ערך השולחן חושן משפט חלק ג רח

או מכר ואחר כך התנה אפילו תכ"ד אין התנאי כלום והמעשה קיים שהרי כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכו' אישות כל תנאי שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין במקח בין בממכר בין בשאר דיני ממונות צ"ל בתנאי ד' דברים וכו' ואם חסר א' מהם הרי התנאי בטל וכו' אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת מיד ויתקיים המעשה או המתנה מיד וכו' כיצד האומר לאשה אם תתן לי וכו' אבל אם אמר לה הרי את מקודש' לי בדינר זו ונתן בידה ואחר כך התנה ואעפ"י שהכל תכ"ד הר"ז מקודשת מיד וכולי וכ"כ בפי"א מהלכות מכירה כבר ביארנו משפטי התנאי' בהל' אישות עיין שם משמע דגם דיני ממונו' הוו דינם כקידושין וגירושין דאם עשה המעשה ואח"ך התנה אפי' בתכ"ד התנאי בטל והמעשה קיים ושו"ר לה' חזון נחום בפ"ה דתמורה דמהרי"ק האריך וכתב שם נלע"ד דיכול המוחזק לומר קי"ל דאחר המעשה אפי' תכ"ד אין חזרתו כלום כמ"ש הנ"י בפי"נ דיש חולקים גם התוס' במנחות דף כ"א כתבו דבהקדש אינו חוזר אפילו בתכ"ד מטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי הרי במסירה אינו יכול לחזור אפי תכ"ד וכן דעת הרמב"ם וכולי עיין שם באורך גם הראב"ד בהשגות בפ"ו מהלכות אישות כתב אפי' אמר הכל קודם המעשה ואח"ך נתן הדינר התנאי בטל וכולי והא בכה"ג אפילו בגיטין וקידושין יכול לחזור כדמוכח בפרק האומר מעכשיו ולאחר ל' יום דמספק"ל אי הוי חזרה וכולי כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחי' שם וז"ל וכ"ת וכי חזר מאי הוי וכו' א"ל דהתם דבתר דמטי גטא או קידושיה לידה וכו' אבל הכא קודם נתינת הגט וקידושיה ליד וה"ה יכו' לחזור בי עיין שם א"כ אם אמר המעשה והתנאי קודם נתינת הקידושין כיון דיכול לחזור אמאי התנאי בטל והר"ן ב"פ מי שאחזו נדחק דהא בנתן ה"ז אם לא באתי ופרכי' וליחוש שמא בא אלמא התנאי קיים המשנה שלא בדקדוק דאי לא אמר המעשה בתחי' תנאו בטל ע"ש וא"א אימא משום דתנאי בתכ"ד דיכול לחזור קודם הנתינה אלא ודאי דתנאי הוי חזרה מתנאי בני גד גמר לה ואם המעשה קודם אפי' התנאי בתכ"ד בטל מיהו א"ל דה"ד בשלא הפסיק דהתנאי תשלום דבריו הראשוני' אבל אם הפסיק קצת ונמלך בתכ"ד אימא דאם נתן ואחר כך התנה בתכ"ד בקידושין שאינו יכול לחזור התנאי בטל אבל בממון דתכ"ד כדבור דמי דתנאי קיים ואם אמר המעשה והתנאי קודם הנתינה אפילו בגיטין וקידושין כיון שיכול לחזור התנאי קיים לכ"ע וכ"נ קצת מדברי מרן הב"י א"ה סימן ל"ח אבל ראיתי להב"ח שם דתה זה והסכי' דאין חי' ולא אמרי' דתכ"ד לאו כדבור דמי אלא כשחזר בו לגמרי אבל אם אינו חוזר אלא שמפ' דבריו תכ"ד כדבור דמי ותנאי לא הוי חזרה והיה מועיל בתכ"ד אלא משום דהמעשה קדם לתנאי בטל עיין שם אם כן גם בממון שאחר המעשה אפי' הוא בתכ"ד בטל וע"ש בבית שמואל סק"ב ואף על פי שכתבו העדי' שהיה כתנאי בני גד ובני ראובן כבר כתב הר' חלקת מחוקק סימן ל"ח סק"ג דהיינו דוקא לגבי כפל אבל אם אמר הרי את מקודשת לי אם תתן לי מאתים זוז לא יועיל כתנאי בני גד ובני ראובן דהא חזי' שלא התנה כן ע"ש וכ"כ מהר"ם מפדווא ורמ"א בתשו' סי' כ"א הביאו ה' כנה"ג שם אות ט' ע"ש אבל ה' מעש' חייא סי' ט' כ' אף שלמעלה לא הוי כהוגן דהמעשה קודם לתנאי באמירה וכו' מ"מ בסוף השטר כת' וקנינא בכל התנאי שהעידו שעושה כהוגן ולמעלה לא נכתב כסדר והביאו ה' כנסת הגדולה סימן זה אות ע"ו עיין שם וכן כתב ה' פמ"א חלק שני סימן ט' ולמד כן ממ"ש המרדכי בפרק מ"ש והביאו מרן הב"י סימן רי"ב ופסקו מור"ם שם על שטר שלא היה כתוב קנין הפירות כראוי שלא הקנה לו קרק' לפירות וכו' והשיב ר' ברוך אחר שכתוב בשטר המתנה שנתנו לו כח הפירות של הקרקע בקנין גמור אג"ק וקבלו עליהם באחריות כל שטר קנין פירות העשויים כתקון חז"ל וכו' שנמצא שהעדים מעידי' שנעשה כתי' חז"ל וזה הוא כתחז"ל להקנות קרקע לפירות וילמד עליון מתחתון ע"כ הרי אף על פי שלמעלה פי' העדים קנין הפירות לבד ילמד מתחתון שהעידו שעושה כתחז"ל עי' שם ולאו ראייה היא דהתם ליכא אלא איסור הקנאה ולכך מהני כתחז"ל אבל הכא דכתוב המעשה קידם לתנאי לא מהני כתחז"ל לתקן השטר וכהאי גוונא כ' הרב כנסת הגדולה בסימן ר"ג הגה"ט אות מ"ח ואפשר לומר דלא כת' ר' ברוך דאם כתוב בשטר שנעשה כתתז"ל ש"ד אלא היכא דהקנין לא מהני מחמת שחסר משם הקנאה ולכן כשכתב כהוגן וכתחז"ל הקנוהו כראוי וחסר משם הקנאה אבל כשיש שם הקנאה אלא שהקנאה אינה ראוייה וכו' ע"ש

