ערך השולחן חושן משפט חלק ג כא

יחיד בדבר ולא ראה הני רבותא

י"ט כתב הרשב"ש סימן קכ"ח על ראובן שיש לו שט"ח והלך למ"ה וז"ל והבן לא היה מצוה לפרוע חוב אביהם לפי שזה הבן לא נתבררה מיתת אביו ולא אמרו אלא מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וזה אינו יתום ועוד שלא אמרו מצוה על היתומים וכולי אלא כשהניח להם נכסים וכולי עיין שם ונראה דאם הניח נכסים וכ"ש כשלא נתברר שמת דגובים מנכסיו שנשתעבדו

כ' כתב מהר"ם בתש' הקצרות סי' ט"ו דאם אין האב חייב לפרוע לצאת ידי שמים כגון שלא תבעו אדם אלא מעצמו אמר לחבירו הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך דאינו חייב אלא לצאת ידי שמים אין הבן חייב לפרוע אפילו לצאת ידי שמים אפי' הניח לו אביו נכסים והביא ראיה מדברי התוס' בפרק הגוזל עצים בד"ה הא אביהם וכולי וא"ת לצאת ידי שמים קאמר וי"ל דדייק מדנקט לשון חייבים דהול"ל אין מחזירין וכו' משמע דכל שאביהם אינו אלא לצאת ידי שמים הם אינם חייבים אפילו לצאת י"ש וסברא גדולה היא ע"ש ונראה דס"ל למאי דדיקי' בפ' הגוזל אינהו הוא דלא הא אביהם חייב להחזיר ודאי דלא גרע מחוב אביהם דמצוה לפרוע וה"נ אפילו דבר שאינו מסייים מצוה להחזיר ואין חייבי' דקתני ר"ל אין כופים לאפוקי סיפא דדבר מסוים דכופין אותם להחזיר מטעם דאיכא קלון כמ"ש התוס' בכתובו' דף פ"ו בד"ה פריעת וכולי אבל לפי מה שהק' התוס' אימא דחייב לצאת י"ש קאמר ע"כ הם אינם חייבי' אפי' לצאת י"ש וכן למאי דמשני בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר וכולי ה"נ הם אינם חייבים להחזיר כלל והמש"נ בפ' ד' מה' מלוה דין ד' תי' דלעולם אין הבנים חייבים משום כבוד אפי' עשה תשו' באותו דבר עצמו שהוא עשה עבירה וקרי' ביה יכין רשע וצדיק ילבש ושאני דבר מסויים דאיכא קלון ע"ש ולדבריו מה ראיה מביא מהר"ם מדברי התוס' דהא למאי דדייקי' הא אביהם חייב להחזיר מדינא אפ"ה אין הבנים חייבין להחזיר דבר שעשה בו עבירה אבל בעלמא אימא דאפילו אין האב חייב אלא לצאת י"ש מצוה על הבנים לפרוע לכן נר' כמ"ש וראיתי למהר"ם אלשיך סימן י"ד שכ' וז"ל וכ' וכולי אבל משום מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם מיהת איכא ותגבה מה"ט אלמנת ראובן מעזבון נמי ליתא דאפילו נימא דהכי הוא וכולי היינו כשהיה הוא בעולם ולא היו יתומים קטני' כהאי נדון דאיכא קטנים בני הבן דמצוה לאו עלייהו רמיא אלא על אביהם ועוד דקטנים לאו בני מעבדי מצוה נינהו וכולי ע"ש ולדברי מהר"ם נראה כיון דאין על הבן אלא מצוה לצאת י"ש מת הבן בני הבן אפילו היו גדולים אין חייבים לפרוע אפילו לצאת י"ש אבל לדעת הרשב"א דכופין יש להסתפק אם חייבים בני הבן לפרוע מה שהיה אביהם חייב לפרוע חוב אביו דאפשר כיון דליכא שעבוד נכסי' ואין יורדין לנכסיו וה' פני יהושע בחי' לכתובות ד' פ"ד בתוס' בד"ה שפיר אתפסתי' וכולי כ' דאפשר בכתובת אשה כיון דמצוה נמי מטלטלין לא משתעבדי לכתובה א"כ ביורשים אפילו מצוה ליכא ע"ש ומדברי מהר"ם אין ראיה דה"ד כשאין האב חייב כלל אלא קא י"ש אבל הכא דהוא חיוב לפרוע אלא דמטלטלין לא נשתעבדו נראה דחייבים היורשים לצאת י"ש

