ערך השולחן חושן משפט חלק ג ר

בפני עדים שכ' וז"ל ולא שייך לומר נח"ר עשיתי לבעלי דלא אמרי' נח"ר עשתה אלא היכא דזבן איהו נכסי דידיה המשועבדי' לה בכתובתה משום דאם אינה מסכמת לדעתו אית לה קטטה בהדיה וא"ל נתנה עיניה בגירושי' ובמיתה אבל על מחילת כתובתה אם אינה מתרצה לו לית ליה איבה וכו' וסוגי' דתלמודא בפ' החובל דאיתתא דמוחלת כתובתה לבעלה מחילתה מחי' אי נפשי' כתובת' מכתובה דאורייתא ובפ' נערה שנתפתתה אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים יש לה כתובת ב"ד מ"ט זוזי אנסוה מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת ב"ד מ"ט אחולי אחליה וכו' אלמא דמחילת' הוי מחילה ול"ל דשאני הכא כיון שהיה שכ"מ לא רצתה להקניטו וא"ל כה"ג נחת רות איברא לא"ה דגדולה מזו איתא במרדכי בפ' זה בורר וכולי אלמא אפי' בשתיקה בעלמא אמרינן אודויי אודי ליה ולא אמרינן מה ששתק שלא רצה להקניט את אמו אע"פ שהוא חייב בכבודה וכו' עכ"ל הרי דס"ל דגם באשה לא אמרינן נח"ר עשיתי לבעלי ומוחלת כתובתה הוי מחילה ואפילו היה שכ"מ לא אמרינן לא רצתה להקניטו מיהו מה שהוכיח מהר"י וויל דמחילת כתובתה הוי מחילה לא ראה תשובת הרשב"א בח"ב סימן רצ"ח שכ' וז"ל וא"כ האשה שמכרה כתובת' לבעלה לא עשתה כלום וכו' והא דאמרינן בכתובות וכו' אלמא בין מוכרת בין מוחלת כתובתה לבעלה מעשיה קיימים ואינה יכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי לא היא דהתם כשיש עדים שראו וידעו שהיא מכרה לבעלה מרצונה ומשום שהיתה צריכה למעות ואי נמי במודה וכולי ע"ש ואם כן ה"נ א"ל דמחילת' אינה קיימת והתם מיירי במודה וכן כתב בש"מ לכתובות שם וז"ל איכא דק"ל מוחלת כתובת' היכא א"ל תימא נח"ר עשיתי לבעלי וכו' והראב"ד מפ' לה כגון שקבלה עלה לאחריות וא"ל מוחלת עיקר כתובת' אין נראה שהרי כל הנשים יש להם כתובה והוא הוא שנתן עיניו בגירושין ובמיתה וכ"כ הראב"ד והרמב"ן וכן תי' הרא"ה עיין שם הרי דגם הראב"ד ס"ל דמוחלת כתובתה אינה מחילה דיכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי והתם מיירי בקבלה אחריות מיהו הרשב"א בתשובות שם סיים מסברא דמחילה קיימת כיון שאינה אלא סלוק שעבוד והרדב"ז ח"ב סי' של"ז בראובן שהיה עליו שט"ח לשמעון ונטה למות ושלח אחר שמעון ופרע לו מקצת השטר מעות בעין והשאר נתן לו יין ופסק עמו דמים והיה זה בפני אשתו וא"ל מנה לו כו"ך ושתקה ואחר שמת בא שמעון ליקח יינו ועכבה עליו אשתו ותפסה הכל וכו' כתב דלא הוי מחילה דיכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי עיין שם

י"ד מרן הב"י אה"ע סי' קל"ד כתב בשם הרשב"ץ וזה לשונו וכ' עוד יש אונס אחר ולא מצינו דומה לו בגמרא והוא שאנסוהו אחרים כדין ושלא כדין בגוף או בממון ואומרים בפירוש שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פ' אפילו אותו פלו' לא היה דינו לגרש א"א שאין זה בכלל אונסים אפילו הוציאו להריגה בנו שרחמיו עליו אם הוא לא יגרש אשתו וגירשה להציל בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין העשוי אלא בגופו וכו' ומה שכת' מהרח"ש בקו' המודעא דכ"ח דנר' דהרשב"א חולק על הרשב"ץ שכת' בתשו' הביאה מהרי"ק בשרש קס"ז ראובן שדך אשה שלא מדעת קרוביו ונשבע לישא אותה ולקצת ימים חלתה אחותו ובקשה ממנו לאסור אשה המשודכת לו ושישבע שלא ישאנה לעולם ונשבעה שלא