ד' דין ב' אם אמר מעכשיו וכו' הרשב"ש סי' רמ"ג כת' דאם היה אסמכת' לא מועיל מעכשיו אלא אם כן קנו ממנו בב"ד חשוב עיין שם

ה' דין ג' ופירש בשעת המכירה וכולי נ"ל כדברי הראשונים שכל שהולכים אחר כוונת הלב כגון שמע שמת בנו וכולי אין חי' בין נודע ללוקח בין לא נודע הואיל ונודע לרוב העולם וכן עיקר ה' המאירי הובא בס' א"ז ר"פ הפרה עיין שם

ו' או נמנע וכו' שאינו רשאי לילך אלא בחבורה המכר בטל שלא היה בדעתו אלא על תנאי שיוכל לילך בלי שום אונס וכו' הטור וכת' הרשב"ש סימן ר"ז שכן דרך הרמב"ם לפסוק כלישנא בתרא עיין שם אבל ראב"ן סימן ס"ג דכ"ה עמוד שני כ' וז"ל מצאתי האי גירסא הכי בשערים דרב האיי גאון ונראים בעיני ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י לסוף לא סליק אמר רב אשי אמרי' ליה קום סליק א"ד אמרי' ליה אי בעי סלקת מ"ב א"ב דאיתיליד אונסא באורחא וה"פ לישנא קמא מיירי בלא איתיליד אונסא ללישנא בתרא מיירי דאיתיליד אונסא לל"ק הכי קאמר ליה קום סליק כיון דמצי למיזל ברחייא דליכ' אונס ומשמע דאי אתיליד אונסא לא א"ל קום סליק ולל"ב ש"מ דאפי' איתיליד אונס' וכו' אפ"ה א"ל אי בעי למיסק ולמיטרח מצית ומתרווייהו לישני שמעי' דאי פשע ולא סליק זבוני זביני עכ"ל ולגי' זו למאי דקי"ל כלישנא בתרא אפילו יש אונס המכר קיים כיון שיכול ליטרח וכ"כ בעל העיטור דצ"ט ע"ד ע"ש

ז' הג"ה אבל במוכר מטלטלין לא וכו' וכ"כ הרא"ש והטור בשם רש"י והריב"ש סימן קצ"ה כ' שכן נראה מ"ל הרמב"ם שכתב מי שמכר חצרו או שדהו וכו' עיין שם ומהרש"א כתב דרש"י פי' מקרקעי משום דאלו היה מטלטלי' ע"כ הלוקח מוחזק בו דאל"כ בלא"ה יכול לחזור ואם כן דדחי' התם משום דלחומרא והיינו דמספק"ל ואם כן הול"ל הממע"ה אבל בקרקע ניחא דכיון דספקא הוא קרקע בחזקת בעלים עיין שם ונראה דס"ל דבמטלט' לא מוקמינן המקח בחזקת מרא קמא מספק וה' פני יהושע בחי' שם דחה דגם במטלטלי כיון שאין הלוקח בא להחזיק אלא מספק מוקמינן המקח בחזקת מרא קמא עיין שם וליתא דהתו' בכתובות ס"פ המדיר בד"ה אבל בעל וכו' כ' וז"ל אע"פ שהוא מוחזק וחזקת הגוף מסייע ליה וכו' טעמא דשמואל דמוקמי' לה לפרה