כ"א אבל אם לא ירשו כלום וכו' נסתפק המש"ל בפי"א מה' מלוה לפי דינא דגמ' דמטלטלי דיתמי לא משתע' לב"ח מי שמת והניח קרקע ומטלטלין ותפס א' ממטלטלין בלא עדים וראיה וטען מנה לי ביד אביך אם מהניא תפיסתו ליפרע מהקרקע והביא ראיה ממ"ש הריב"ש סי' שצ"ב במי שתפס מהיורש וטען עליו שאביו חייב לו שצריך שיטעון בודאי שידע שזה הכום של המוריש הא לא"ה לא הניא תפיסה ומטלטלין דיורש אחר תקנת הגאונים כמטלטלי דמוריש כפי דין הגמרא וכמו דתפיסה דמטלטלין דיורש לא מהניא ה"נ תפיסת מטלטלין דמוריש לא מהניא כפי דין הגמרא וכ"ת שאני מטלטלין דמוריש דנהי דליכא שעבוד עליהו מ"מ בדיני שמים איכא חיוב ומ"ה מהניא תפיסה אבל בנדון הריב"ש שהוא בתופס מנכסי היורש דליכא חיוב' על היורשים לשלם משלו לא מהניא תפיסה הא ליתא דהרשב"א ס"ל דאפי' לא הניח נכסים איכא מצוה לגבי היורשים וא"כ אמאי לא מהניא תפסה במטלטלין דיורש כדי ליפרע מהקרקע וכ"ת דהריב"ש קאי אסבר' החולק דבלא הניח נכסים אפילו מצוה ליכא א"א להאי מילתא היה לו להביא סברת הרשב"א ולומר דלסברת הרשב"א הדין משתנה אלא ודאי דס"ל דלכ"ע אינו יכול לתפוס מנכסי היורש כדין לטעון עליו וליפרע מהקרקע והוא הדין במטלטלין דמוריש לדינא דגמ' עש"ב ואני מצאתי להרשב"א בתשו ח"ד סי' ה' שכ' וז"ל ראובן שהפקיד כלי ביד שמעון בלא עדים וכשתבעו ממנו השיב שמעון מנה היה לי ביד אביך ואתה יורש ואני מחזיק בכלי זה על אותו מנה אם יכול שמעון לטעון עד כדי דמיו וכו' אם היורש הזה ירש מאביו בין קרקע בין מטלטלין הרי הוא חייב לפרוע חוב אביו כו' וכיון שכן כמו שהיה יכול לומר בכלי שהפקיד בידו בלא עדים וראיה יש לי בידך כנגדו כו"ך כך יכול לומר ליורש ואי משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי כבר תקנו הגאונים לגבות מהם ולהיות מטלטלין כקרקע עכ"ל משמע דהכלי הוא של היורש ואפ"ה מהני תפיסה כדי ליטול מהקרקע או מטלטלי דמוריש ואם נאמר דהרשב"א לטעמיה דס"ל דאפילו לא ירשו כלום איכא מצוה לגבי היורשים דהריב"ש ס"ל כדע' הפוסקים דליכא מצוה ומשום הכי לא מהני' תפיס' ניחא אבל (א"ה עכ"מ)

כ"ב דין ג' ונותן לו מעות וכו' וה"ה דאם אין לו מעות יכול לסלקו במטלטלין והרב פני יהושע בתשו' ח"מ סי' א' כ' דאם היורש דוחה הבעל חוב לגבות מהשטרות ואין הב"ח יכול לומר אין שעבודי עליהם מכדי הא דתקין רבנן דאין מטלטלין משועבדים הוא לטובת היתומים וא"כ אם הוא אומר א"א בתקנ' חכמי' שומעין לי וכי תעלה על דעתך שהיתומים שרוצי' לסלק הב"ח במטלטלין אין יכולין אדרבה עיקר דינו על המטלטלין אלא שעשו לטובת היתומים ע"ש ולא דק דהרמב"ם בפי"א מה' מלוה ז' והטור בסי' זה ס"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח מדאורייתא וכ"כ הריטב"א ורבו דאפילו למ"ד שעבודא דאורייתא מטלטלי דיתמי לא משתע' לב"ח מדאורייתא משום דקרא דיוציא אליך את העבוט החוצה בלוה עצמו כתיב ולא ביורשיו וכ"כ הלבוש וא"כ לכאורה נראה דאין היתומים יכולים לסלק הב"ח במטלטלין כיון דאין שעבודו עליהם מדאורייתא אבל לדעת הרמ"ה והרשב"א דשעבודא דאורייתא אפי' במטלטלין משום דעיקר דינו על המטלטלין ויכולין לומר א"א בתקנת חכמים ואם לא ירשו לא מעות ולא מטלטלין אלא קרקע משמ' דאין יכולי' לסלק הב"ח במטלטלין דיורשים ורבנן הוא דתקון דלא משתעבדי יכולים היורשים לסלק הב"ח במטלטל' שלהם כיון דלא נשתע' לב"ח ומ"ש הטור אבל אם אין ליורש משל עצמו לא מטלטל' ולא מעות אלא קרק' יכול שש לומר איני רוצה אלא בנכסים שהניח אביך שהם משועבדים לי וכו' משמע דאם