ערך השולחן חושן משפט חלק ג רא

הכי קשה דנר' מדברי רשב"ם דאם קבל ממון לא מהני מודע' ואם כן לימא אצל אונסו ניחוש שמא מחמת ממון שקבל כת' ונתן מתנה וכבר כת' מהרח"ש בקו' המודע' דס"ט ע"ב וכ"ת מ"מ וכו' נימא דאינו אלא אונס ממון י"ל דכולי האי לא חיישי' וכיון דמהמני' ליה במה שאמר אנוס אני אכול' מילת' מהמני' ליה וכו' עיין שם ובתשו' מהר"י ן' הרא"ש סימן ע"ג כתב וזה לשונו והקשה ר"מ מרונטבורק דילמא בגט נמי זוזי אנסוה שנתנו לו קרובי האשה לגרשה ובמתנה אינו אנוס אונס גמור אלא אדם גדול בקש ממנו מתנה להשיב פניו ופי' הוא אי גט ומתנ' גילוי מילת' בעלמ' אמאי קאמר אי לא ידעינן באונסו דלאו מודע' היא כלל והגט כשר לינשא בו לכתחי' ובמתנ' גובה אותה לכתחילה והא הרבה נותנים גט ומתנ' אנוסי' אונס גמור אם כן אפי' לא היה מפ' אונס הו"ל למיחש דילמ' אנוס הוא ולכל הפחות לגבי גט לא נתירה לעלמ' בלא גט שני ואם קבלה קידושין מאחר תצטרך גט משניה' ובמתנה לא יגבה בשטר זה וזה הפי' דחוק ולע"ד אינו קשה לפי' רשב"ם כי אפילו אם יקבל מעות בגט מקרובי האשה אינו דומה למעות שקבל במכר כי במכר עיקר מכירתו בשביל המעות כי אין אדם מוכר דבר אלא בשביל שחפץ במעות ולא בשביל סיבה אחרת והן הן האונסים אותו למכור ואונס זה אינו מועיל לבטל המקח הילכך אין לפ' במודע' שהכירו באונסו שלא היה בסתם מוכר דזוזי אנסו אבל בגט אפילו אם יתנו לו מעות דבר ידוע הו' שאינו סיבת הגט שאם היה ביניהם אהבה ושלום כמו שראוי להיות בין איש לאשתו אפילו יתנו לו כל הון בית' באהבה בוז יבוזו להם אלא מחמת קטטה שביניהם או שנאה ששנאתו גורמת הגירושי' והמעות אינם אלא טפלי' לדברים אחרים הגורמים לגט הילכך לא דמי למעו' המכ' דנימא גמר ומקנה ומשום הכי פריך גילוי מילת' בעלמ' שהוא אנוס כיון שמוסר מודע' דכיון דאינו מקבל ממון בגט ר"ל כמו במכר כי אין קבלת ממין של הגט דומ' לקבלת ממון של מכר וגם במכר נמי אם אנסוהו למכור חפץ בפחות משוויו אין מכירתו מכירה דהא דאמר ר"ה תלוה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקני ה"ד דלא אוזיל לגביה אלא כדי אונאה וכן משמע הלשון וזבין כדין מכר ואם אוזיל גביה טפי מאונאה דמי לתלוהו ויהיב וכן כתב הר' יונה דהוי זביני במקרקעי אפי' לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע ותורת מכר בכך ומכרו קיים אבל במטלטלין כיון שיש שם אונאה כדי ביטול מקח אין כאן תורת מכר ואני אומר כי גם במקרקעי אם יש שם אונאה עד פלגא דהוי ביטול מקח בקרקעות לדברי התוס' וכן פסק א"א הנה הוכחנו שאין נתינת הממון גורם קיום המקח אלא שוויו של מקח גורם קיומו וא"כ נתינת הממון אינו גורם קיומו אם אינו נותנו לרצונו בלא ממון לכך פריך שפיר גילוי מילתא בעלמא הוא וכולי כ"ל אם כן הר"ם מרונטבורק ס"ל דאם קבל ממון הוי כמכר דגמר ומקני והא דפרכינן אי דגט ומתנה גילוי מילתא בעלמא היינו למה הגט כשר לינשא בו לכתחי' וגובה המתנה לכתחי' ניחוש דילמא אונס גמור וה"נ א"ל דאונס שאינו בגופו או אונס נפשיה לא חשיב אונס ואפי' מסר מודעא אם נתברר שלא נאנס אלא אונס דאחרי' או אונס דנפשיה אין מודעתו כלום אבל אם לא נתברר אונסו חיישי' שמא הוא אונם גמור ואין הגט כשר לינשא בו לכתחילה ולא יגבה המתנה לכתחילה ונרא' דל"מ שלא יגבה המתנה לכתחילה אלא אפי' החזיק המקבל מתנה מוציאין ממנו מספק כמ"ש