תאכל לעולם עד אשר יעשה כן וראובן נתייעץ ומס' מודעא בפני עדים שאין כוונתו לקיים את האסור אבל יעשה רצונה כדי שלא תטרף דעתה עליה וכן עשה ואסר' ע"ע וכולי שדעתי שהנדר הזה בטל מעיקרו ואין נדר כלל לפי שהיה אנוס הוא בעיקר הנדר כיון שהית' אחותו חולה חולי כבד ונשבעה שלא תאכל עד שיאסור ואין לך אונס גדול מזה לאחיה וכולי שהרי שנינו נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו וכו' עכ"ל הרי דאפי' בשביל סכנת הגוף חשיב ליה אונס אפי' לענין שבועה וכל שכן וכו' עיין שם ונראה דגם הרשב"ץ מודה דאם מסר מודעא הוי גט מעושה באונס מדכתב כיון שלא מסר מודעא וכו' אלא דמתשו' הרשב"א בתשו' מהרי"ק שרש קס"ז שכ' ואם באנו להסתפק שמא מתחלתו מרוצה היה בנדרו אלא שעכשיו מתחרט ור"ל שאנוס הו' זה אינו וגדולה מזו כי כבר מוסר מודעא בפני שנים והכירו באונסו ואפילו לא הכירו באונסו וכו' וכ"ה בתשו' המיוחסות סימן רע"ו עיין שם משמע דאפילו לא מסר מודעא הוי אונס אבל ראיתי בתשו' הרשב"ץ ח"א סימן א' דף ב' ע"ד שסיים ואף על גב דאמרי' בפ' רביעי דנדרים דנדרי אונסים הוו אם חלה בנו היינו למימ' דמקרי אונס לענין למפטריה משום דאנוס רחמנא פטרי והכא נמי לענין קיום תנאי הגט למאן דאית ליה יש אונס בגיטין והיינו דמייתי עלה בגמרא ההוא דפסקא מברא אבל לענין גט מעושה אינו ענין שאין כל האונס נקרא מעושה ואפילו נאנס מפני שהיו מכים אותו וחובשים בנו יחידו אשר אהב וכו' עכ"ל הרי דמחלק בין איסור נדר לגט מעושה ואם כן הרשב"א אינו חולק דלא אמר אלא לענין איסור דאנוס פטור אבל לענין גט מעושה אפשר דמודה דלא הוי גט מעושה והתימא על הרשב"ש סימן ל"ט שלמד ממנה דהוי גט מעושה ולא זכר תשו' אביו הרשב"ץ עיין שם באורך ומכל מקום נראה דהרשב"ץ מוד' דגם באונס אחר שאינו בגופו אם מסר מודעא הוי אונ' ול"מ למאי דקיימא לן דבגט ומתנה אפילו לא נאנס כיון שגלה דעתו שאינו ברצונו הוי מודעא אלא אפי' לרשב"ם ודעמיה דה"ט שכיון שמוסר מודעא אנן סהדי דאנוס הו' ואם כן אם נתברר שלא נאנס אין המודעא כלום נרא' דאונס אחרים הוי אונס קצת ומועיל להחשיב מודעא כמו שכת' סי' רל"ב וז"ל אף אם נאמר שאין מסירת מודע' מועלת אלא על ידי אונס אפילו הכי קצת אונס מועיל להחשיב מודעא אף על פי שאינו אונס גמור מצד עצמו וראיה לזה מדאמרינן בפרק חזקת גבי מתנה טמירתא וכו' והדבר מבואר שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו ואם לא היה מתנת הבן שקדמה לא היתה מתנת האשה מתנה גמורה ואף על פי כן מבטל אותה מתנת הבן הקדימה והו"ל מודע' מחמת אונס גרוע בזה אף על גב דבעלמא בלא אונס אמרי' דלא הוי מודע' לחברתה וכו' עיין שם והכא נמי אפשר לומר דאונס אף על פי שאינו גמור מצד עצמו קצת אונס הוא להחשיב מודע' והר' שער המלך פ' א' מה' מכירה הכריח כן מדכתב רשב"ם דכיון מקבל ממון במתנה זו א"א שנתן מדעתו למה מסר מודעא ואי לא ניחא ליה ל"ל ליתן אלא ודאי נאנס וכו' וא"א דגם במתנ' בעי אונס גמור ואונס נפשיה לא חשיב אונס אפי' מסר מודע' א"כ אכתי ניחוש שמא מחמת אונס נפשיה וכיוצא הוא נתן מתנה זו אלא ודאי אפילו אונס נפשיה מהני כי איכא מודעא ותמה על הריב"ש עיין שם ואם כן א"א דאונס אחרים שאינו בגופו לא חשיב אונס אפילו מסר מודע' ניחוש שמא מחמת אונס בנו כת' גט ונתן מתנ' א"ו אפילו שאינו בגופו מהני להחשיב מודעא מיהו בלאו