ערך השולחן חושן משפט חלק ג קצח

שהמלוה את חבירו בעדים לא יהא נאמן לומר פרעתי או בכת"י שלא יהא נאמן לומ' פרעתי כמו שטר מסתמ' כיון שהחיוב ברור בעדים והספק בפירעון אמרי' מסתמ' על דעת כן מלוים ולוים שלא יהא נאמן לומר פרעתי ודלא כהרמב"ן והריב"ש אבל שט"ח שלא חתמו בו העדי' עצמם אלא פ' צוה לחתום וכו' שהחיוב ספק ולא שייך האי טעמא שהמלוה והלוה על דעת המנהג חייבו עצמם דהרי אין החיוב ברור לא יתחייב אלא אם כן קבלו אותו בני העיר והרשב"א בתשוב' חלק שני סימן קי"א כתב על מנהג עיר א' דפעמים שחותמין האחד ביד' והא' חותם הסופר בשבילו וכת' צוה פ' לחתום וכו' ועמד שם א' ואשתו ומכרו בתים שיש להם ללאה אשת יוסף וכת' השט' וחתם העד בחתם ידו והעד הב' חתם סופר בשבילו פ' צוה לחתום וכולי השטר כשר אף על פי שלא חתם העד השני בחתם ידו הואיל ותקנת העיר ומנהגם הוא בכך דלא גרע משטרות העולי' בעש"ג שהוא כשר דלא מרעי נפשייהו וכ"ש סופר העיר שהעמידוהו לכך והתקינו שיהיו עושי' כן משום עמי הארץ שאינם יודעי' לחתום וכו' עיין שם באורך הרי דאפי' דקרקע בחזק' בעליה עומדת שטר המכר כשר משו' תקנת בני העיר ומנהגם והתקינו כן משום ע"ה שאינם יודעים לחתום מיהו משמע דה"ד אם הסופר חותם כן צוה פ' לחתום וכו' משו' דהסופר לא מרע אנפשיה דלא גרע משטר העולה בעש"ג דכשר מה"ט אבל עד אחר שחתם פ' צוה לחתום וכולי אינו נאמן אלא אם כן נתברר שקבלו עליהם בפי' והרדב"ז חלק שני סי' תקמ"ד כ' על שטר שמנהג העיר לעשות כל שטרותיהם ע"י סופרים גוים ועדים גוים וכו' העולה מדברי הראשוני' כי המנהג אשר אמרו מבטל הלכה צריך שיהא ידוע וקבוע ע"פ בקיאים וכולי הילכך אם תברר האשה בשני עדים כשרים שכל שטרותיהם היו עושי' על פה סופר ועדים גוים אף על פי שלא היו בערכאותיהם ובכל התנאים אשר הזהירו רז"ל והובאו שטרות אלו לפני חכמי העיר ועשו על פיהם והוקבע המנהג הרי זה מנהג המבטל הלכה ואף על פי כלא בא לפניהם שטר מתנה ממש כזה כיון שנהגו בשאר שטרו' אף על פי שאין בהם שאר תנאים ערכאותיהם נהגו גם בשט' מתנה אבל אם העידו שהיו באי' לפני חכמים שטרות העולים בערכאותיהם ועשו על פיהם ולא משום מנהג עד שתביא ראיה שבאו פניהם שטרי במטלטלי' בלא דרכי הקנין ועשו על פיו וקבעו המנהג לעשות כל שטרותיהם בעדים גוים עכ"ל הרי דגם שטר מתנה בעדים גוים שאינו כדין כשר וה"ד אם יש עדים שנקבע המנהג על פה חכמי העיר שבאו שטרות לפניהם ודנו על פיהם וא"כ בנ"ד אם יש עדים שראו שט"ח שאין עדים חתומים אלא צוה לחתום וכולי ודנו על פיהם ה"ז מנהג מבטל הלכה ואפילו יש עדים אפשר דלא קבלו עליהם אלא סופרי העיר שחתם פלוני צוה וכו' משום דלא מרע נפשיה כמ"ש בתשו' הרשב"א ועדיין א"ל דה"ד בשטרו' תקנו כך כדי שלא תנעול דלת בפני לוים שהרי כתב הרמב"ם בפרק שלישי מה' עדות דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונו' ולא בדיני נפשות אלא על פה העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם אבל מדברי סופרי' שחותכי' דיני ממונות בעדות בשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוים וכו' ופסקו מרן בסימן כ"ח עיין שם ואם כן גם חתימת העדים עצמם בשטר היא תקנת חכמי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוים ואם כן אם נהגו לקיים עדות צוה לחתום