ערך השולחן חושן משפט חלק ג רב

ממכר דמכר אסמכתא לא קניא ולא אמרי אגב זוזי גמר ומקני וערב אגב ההיא הנאה גמר ונשתעבד וא"כ לגבי מודע' דבמכר אמרי' דגמר ומקנה אם לא נודע האונס וכל שכן בערבות מיהו נראה דהנאה דערב לא הוי ממון גמור כמו שהוכיח המח"א בהל' רבית סימן י"א דערב משתעבד לאו משום דחשיב כאילו הגיע אותו מנה לידו אלא דאותה הנאה שוה פרוטה וכן כתב הריטב"א בחי' שם וכן נר' מדברי הרמב"ם וכו' עיין שם באורך וכבר כתב הרשב"א בפ' ח"ה די"מ דבמכר אפי' בפחות משוויו גמר ומקנה דהא אשה מתקדשת בפרוטה וכן קרק' נקנה בכל כסף ותליוה וזבין אפי' בפרוטה גמר ומקנה ומסתברא שאין דברים אלו נכונים דאנן דעתא דמוכר אמרי' דאגב אונסא דזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא ותליוה ויהיב אין מתנתו מתנה ואיך אפ' שיתרצה בפרוטה על קרקע שוה מאה מנה ודרכן של בני אדם להניח קרקע בחנם או ליתנו במתנה יותר ממה שיתנו בפרוטה וכולי ואין ראיה מקידושי אשה לקנות קרקע וכולי וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א ושכן נוטה דעת הר"ן עיין שם באורך וז"ל ר' האי בספר המקח שער ל"א תדע כל מי שנטל קרקע חבירו בלא דמים והעידו עליו שהוא אנוס או שנתן מן הדמים מה שרצה ולא לקחו בשוויו אין צריכין להודיע את הדין בכך דאין לך בעולם ביטול מכירה יותר מזה אבל וכולי עיין שם הרי דמכר פחות משוויו באונס לא גמר ומקנה ומ"ש מהריט"ץ שם אף על גב דאין זו שוה כמו החוב הרי כ' הריב"ש בתשו' דאפי' לא נתן כל דמי המקח אמרי' אגב זוזי גמר ומקנ' עיין שם לא דק דהריב"ש סי' קכ"ז כ' שהסכימו המפרשים דלא אמרי' תליוה וזבין הוי זבינה זביני אלא כשנתנו לו דמי הקרקע אבל פחות משוויו לא ע"ש וכבר כתבתי ל' רב האי דס"ל הכי וכן דעת רשב"ם והרשב"א והר"ן והריטב"א והנ"י וכן נר' מדברי הרמב"ם והסמ"ג וכן הסכימו האחרונים דאפילו בקרקע בעי' שיתן לו כל שוויו וכ"ש במטלטלין וא"כ אם הנאה דערב לא שוה כמו החוב לא אמרינן דגמר ומשתעבד באונס אלא דנראה לכאורה דהנאה דערב שזה שהלוה לחבירו על אמונתו עדיפא דהא במדת אסמכת' לא קניא אפי' נתן לו כל שוויו ואלו הערב אע"ג דהוי אסמכתא נשתעב' בההיא הנאה מיהו נראה דערבות לא הוי אסמכת' גמורה כמ"ש בעה"ת שער מ"ג סימן ג' בשם הרמב"ן והובא בב"י סימן קי"ג ע"ש ודברי הרמב"ן הם בהלכות נדרים שלו דכ"ז ולכך לאחר מתן מעות נשתעבד בקנין דכיון דלא הוי אסמכתא גמורה מהני קנין ע"ש הטעם ואם כן הכא נמי בשעת מתן מעות גמר ונשתעבד בלא קנין בההיא הנאה דהמניה מה"ט דלא הוי אסמכת' גמורה אבל באסמכת' גמורה לא קנה אפי' בהנאה גמור' ואם כן א"ל דערב אפי' בשעת מתן מעות דנשתעבד בההיא הנאה שהלוה חבירו על אמונתו אע"ג דלא שוה הנאה כמו החוב גמר ונשתעבד אבל לענין מודעא כיון דגלה דעתו שלא ברצונו בעי' היכר אינם דהוי כמתנה

ט"ז דין ד' לפי שאין אונאה לקרקעות וכולי כתב מהר"י ן' הרא"ש בתשובות סימן ע"ה דגם בקרקע אם יש אונאה עד פלגא הוי ביטול מקח בקרקעות לדברי התוס' וכן פסק א"א דאינו מכר ע"ש

י"ז דין ו' אבל במתנה וכו' על א' שהיה חבוש בב"ה על חוב ונכנס אביו ערב ומסר מודעא שמחמת האונס שאמר בנו בפני אנשים שמפני הצער שיצא מהדת וכולי רח"ל

