ערך השולחן חושן משפט חלק ג רג

ואם יביא בעל דין מדתנן נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו וכו' שהרי חלה בנו אונס ממון הוא שאם רצה ישכור לו משמשים ליתא דחולה בנו עדיף מאונס ממון וקרוב לסכנה הוא שהבן יצטער וכולי עיין שם הרי דסכנת בנו עדיף מסכנת ממון ואם כן כיון דאינס ממון מהני מודעא כ"ש דסכנת בנו והרשב"ש בתשובות סימן של"ה תפס תשובו' הרשב"א דאונס אביו או אחיו הוי אונס אפילו לא מסר מודעא עש"ב ועיין בתשו' מהרשד"ם חא"ה סימן ס"ג והמבי"ט ח"ב סימן קל"ח והרשב"ץ ח"א סימן א' והובא בב"י אה"ע סימן קל"ד וז"ל יש אונס אחר ולא מצינו דומה לו בגמ' והוא שאנסוהו אחרי' כדין או שלא כדין בגוף או בממון ואומרי' בפי' שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פ' וכולי אומר אני שאין זה בכלל אונס אפילו הוציאו להריגה בנו שרחמיו עליו אם לא יגרש אשתו וגירשה להציל בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין העשוי אלא בגופו וכולי עיין שם הרי דס"ל דלא חשיב אונס אלא בגופו אבל בבנו אע"פ דרחמיו עליו מ"מ אם מסר מודעא לא הוי גט וה"ה למתנה

ונראה דדמי למ"ש הטור בסימן רמ"ב וז"ל מתנתא טמירת' לא חשיב' אפילו כמודע' לבטל מתנה גלויה שאחריה וכולי אא"כ איכא הוכחה בשנייה כההיא דאזל לקידושי איתתא אמרה ליה אי כתבת לי כל נכסך מקדשנה לך ואי לא לא מקדשנא לך וכולי כה"ג דאיכא הוכחה דאנוס היה במתנה שניה מהניא מתנה טמירתא שקדמה לבטלה אע"פ שאינה כלום מ"מ גילוי דעת הוא לבטל השניה כיון שידוע שהיה אניס ואע"פ שהיה אנוס בשניה לא היתה מתבטלת אלא בשביל הראשונה שקדמה לה ופי' הר' יוסף הלוי משום דאונסא דאתי מחמת נפשנא וכולי וכ"ד הרמב"ם ומרן שם אלמ' אף ע"ג דלא חשיב אונס לבטל המתנה בלא מודעא מ"מ כשמסר מודעא אפילו מתנה טמירת' הויא מודעא וה"נ אונם בנו לא חשיב אונס בלא מודעא במתנה אבל כשמסר מודעא ואפילו מתנה טמירת' חשיב' מודע' לבטל המתנה וליכא למימר משום דהם ס"ל דבמתנה אפילו ליכא אונס כלל וכ"נ דעת רשב"ם בפ' חזק' שכתב שמעי' הכא דמתנה טמירתא לא הוי' מודע' לחברתה אלא היכא דאיכא אונס בבתרייתא אונס דמוכח אבל בלא אונס וכו' משמע דלא חשיב אונס גמור לבטל המתנה אלא במתנה טמירתא דהוי כמודע' א"כ אפי' לדעתו דה"ט דסגי במודע' דאנן סהדי שהוא אנוס אבל אם נתברר שאינו אנוס לא מהני מודע' מ"מ אם יש אונס קצת מהני מודע' וה"נ אונס בנו במתנה מהניא מודעא ואפי' מתנה טמירתא הויא כמודע' לבטלה ומהרב"א בתשו' סי' ט"ז חלק על הרשב"ץ וז"ל מסתברא דהוי עשוי גמור טפי מאונס ממון וכו' ולאו דוקא בנו דעדיפ' מגופיה אלא אפי' אביו או אחיו ויש לו ראיה נכונה לזה דגרסי' בפ' חזקת אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתב בה אנן ידעין באונס' דפלניא לאו מודעא היא ופריך מודעא דמאן אי דגיטא ודמתנה גילוי מילת' בעלמא הוא שהוא אנוס וכולי ופי' הר"ש דבגטא ומתנה כיון שאינו מקבל ממון בגט או מתנה גילוי מילתא בעלמ' הוא שהו' אנוס וכו' וכ' הריב"ש בסי' קנ"ז דהאי פי' עיקר וכולי וגם הרשב"ץ כתב בתשו' פי' של הר"ש מעתה יש לי לדון אי אית' דאונס כגון בנו או אביו לא הוי אונס וכדברי הרשב"ץ ז"ל מאי פריך גילוי מילתא בעלמא הוא ודילמא קא אנסי ליה לבנו או לאבוי עד שיגרש או עד שיתן וכדי להצילו קא מגרש או נותן כעת ומוסר המודעא לכשינצלו יערער וזה אינו אונס והילכך בעי' שידעו העדים באונסו וכולי עיין שם ותמהני שהרי הרשב"ץ בתשו' דף ג' ע"א כתב וז"ל וכי תימא ה"מ דלא ידעי סהדי אי אניס אי לא אניס אבל אם ידעי דלא אניס והא דאמר אניסנא שקורי קא משקר לא תהוי מודעא ודאי כן היה נר' מדברי הרמב"ן בפרק חזקת ומדברי רשב"ם ז"ל אבל האחרונים כתבו אפי' אי טעין טענת אונס בשקרא הויא מודעיה מודע' בגטא וכלשון הזה כתב הרא"ש וכו' וכן כתב הרשב"א בחי' וכו' וכ"כ הרמב"ם וכולי וכן כתב מהר"י קורקוס וכו' וכ"מ בגמ' בפ' חזקת וכו' עיין שם הרי שתפס דבגט ובמתנה אפי' מודעא בשקרא מהני' ועוד שהרי כתב הרשב"ץ דף ב' ע"ג בתשו' שם ויש אונס אחר וכולי כגון שגזלה אשתו ממון ממנו ואינה רוצה להחזיר עד שיגרשנה וכולי זה הענין אני מסתפק בו אם הוא כפייה והוי גט מעושה אם לא וכו' אבל אונס ממון בגט אי מסר מודעא לית דין ולית דיין דודאי הויא מודעא אפי' בשקר' וכו' וכ"ש באונס ממון אבל אי לא מסר מודעא וידיעה מילת' דמחמת אותו עשוי וכו' וקרוב אני לומר דכיון שלא מסר מודע' לא הוי גט מעושה כלל ואגב אונסיה גמר ומגרש ואע"ג דאמרינן בפ' חזקת ההוא דאזל לקדושי אתתא וכו' משמע דבמתנה בגילוי מילתא בעלמא סגי ומתבטלת המתנה משום הוכחה לבד ואם כן כ"ש בגיטין באונס ממון דהוי' הוכחה לבטולי גטא לא מוכח' היא דהכא משום דמתנה טמירתא קדמה למתנת האשה הוא דסגי הוכחה והוי כמודעא וכו' דמתנה טמירת' היכא דמוכ' מילת' משום דאונס הוה הויא כמודעא אבל אי לאו מתנה טמירתא הויא מתנתו מתנה וה"ה באונס ממון בגט כל שלא מסר מודעא הוי גט וכו' וקצת הוכחה יש בזה מדאמרי' התם כל מודעא דלא כתי' בה ידענא ליה לאונסיה לאו מודעא היא ואקשינן דמאי אי דגטא ובמתנה גילוי מילתא סגי ולא אקשי' ובגטא נמי ל"ל מודעא כיון דאניס הרי גט מעושה וכו' אבל קושטא דמילתא היא דתליוה ויהיב לא הויא מתנה ואיני צריך מודע' וכו' וההיא דמתנה טמירת' משום דלברורי דאנוס הוא איצטריכנ' לה וכו' עכ"ל הרי (א"ה עכ"מ והדבר מובן)

