ערך השולחן חושן משפט חלק ג רי

שבלב אינם דברים ואפי' נאמר כיון דרחמנא הימניה לאב נאמין אותו שהוא אומר אמת כמ"ש בלבו היה מתרצה בקידושין מ"מ הו"ל דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים וכדתנן בכולם אע"פי שאמרה היה בלבי להתקדש לו אינה מקודשת ואע"פ שהאשה נאמנת לאסו' עצמה ומשויא נפשה חתיכה דאיסורא אפ"ה כיון שלפי התנאי האומר בפיה אינה מקודשת אין כח בדברים שבלב לבטל הדבור ואפי' נאמינה שהיה כן בלבה עכ"ל וכן מוכח עוד בפ' הא"מ דאמר רב יוסף מהכא כמקדש את האשה ואמר כסבור וכו' ואמאי הא קאמר כסבור הייתי אלא משו' דאמרי' דברים שבלב אינם דברים א"ל אביי דילמא שאני התם דלחומ' משמע דלרב יוסף הוי מקודשת ודאי ואם בא אחר וקדשה אינה מקודשת משום דברים שבלב אינם דברים אפי' לקולא ובמסקנ' ילפינן מדתנן האומר לשלוחו וכו' ואע"פ שאמר בע"ה לא היה בלבי וכו' אלמא אע"ג לומר בלבי דנאמן הוא במגו דנזכרתי אמרי' דברי' שבלב אינם דברי' וכן כתב בהדיא התוס' רי"ד והריטב"א בחי' שה עש"ב וכן ראיתי בשיטה שם שכ' דב"ה פי' דדברים שבלב אינם דברי' משום דאינו נאמן ודחה דבריו מההיא דהאומר לשלוחו וכו' ע"ש וכן אמרי' בנדרי' דכ"ת האומר יאסרו פירות העולם עלי וכו' באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דס"ל דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני עיין שם אלמא דוקא גבי וכו' (א"ה עכ"מ והדבר מובן מעצמו): [א"ה עיין בהשמטות

] יו"ד הגה מיהו אי איכא אומדנא דמוכח וכו' וז"ל הרא"ש בתשו' כלל ל"ד אבל היכא דאיכא אומדנ' דמוכת וכו' אפי' לא גלה דעתו בשעת המכירה לא הוי דברים שבלב אלא עבדי' כאלו התנה כגון שטר מברחת וכו' ע"ש ונר' דל"ד שלא גלה דעתו בשעת מעשה אבל קודם לכן גלה דעתו אלא דלא בעינן גילוי דעת כלל לא בשעת מעשה ולא קודם לכן וכן כתב בהדיא הרא"ש בפ' אלמנה ניזונת ע"ש וכן במתנה למ"ד דברי' שבלב הוו דברים אפילו לא גלה דעתו קודם לכן

י"א וי"א דבמתנה דברים שבלב הוו דברים וכו' אבל מדברי הריב"ש סימן קצ"ה מוכח בהדיא דמתנה כמכר ואמרינן דברים שבלב אינם דברים עיין שם:

