ערך השולחן חושן משפט חלק ג רו

הכנה"ג עיין שם ותשו' מרן בס' אבקת רוכל סי' קכ"ג וכתב שם דצ"ל כן דברי הטור ואי לאו הכי וכו' משום דהוי קנין דברים עיין שם וכן כתב הריטב' בחי' וז"ל פירש"י וקנו מידו וכן בדין דאי לא במאי קני ולא שיקנו מידו שימכור באותה שעה דהא הוא קנין דברים וכולי אלא שקנו מידו שהוא מוכרה לו מעתה וא"ת והא אסמכת' היא י"ל בדא"ל מעכשיו וא"נ דליכא אסמכת' אלא באו' אם לא עשיתי וכולי עיין שם משמע דגם דעת רש"י דאפילו ליכא אסמכת' לא מהני שימכור באותה שעה דהוי קנין דברים ומרן הב"י כ' לכאורה נראה דטעמא דבעי' למימר מעכשיו משום דאי לא אמר הכי הוי כמו קנין דברים אח"ך מצאתי בבעל העיטו' כתב רבוותא דוקא פסק וקנו מניה בלשון מעכשיו הא לא"ה לא דקי"ל אסמכתא לא. קניא וכו' עיין שם וכן כתב ר' האי בס' המקח שער ל"ז וז"ל תדע שזה התנאי הוא מאותם הנקראי' אסמכתא וכו' וכבר פי' בשער האסמכתא שלא תתקיים תנאי אסמכתא אלא כגון שפי' בו מעכשיו וכמו כן צריך להתנות בזה התנאי ושיאמר המוכר ללוקח הקניתיך מעכשיו שדה פ' בדמים כו"ך אם ארצה למוכרה ויקנו ממנו בכך והתם הוי תנאו קיים דהיכא דקצץ לו דמים כה"ג עכ"ל הרי שכתב דהקניתיך מעכשיו משום דבלא"ה הוי אסמכתא ומ"ש בעל העיטור ודוק' דקיימה בידא דלוקח וכולי ז"ל רב האי שם והוי אותו שדה ביד המוכר וכו' ותדע שאם התנה התנאי ולא פסק לו דמים ידועים הרי זה אותו תנאי בטל ואע"פ שהיה השדה ביד המוכר שהתנה לו את התנאי או א"נ שפסק לו את הדמים ולא הוי הקרקע ביד המוכר שהתנה לו את התנאי הרי הוא אותו תנאי בטל ויש לו לבעל השדה למכור אותה לכל מי שירצה ומי שלקח' ממנו הרי מקחו קיים כדגרסי' בפ' השוכר וכו' אתחזי לן מהכא מאחר שהשיבו על זאת השאלה הא דמשך חמריו ופועליו דכל תנאי שאדם מתנה כה"ג צריך שיהא שם פיסוק דמים ושיהא החפץ ביד המוכר דהא לא קבל ממנו אותה תשובה דיין נסך שהוא פסק דמים בלבד שהרי השיבו לו דילמא חומרא דיי"ן שאני משו"ה מועיל הפיסוק לבדו נמצא דכל תנאי לבדו על זה ענין אינו מועיל עד שיהא שם פיסוק דמים ויהא הקרקע ברשות מוכר עכ"ל ודבריו תמוהים דהא דדחי' חומרא דיי"ן היינו דלא פסק קנה והתם משום חומרא דיין נסך הוא דאמרי' דלא קנה אבל בפסק דאמרי' גבי יי"נ דקנה ודמיו מותרי' אפילו ביי"נ אזלי' לקולא הול"ל דכ"ש דקנה בעלמא וכ' מהראד"ב בס' לחם רב בסי' קמ"ז דהרשב"א יחיד הוא ומדברי הרי"ף והרמב"ם והטור שכת' סתם משמע אפי' לא החזיק הלוקח סגי בקנין ומעכשיו וגם הרשב"א אפשר דמודה בלשון חיוב עש"ב איברא דרבינו האי הכי ס"ל כמש"ל וגם בעל העיטור הכי ס"ל: סימן ר"ז