נראה דודאי המחייב עצמו בדבר שאינו חייב דינו כמתנה כמבו' בתשובות הרשב"א ת"ב סימן כ"ה וסימן ק"ה ופסקו מור"ם לקמן וכן כתב הרשב"ש בתשו' בסי' רמ"ז עיין שם ואם כן אפילו אינו אנוס מהניא מודעא בשקר כדין המתנה והרשב"ש בתשו' סי' קכ"ח שכ' בא' שהיה חולה ומכר קרקע אביו וקיימה אמו המכירה וז"ל ומה שטוענת שמחשש שמא תטרוף דעתו של בנה עשתה אינו כלום שאין זה אונס כלל ואפי' מסרה מודעא אינה מודעא שאם רחמה על בנה אינו אונם ומרחמנות' גמרה וסלקה או גמרה ומכרה ולא מצינו נח"ר אלא באשה לבעלה ולא בכל ענין אלא בקנה מן האיש ואח"ך קנה מן האשה וכו' עיין שם דבריו תמוהים דאע"ג דאם לא מסרה מודע' איכא למימר הכי דלא חשיב אונס דמרחמנות' על בנה גמרה ומכרה מ"מ אם מסרה מודעא אמאי אינה מודעא דבמתנה ומחילה אי ליכא אונם כלל כל שגלה דעתו שאינו נותן מדעתו סגי ולכאורה נראה דס"ל כדעת הפוסקים דה"ט דלא בעי' למידע אונסיה במתנה וגט דכיון שהוא מוסר מודעא אנן סהדי דקושט' קאמר שהוא אנוס אבל אם יתברר הדבר שלא היה אנוס אין המודעא כלום דכיון שלא נאנס כלל דאנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור ומתנה גמורה כמבואר שכן דעת רשב"ם והנ"י בשם הרמב"ן עיין שם ואם כן ה"נ אפי' מסרה מודעא אנן סהדי דמרחמנותה על בנה גמרה בשעת מעשה וקיימה המכירה אבל למאי דקי"ל דבמתנה וגט דאפילו נתברר שלא היה באונס גילוי דעת שאינו נותן ברצון סגי הויא מודעא וכן ראיתי להרשב"ש עצמו סימן קט"ו דס"ל הכי ע"ש ומהרשד"ם ח"מ סימן פ"ח כ' אם באנו לפטור בטענת אונס נר' בעיני דאינה טענה דאין טענת אונס פוטר אלא באונס שעושין למתחייב עצמו אבל אונס דאחרים לא שהרי אפי' בגיטין כתב הרשב"א דאפילו אונס וצער שעושין לבן לא מקרי אונס לגבי דאב אע"ג דמרחם אב על בנו וכ"ש באונס אחרים וזה פשוט מבואר דס"ל דאפי' באונס בנו לא חשיב אונס וכן כתב הרב מטה יוסף ח"ב בתשובה אחרונה ונראה דאם לא מסר מודעא לא חשיב אונס אבל אם מסר מודע' כנדון מהרשד"ם תשיב אונס שהרי כתב הרשב"א במיוחסות סימן רנ"ג וז"ל על א' שנשבע שלא ישא את אשתו שנדר זה בטל מעיקרו שאינו נדר כלל לפי שזה אנוס היה בעיקר הנדר לפי שהיתה אחותו חולה חולי כבד ונשבעה שלא תאכל עד שידור או יאסור ואין לך אונס גדול מזה לאחוה ואיני רואה שיסתפק אדם לומר שאין אונס אלא שמגיע לגופו או לממונו שנודר ממש שאין לך חביב על אדם כהצלת אחיו ואחותו ויקר פדיון נפשם בעיניו וכו' ואלו באנו עכשיו להסתפק דשמא מתחילתו מרוצה היה בנדרו אלא שעכשיו מתחרט ומוציא עליה שאנוס היה זה אינו וכו' וגדילה מזו כי כבר מסר מודעא דגטא בפני עדים כשרים ואפי' לא הכירו באונסי במסירת מודעא דגטא ודמתנת' א"ץ להכיר באונסו כדי שלא יהא פתחון פה וכו' עכ"ל וכתב מהר"י קולון סימן קס"ז דסב"ל דבלא היה אונס אע"פ שמסר מודע' אינה כלום ולכך האריך להוכיח שזה אונס גמור הצלת אחיו ואחותו עיין שם אלמא אע"ג דבלא מודעא אמרי' גמר והקנה עכשיו הוא מתחרט מ"מ במודעא מהניא דתשיב אונס גמור ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ק"ח דמבואר דהוי אונס גדול הצלת אחיו ואחותו ואם מסר מודעא ואמר שהוא אנוס באונס כו"ך ואח"ך נודע שאותו אונס לא היה ומשקר אפ"ה מתנתו בטלה עיין שם והריב"ש סימן שפ"ז כתב דאין לבטל השבועה בשביל אונס ממון