י"ח אבל במתנה או במחילה וכו' נסתפק מהריט"ץ סימן רע"ו בהקדש אי דמי למכר דגמר ומקדיש או דמי למתנה ונראה דדמי למתנה דכל נותן לחבירו נמי יתן לו חלופו ואפי"ה לא מהני כיון דהשתא לא יהיב ליה אף על גב די"ל דבהקדש תכף ומיד מובט' ששכרו אתו וכו' ע"ש ולית' דהא בפר' מי שמת מבע"ל בשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו מי אמרי' דלגבי הקדש גמר ומקני אלמא (א"ה עד כ"מ)

י"ט דין ז' הגה בין אונס ממון וכולי מי שהיה לו פקדון ביד אחרים וכשתבעו היה מעכב הפקדון לא אתן לך עד שתפרע ללאה מה שאתה חייב לה וכולי וכן עשה ומסר מודעא וכולי אונס ממון הוי אונס ואין לך אונס גדול מזה שיכול לעשותו לעכב הממון בידו מיהו יש לו' דה"מ פקדון שלא בעדי' שהרי יכול לכפור בו או מלוה והוא אלם דלא ציית לדינא אבל מלוה בשטר וגברא דלא אלם לא הוי אונס דליתבעיה לדינ' ויוציא מעותיו ממנו וטעמא דמסתב' הו' הרדב"ז ח"ג סי' תפ"ה עיין שם

ך' ונראה דלענין ממין יש טענת אונם כמו שכתב מרן בסימן נ"ה הרי שהתפיס שטרו או שיברו בבית דין וקנו מידו שאם לא בא ביום פ' ינתן