכן כתב הריטב"א בחי' שם

י"ג דין ה' אם מכרו ונתנו לאותו פלוני קנה וכולי ראובן שקבל מתנת קרקע ע"מ שיפרע לפ' סך מעות לזמן פ' וקודם שפרע המעות מכר הקרק' לשמעון אינו יכול לחזור דכל האימר ע"מ כאו' מעכשיו דמי ואם כן זכה במתנה למפרע משעה א' כיון שקיים תנאו בסוף ומה שמכר שלו הוא ומכירתו קיימת מהר"א ן' טווה סימן ד' וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רצ"ז באחד שנתן לארוסתו קרקע ונתנה אותו לשמעון קודם שנשאת וז"ל דהא קיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואשתכח דנשואין תנאה בעלמא נינהו כל היכ' דאיתקיים תנאו אפילו לבתר כמה שנים איגלאי מילתא למפרע דמזמניה דשטרא הוא קני לארוסתו לההיא מתנ' וכי יהיב' לי לשמעון מקמי נשואין שפיר קא יהיבת ליה וכולי עכ"ל

י"ד ואם לא נתקיים התנאי וכו' מהראנ"ח סי' כ"ת נסתפק אם אוכל הפירות כ"ז שאין התנאי מתבטל ודעתו נוטה דאין מעכבין ממנו הפירות עיין שם באורך ומדברי רש"י במציעא דס"ו ע"ב בד"ה ואי בעית אימ' וכו' שכתב והפירות לר"י לוקח אוכלן ולרבנן משלשין אותם עיין שם נראה דסבירא ליה דהמוכר אין מניחים לאכול הפירות בנתיים מן הדין שאם לא יחזיר לו המעות תוך הזמן נמצא המקח קיים כיון דאמר ליה מעכשיו וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ד סי' קע"ז עיין שם אבל הלוקח לר"י דצד א' ברבית מותר אוכל הפירות דליכא נמי לא איסור רבית ולא גזל דאם יחזיר לו המוכר המעות ינכה לו הפירות שאכל ולרבנן משלשין והכא נמי במתנ' משלשין הפירות עד שיקיים התנאי וכן מצאתי בש"מ לבתרא דף ע"ז גבי האומר זכו בשדה לפלוני על מנת שתכתבו את השטר שכתב בשם ר' יונה בעליות וז"ל ותמיהא לי מאי קא משמע לן פשיטא כיון דאמר ליה על מנת אם לא נתקיים התנאי המכר בטל דאף על גב דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ולכשיתקיים התנאי מתקיים המקח מעכשיו אבל אם לא נתקיים התנאי פשיט' שאין המקח קיים וכו' ואפשר דקא משמע לן דחוז' בשט' חזרה גמורה ואוכל את הפירות ולא אמרינן משלשין את הפירות שמא יתרצה עוד בכתיבת השטר ואיגלאי מילת' למפרע שנתקיים המקח מעכשיו כדין כל תנאי בעל מנת שהוא כאו' מעכשיו קא משמע לן דל"ד לשאר תנאי שהו' תולה התנאי בדעת אחרים (א"ה עכ"מ אבל מצאתי בקו' אחר שייך לדין זה כתב הר"ן וכו') כתב הר"ן בפ' הא"מ בשם הרשב"א דלוקח אסור לאכול פירות עד שיגמר המקח דשמא לא יוכל לעלות ונמצא מקחו בטל וכי אכיל שכר מעותיו הוא ואפי' התנה להחזיר הפירות אם יתבטל המק' הרי זה אסור דהוה ליה כרבית על מנת להחזיר ואסור אלא משלשין את הפירו' וכו' ע"ש משמע דליכא צד היתר אפי' אמר ליה אנכה לו מן החשבון לא מהני וכן כתב הט"ז בי"ד סי' קע"ד והוכיח כן מדברי הנ"י בשם הרשב"א עיין שם אבל מצאתי בשיטה מקובצת למציעא דס"ג שכ' הרשב"א וז"ל רבית על מנת איכא בינייהו ופי' רש"י אף על פי שהתנה הלוקח וכו' ותימא דכל שהתנה שאם לא יהיה מכר יחזיר הפירות נמצא שלא אכל רבית ולא עבד איסורא שבתנאי אכל ובתוס' פיר' שאם התנה שאם לא יהיה מכר ינכה מן הדמים לכולי עלמא שרי אלא הכא כשהתנה שאם יפרע לו כל מעותיו תוך הזמן יחזיר לו הוא כשיעיר מה שאכל ואם תאמר ל"ל להפוכי מטרתא ולהתנות בכך יש לומר מפני שהלוקח רוצה לסבב שלא יהיו מעות מצויות אצל המוכר ופעמים שלא ימצא לפרו' כל מעותיו ואלו היה מנכה לו מן המעו' כשיעו' מה שאכל יקל עליו למצוא מעות כנגד מה שנשאר עכ"ל הרי דס"ל דאם ינכה לו ודאי מותר וכן כתבו התוספו' שם וההיא דמשלשין את הפירות נמי אפש' לומר דמיירי בהכי דאין הלוקח רוצה לנכות מן המעות אלא רוצה לפרוע לו הכל לסבב שלא יהיו מעות מצויות אצלו כדי שתשאר הקרקע בידו לכך משלשין הפירות וא"כ הכא מותר הלוקח לאכול הפירות ואם יחזור המקח ינכה לו

ט"ו ואם לא קיים התנאי וכולי ומכרו לאחר וכולי נראה דלא קנה כיון דלא קיים התנאי ולמד זה מדאמרי' בפ' המגרש על מנת שתנשא לפ' וכו' והרמב"ם בפ"ת מהל' גירושין הלכה י"ג כ' דאם נשאת לאחר קודם שנשאת לו הגט בטל וכו' וכ' המ"מ דס"ל דכל שנשאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט דעל מנת שתנשא לפ' תחלה משמע עיין שם והכא נמי כיון שמכר לאחר בטל התנאי על מנת שתמכור לפלוני תחלה קאמר אבל להראב"ד ודעמיה דהתנאי יכול להתקיי' דאם נשאת לאותו פל' הגט קיים למפרע עיין שם הכא נמי נראה דעל מנת שתמכור אחר כך לאותו פלו' קנה למפרע אבל הטור העתיק כאן דברי הרמב"ם ובא"ה סי' קמ"ג כתב דאם נשאת לאחר קודם שנשאת לאותו פלו' תצא ואם תקיים התנאי שתנשא לאותו פ' הוי גט למפר' וכו' עיין שם וכבר מהר"א ששון סימן (אמר המגיה עד כאן מצאתי)

ט"ז הגה ואי נתן לו בעל כרחו אי מיקרי נתינה וכולי כתב הרשב"א בתשו' חלק ב' סימן ת' וז"ל שאלו האומר לחבירו זכה בשדה זו ע"מ שתתן לי מאתים זוז והחזיק בשדה וקודם שהספיק ליתן לו הר' זוז חזר בו בעל השדה אין בדבריו כלום למ"ד נתינה בעל כרחו שמה נתינה ואפי' למאן דאמר נתינה בע"כ