א' דין א' וכבר נתבארו משפטי התנאים וכולי ה' משפטי צדק ח"א סי' נ"ח הק' על הטור דס"ל דבעי' תנאי כפול בין בממון בין באיסור איך כ' וצריך לחלק בין התנה המוכר להתנה הלוקח אפי' התנה הלוקח לא הוי תנאי מאחר שלא כפל וכן תמה על הרא"ש שכתב הך עובדא דשכ"מ דאנגיד וכולי בפ' אז"נ ע"ש ה' כנה"ג אות כ"ח הגה"ט כתב דלק"מ דה"ד כי ליכא אומדנא וגילוי דעת אבל כל דאיכא אומדנא וגילוי דעת לא בענין תנאי כפול וס"ל להרא"ש דגילוי דעת או אומדנא מהני אפילו בגיטין וקידושין ולכך הביא הנך עובדי דאם אמר המוכר ללוקח וכן בגט אם אמר קודם שנתרצה אפילו לא כפל תנאו הוי תנאי גמור משום דאיכא גילוי דעת אבל הטור ס"ל דגילוי דעת דוקא בממון מהני ולא באיסור עש"ב וליתא דבפ' מי שאחזו גבי התקין שמואל בגטא דשכ"מ וכולי כתב הרא"ש וז"ל מכאן משמע דהלכה כר"מ דבעי' תנאי כפול וכו' והא דאמרי' בפ' אז"נ אי קיימת בידך אנן ואמרינן פטומי מילי נינהו לר"מ לא איצטריך דבעי' תנאי כפול אלא אשמעי' אפילו לרבנן לא מהני מיהו יש דברים דלא בעי' אלא גילוי דעת וכו' עיין שם הרי שכתב דלר"מ דבעי' תנאי כפול לא צריך בפ' אז"נ לטעמא דפטומי מילי וא"ל דאתר שכ' מיהו יש דברים וכולי רוצה לומר דה"נ אפילו לר"מ דבעי' תנאי כפול צריך לטעמא דפטומי מילי נינהו דאל"ה סגי בגילוי דעת דמלבד דל' הרא"ש לא משמע כן ליתא דגבי אתקין שמואל בגטא דשכ"מ וכולי מוכח דבעי' תנאי כפול וכל משפטי התנאים ולא מהני גילוי דעת עכ"ל משום דלא מהני גילוי דעת אלא כההוא דזבין ארעא למיסק לא"י דאיכא נמי אומדנא דאין אדם מוכר קרקעותיו וכן כתב הרז"ה בפ"ב דביצה שיש מן האחרונים שאמרו דלא בעי' משפטי התנאים בממון אלא באיסור שהרי הולכין בממון אחר אומדנא דדעת וכולי עיין שם אלמא דוקא בממון אזלי' בתר אומדנא ולא באיסור ואם כן גם למסקנת הרז"ה והרא"ש דבעי' תנאי כפול אלא דגילוי דעת מהני כתנאי ה"ד בממון ולא באיסור ומדברי התוס' בפ' הא"מ גבי ההוא דזבין נכסיה אדעת' למיסק לא"י משמע דלא מהני התם גילוי דעת אלא משום דאיכא נמי אומדנא דאנן סהדי דלא זבין אלא אדעתא דהכי וה"ט שאין דרך אדם למכור קרקעותיו אלא מפני שדעתו לעקור דירתו מכאן אבל במוכר מטלטלים לא מהני גילוי דעת אלא בעי' תנאי גמור משום דליכא אומדנא כמ"ש הרא"ש שם ואם כן דוקא בממון שהולכין אחר אומדנא דדעת מהני גילוי דעת עם האומדנא אבל באיסור לא מהני גילוי דעת בגט דש"מ והרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה כ' דבש"מ לא בעי' משפטי התנאים שלא תטרף דעתו עליו עיין שם וכבר תמה עליו ה' קהלת יעקב מההיא דאתקין שמואל בגיטא בשכ"מ וכולי דמוכת דאפילו בשכ"מ בעי משפטי התנאים עיין שם

ב' וכבר נתבארו משפטי התנאים בא"ה סימן ל"ח דבעי' תנאי כפול והן שלו קודם ללאו והתנאי קודם למעשה והתנאי שאפשר לקיימו עיין שם וכ' הראב"ד בס' תמים דעים סימן דה"ד כשנעשה המעשה מיד דאין התנאי מבטל המעשה אבל דבר שלא נקנה מעכשיו כגון שאמר תנו מאתים זוז לפ' אם יקח בתי התנאי קיים וקלסו הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה ע"ש והרשב"ץ ח"א ס"סי צ"ה נדחק בדברי הרי"ף שלא פיר' משום דהו"ל מעשה קודם לתנאי אפשר דס"ל כהרמב"ם דה"ד עשה המעשה קודם התנאי אבל לשיטתו בין התנה קודם שאמר למעשה בין שאמר המעשה קודם שהתנה הו"ל תנאי קודם למעשה וסיים הרשב"ץ שם וז"ל הילכך מה שיצא לך מסברתך זו שאם אמר הבו ד' מאה זוזי אי נסיב ברתאי נתקיים התנאי אינו כן שכיון שהמעשה הוא תחילה והתנאי לבסוף נתבטל התנאי ונתקיים המעשה ואלו דברים פשוטים בדברי המפרשי' עכ"ל ותמהני עליו שלא זכר מ"ש הראב"ד דלא בעינן דיני התנאי אלא כשהמעשה נעשה מיד דאין התנאי מבטל המעשה אבל זה שאמר תנו לפ' מאתים זוז אם יקח בתי התנאי קיים