כעדות העדי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוים שלא ימצא עדים שיודעים לחתום מכל מקום במודעא דלא שייך ה"ט לא קבלו ואף אם יש עדים שבא לפני בית דין של העיר שטר מודע' פ' צוה לחתום וכו' ודנו על פיו הא קי"ל דלעולם הולכין אחר מקום שנתחייב בו כמ"ש בסימן ס"ט בעיר שנהגו שכתב יד דינו כשטר דאין נאמן לומ' פרעתי והלך הלוה לעיר שלא נהגו כך וטען פרעתי כמנהג המקום שיושב בו עתה הולכין אחר מקום שנתחייב בו וה"ה בהפך אם במקום שנתחייב בו נאמן לומ' פרעתי ובמקו' אחר נהגו בו כשטר הולכין אחר מקום שנתחייב עיין שם אם כן בנ"ד אפילו שעדים בעיר זו שקבלו עדות דצוה לחתום כעדים עצמם בכל השטרות צריך לברר מיהו נר' דאפי' בדבר דלא שייך טעמא דנעילת דלת חותכין דיני ממונו' בעדות שבשטר דלא חילקו חכמים כמ"ש הרמב"ן בסיף יבמות בפלוגת' דר"ע ור"ט אי בודקי' עדי נשים בדרישה וחקירה וכו' ואף על גב דלגבי כתובה ליכא נעילת דלת שיותר משהאיש רוצה לישא וכולי לא פליג רבנן בדיני ממונות ואע"ג דבדיני קנסות בעי' דרישה וחקירה הנהו לאו בכלל דיני ממונו' נינהו ולא תקנו בו רבנן מידי וכו' והביאו הרב"א בתשו' סי' ה' עיין שם והכא נמי חותכין כל דיני ממונות בעדות שבשטר אפילו בכתובה ודכוותה דלא שייך נעילת דלת כנראה מדברי הרמב"ם שכ' אבל מד"ס שחותכין ד"מ כעדי' שבשטר וכו' שלא תנעול דלת בפני לוים ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות וכולי הרי דלא הוציא אלא דיני קנסות דלאו בכלל דיני ממונו' נינהו אבל כל דיני ממונות אפילו דבר שאין בו נעילת דלת חותכין בעדו' שבשט' דלא פלוג רבנן כמ"ש הרמב"ן גבי דרישה וחקירה ומכל מקום בעדות דצוה לחתום וכו' כל שאין ראיה שקבלו עליהם כל עדות אמרי' שמא ה"ד בשט"ח כדי שלא תנעול דלת אבל בכתוב' דלא שייך האי טעמא דנעיל' דלת לא עשו הפך הדין וכבר כתבתי בס' עה"ש סי' ס' דבמקום שעשו תקנת השוק וספק במתנה אם היא בכלל התקנה אין מוציאין ממון מיד המוחזק ומ"ש הרא"ש דבס' מעמידין הדבר על דין תורה ה"ד בספק אם נהגו עיקר התקנה אבל כשיש ודאי תקנה והספק אם המתנה בכלל התקנה אין מוציאין מהמוחזק וכן כת' מרן הב"י דקי"ל כהרא"ש דעשו במתנה תקנת השוק מה"ט דמוקמי' ממון בחזקתיה עיין שם והא דקי"ל בסימן קי"ח דדבר שאינו מפורש בתקנה נעמידו על דין תורה מ"מ כל שיש לו זכייה בממון לא אמרי' יד בעל התקנה על התחתונה ואם כן ה"נ דמקבל מתנה זכה זכייה גמורה

י"א מודעא שמעון שהיה יושב בבית ראובן וטען עליו שגנב לו סך כו"כ והודה לו במקצת וכפר בכל השאר ואיים עליו בעש"ג עד שנתפשר עמו ונתנם לו ומסר מודעא ואח"ז מת שמעון וקמו יורשיו והוציאו המודעא ותובעים לראובן דכל מה שנתן אביה' הוא באונס מה דינו

ונראה דמן הדין היה שמעון חייב שבועת היסת כיון שיש רגלים לדבר כמ"ש מור"ם בסימן ע"ה סי"ז דמשביעין שבועת היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבות פרוצות וכו' עיין שם וכ"ש שמצא הגניבה בידו וגם הודה במקצת דודאי רגלים לדבר שהוא גנב כל מה שאבד לראובן ויכול להשביעו אבל לא היה חייב לשלם כל מה שטען עליו והמבי"ט ח"ג סי' קפ"א כתב על מי שתבע את חבירו שחייב לו ממון וגזים עליו בעש"ג ומסר מודעא על מה שיתחייב לו בשטר כיון שלא ידעו העדים מה שתבעו שיכתוב לו שט"ח על סך מעות שלא כדין וכ"ש