הרשב"א והר"ן בפ' המקבל גבי הולך כזכי דגבי מתנה מספק"ל ואוקי ממונא בחזקת הנותן וכתב מהר"ש חסון סי' ך' דיד הזוכה בעד חבירו כיד חבירו דמי ואפ"ה כיון שבא להפקיע מרשות חבירו אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא ואפי' היה תפוס והמקבל אינו כלום כיון שאין תפיסתו ברורה כמ"ש הרמב"ן בחי' בבעיא דזרק ארנקי דבמתנ' מוציאי' מהמקבל לנותן והרשב"א בתשיבות הביאה מרן הב"י אה"ע סי' צ"ג וז"ל ועוד מה שטען הטוען דמן הסתם ידה על התחתונה שהיא קרוייה בעל השטר מסתברא דבמקום הזה הבעל קרוי בעל השטר וידו על התחתונה ואינו דומה למ"ש בפ' ג"פ שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע שאני התם שהלוה פרע וכיון שהמלוה מודה כפרע לו שטר א' אם טען שלא פרע לו אלא הקטן עליו להביא ראיה אבל בנותן או מוחל שטר שיש לו על ראובן נ"ל דראובן מקבל מתנה ועליו להביא ראיה מה מחל לו או מה נתן לו וכו' ע"ש הרי דאפילו איכא ודאי מחילה והלה טוען בריא עליו להביא ראייה מה מחל לו ובמתנה שלא פי' בה שהיה בריא כשנתן או שהיה שכ"מ והוא אמר שכ"מ הייתי והמקבל אומר בריא היה כתב הרמב"ם בפ"ט מה' זכייה דאם היו מטלטלין ביד המקבל מתוך שיכול לומר שלי הם ישבע היסת שבריא היה וזכה וכתב מרן הכ"מ שאם יש עדים שמחמת מתנה באו לידו דלא שייך מגו מוציאי' מידו אלמא אפילו באו לידו ברשות וטען שהיה בריא כשנתן מוציאין מידו ונר' דגם המ"מ לא נסתפק שם אלא משום דהמתנה חלה אלא שרוצה בטענת שהיה שכ"מ דכיון שהמקבל טען בריא וזכה ברשות אפשר דאין מוציאין מידו אבל הכא שמסר מודעא ומספק"ל אם היה אנוס אונ' גמור או לא מוציאין מידו דלא זכה ברשות וה"ד אם יש עדים דליכא מגו אבל אם אין כדים על המטלטלי' שבידו נאמן לומר שלא אנסו במגו דשלי הם

ט"ו ערב בשעת מתן מעות שמסר מודעא קודם שערב כ' מהריט"ץ סי' דהוי כמכר וצריך שהכירו באונסו דערב בההיא הנאה שהלוהו על אמונתו נשתעבד והכא נמי הוי כמכר לענין זה ונשתעבד ע"ש אבל מדברי האחרונים שכ' בחייב עצמו בדבר שאינו קצוב דלא נשתעבד ה"ד בדבר שלא היה חייב אבל במכר וכל שיש לו הנאה גמר ונשתעבד והריטב"א דחה זה וכ"נ לכאורה דהנאה דערב חשובה ככסף כמ"ש הריטב"א בפ' קמא דקידושין גבי המקדש במלוה וכולי דאם מחל לה המלוה או מקצת ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה שמחלתי לך מלוה זו מקודש' כיון שהנאה זו שפ' דהנא' בכ"מ חשיבה ככסף וכדאמרי' גבי דמשתעב' בהנאה וכו' וכן כתב הריטב"א בר"פ הנושא והביאו המש"ל פרק י"א מהלכות מכירה על הרמב"ם דסבירא ליה דחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא נשתעבד וכולי וז"ל וסבור הייתי לומר דמודה הרמב"ם במי שקבל שכר וכולי דלא אמר רבי' אלא במתחייב עצמו כדרך מתנה וכו' ואין זה נראה מדבריו דא"כ בפוסק לזון את בת אשתו הא איכא שכר שנשאת לו האשה וכו' ועוד ערב יוכיח שהלוהו זה על אמונתו ואפ"ה אמר רבי' שאם ערב בדבר שאינו קצוב וכתבו על פיו פטור אלא ודאי ל"ש וכו' הרי שדימה ערב שהלוהו על אמונתו הוי כקבל שכר ואם כן ה"נ לענין מודעא הוי כמכר דבעי' היכר אונס ולכאור' הנאה דערבות עדיפא ממכר דבפרק גט פשוט אמר רב אשי לאמימר הא מעשים בכל יום דאסמכת' לא קניא וערב משתעב' אף על גב דהוי אסמכתא מה"ט דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה עיין שם אם כן ערבו' עדיפ'