י"ב וי"א דבמתנה דברים שבלב הוו דברים וכולי ז"ל ר' ישעיה בקו' בפ' הא"מ וראיתי שנוטי' אחר ר"ח דאמר דהיכ' דמוכח' מילתא דאדעת' דהכי זבין ולא נתקיי' הדין זביני ומשוי' דין זה לדין מברחת וכולי וכן נמי בש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים וכו' ואין הדבר כן וכו' וההיא דמבטלי' למתנה ולא אמרינן דברים שבלב אינם דברים ואזלי' בתר אומדנא משום דהיא מתנה ולא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחרים אבל אם מכר נכסיו וכו' וכן נמי שכ"מ אם מכר כל נכסיו לא אמרינן כסבור למות הוא דאם כן למה קבל המעות וכולי והכי אמרינן בפ' מ"ש איבעיא להו מכר כל נכסיו וכולי פי' אי איתנהו בעין מכרו קיים דאין סבור למות אלמא חי' יש בין מכר למתנה וכן נמי בההיא דבעי למיסק לא"י אם לא מכר אלא חילק קרקעות לקרובו בעבור שהיה סבור לעלות וכו' אין מתנתו מתנה וכולי עכ"ל וכן כתב ריא"ז בפ' אלמנה ניזונ' ע"ש וכן כתב הג"א בפ' מ"ש בשם ריב"ם דגבי מתנה דברי' שבלב הוו דברים הואיל ובחנם יהיב ליה אבל במכר אגב זוזי גמר ומקני ע"ש והר"ן בפ' הא"מ שכתב וז"ל דמברחת מוכחא מילתא משום דליכא דיהיב כולהו נכסי לאחרי' וכו' וה"ט דבמתנת שכ"מ בכל נכסיו אם עמד חוזר ולא אמרינן דברים שבלב נינהו ותהוי כמתנת שכ"מ במקצת שאינו חוזר משום דכל כה"ג שהענין מוכיח מתוכו לאו דברים שבלב הם אלא דברים שבפי כל העולם אבל הא דשמעתין לאו מוכחא מילתא כולי האי דאימור זוזי איצטריכ' ליה וזבין וכולי עיין שם ולכאור' משמע דמחלק כך דבמתנה מוכח' מילתא ובמכר לא מוכח' מילתא כ"כ דאגב זוזי גמר ומקני אבל אם נתן קרקעות לעלות לא"י אה"נ דדברים שבלב הוו דברי' מיהו במי שהלך בנו למ"ה וכתב כל נכסיו לאחרי' ואח"ך בא קי"ל דאם שייר מנכסיו כל שהו בין קרקע בין מטלטלי' מתנתו קיימת כמבואר בסימן רמ"ו וכן בש"מ שנתן כל נכסיו כמבואר בסימן ר"ן עיין שם בהסמ"ע ס"ק ט"ז ואם כן ה"נ אפי' נתן כל קרקעות כיון ששייר לא מוכח' מילת' והוו דברים שבלב ומ"ש הר"ן טעמא דאגב זוזי גמר ומקני ל"ד דה"ה במתנה דאמרינן דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא יהיב ליה כדאמרינן בפ' הנזקי' עיין שם והרשב"ץ ח"א סימן צ"ה הביא תי' הר"ן וכתב הר"ן וז"ל שאין לילך אחר אומדנא דדעתא אלא בדברי' שאין לפקפק כלל שאין כן דעת הנותן וכו' דכ"ע סהדי שזהו דעתו אבל אם אפשר לחלוק בדעתו כן או אינו כן אע"פ שיותר נוטה הדעת למה שבלבו כיון שאפשר ע"ד רחוקה לומר שלא היה בדעתו כן הו"ל דברים שאינם דברים וכו' ע"ש וראיתי לה' פני משה ח"ב סי' נ' שכ' דלא אמרינן אדעת' דהכי לא יהיב אלא כשהדבר תלוי בדעת הנותן לבד כההיא דר"ש בן מנסיא ושטר מברחת ושכ"מ שכתב כל נכסיו וכו' דכל הני תלוי בדעת הנותן לבד וכן תשו' הרא"ש שהביא הטור ח"מ סי' כ"ז ע"ש כה"ג היא אבל בנ"ד דהדבר ביד החתן נמי דאפשר דלא יתרצה לא לאחתוני אלא ע"ד שכל השבח שלו מאותה שעה לא וכה"ג חילקו התוספות בסוף הגוזל קמא ובפ' נערה שנתפתתה עש"ב וכה"ג תי' מהרש"ל בתשו' סי' ט"ז עיין שם ואיברא שהרא"ש בתשובות כלל ל"ד בשטר שידוכין בקנס הביא ראיות דאזלי' בתר אומדנא דמוכחא משטר מברחת ומהכותב כל נכסיו לאשתו והכותב כל נכסיו לאחרים וכו' דאזלי' בתר אומדנא ע"ש הרי דאפי' בדבר תלוי נמי ביד החתן אזלי' בתר אומדנא וכבר ראיתי להב"ח בתשו' סימן ח' שכ' דאין ראייה מכל הני דשאני מתנה דבדעת הנותן לבד תליא מילתא ואמדי' דעתו שנתכוון לכך אבל ב' שנשתעבדו זה לזה כל א' נשתעבד לדעת לחבירו ע"ש והדבר ק' שהרא"ש עצמו הובא בס' א"ז לכתובות דמ"ז ע"ב חי' כן וז"ל הילכך נראה דלא פריך התם אלא וכו' ול"ד ללוקח חפץ דאין אדעת' דהכי לא זבין דהא ג"כ דעת המקנה וכולי לא מק' התם אלא במה שתלוי בדעתו ואין אחר מעכב על ידו וכו' ע"ש ולא ראה תשו' מהר"ם שאכתוב דמתנה נמי תלינן בדעתא דתרווייהו דאי לא דעבד נייחא לנפשיה לא יהיב ליה ונראה דהרא"ש אזיל בשיטת מהר"ם רבו שכתב בתשו' הקצרות סימן אחרון וז"ל ראובן שהשכיר לשמעון חתנו בית א' שלו בדבר קצוב בשנה כל ימי חייו של שמעון ועתה רוצה שמעון למכור הכח שיש לו בחלק דראובן חמיו וטען ראובן אדעתא דהכי השכרתי לך בדמי' מועטי' כדי שתקנה אתה וביתך ולא שתמכרנו לאחר שכ' וז"ל נ"ל דלא שייך אומדנא וכולי ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מי נימא אדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בס"פ הגוזל קמא אהא דפריך אלא מעתה יבמה וכו' נראה דבנפלה מן האירוסין