ערך השולחן חושן משפט חלק ג קצב

וכו' ואי משיכה מן התורה אם כן במילתא דלא שכיחא נמי לא קנה במעות א"נ נ"מ לענין מעילה כדלקמן גבי נתנה לבלן דאי מעות קונות מן התורה אם כן מעל וכו' עיין שם אבל הרמב"ם בפ"ו מהלכות מעילה כ' קנה בו חפץ ולא משך אם מן הגוי מעל ואם מן ישראל לא מעל ע"ש הרי דס"ל דגם לר"י דקי"ל כוותיה דמעות קונות ד"ת לא מעל אם לא משך אם כן לא נ"מ לענין מעילה אלא לענין מילתא דלא שכיחא ולפי מ"ש אם הקנ' לו קרקע ומטלטלין במעות לר"י לא הוי כקני את וחמור כיון דמעו' קונו' מדאוריי' אבל לר"ל דמשיכ' הוי דאוריי' לא קנה ואף על גב דקי"ל כר"נ דקנה מחצה ה"ד כגון נכסי לך ולפ' אבל כשערב כולן כגון שאמ' נכסי לכולכם לא כמ"ש הריטב"א ושאר אחרוני' הביאם ה' כנה"ג בסי' ר"י הגב"י אות ה' עיין שם אם כן אם מכר לו כל נכסיו במעות לר"ל לא קנה אפ"ה הקרקעות קנה דלא הוי כקני את וחמור כיון דמעות קונות מדאוריי' ונראה דקנה אפי' מטלטלי שהרי כת' המרדכי בפרק מ"ש במי שהקנה קרקעות ומעו' בקנין סודר רי"א קנה הכל במגו דחל הקנין על הקרקעות חל נמי המעות ומ"ד התם קנה מחצה ומ"ד דלא קנה כלל ה"ד משו' דהמעו' אינן נקנים בקנין סודר אבל הכא דהמטלטלי' נקנים במעות מדאורייתא אמרינן מגו דחל הקנין על הקרקעות חל נמי על המטלטלין דהא אם התנו בהדיא דמעות יקנו קנה כמ"ש מרן בסימן קצ"ח עיין שם והכא נמי כשהקנה הקרקעות והמטלטלין כיון דחל הקנין על הקרק' חל נמי על המטלטלין דהו"ל כפירש שיקנו במעות וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן נ"ד וז"ל ראובן ושמעון היו מתעצמים בדין וכו' ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנים וידוע באמת שפרע חלק בנין העיר ולא יתנצל מצד האסמכת' אם כן בדוקא התנה וא"ל שבמחצית הקנה בדוקא ובמחצית באסמכתא דאין דבור א' מתחלק לשנים וכו' עיין שם אבל מדברי התוס' בקידושין דף ז' עמוד שני שכת' וז"ל בתך ופרתך בפרוטה כיון דפרה אין נקני' בכסף שדינן לה בתר בתו וכו' וכ"כ הרשב"א והר"ן שם וא"א דהתנו בהדיא שיקנו בכסף קנו הא הו"ל כפירש ואם כן אמאי שדי ליה בתר בתו דוק' ובירושלמי ר"פ אע"פ אמרי' דאדם קונה קרק' ומטלטלי' בפרוטה וכ' ה' שמחת יום טוב סימן נ"ג אע"ג דמטלטלי' אין נקני' מדרבנן במעו' מ"מ איכ' קצת קנין למי שפרע עי' שם ולפי מ"ש שייך קנין במטלטלין במעו' כשפי' בהדיא ואם קנה קרקעות ומטלטלי' בפרוטה הו"ל כפי' דעתו לקנות המטלטלי' בכסף כמו הקרקע

ד' וי"א דכל הקנין קיים דמגו שחל הקנין על הקרק' ומטלטלי חל נמי אמעות ונר' דלמאן דאמר גבי שבועה דלא אמרי' מגו דחל אהיתר חל נמי אאיסור אלא דוקא בסתם אבל במפרש האיסור לא כמ"ש התו' בשבועו' דכ"ד בשם ריצב"א ה"נ א"ל דאם פרע המעות לא אמרי' מגו אבל לדעת הריב"ש סי' צ"ח וסי' שצ"ה דאפי' פרט האיסור חלה שבוע' בכולל וכן מסיק מהר"א ששון סימן קצ"ז עיין שם הכא נמי אפי' פרט המעות אמרי' מגו דחל הקנין על המטלטלין חל נמי על המעות ועיין במהרח"ש חלק שני סימן י"ג שכ' דסברא זו יחידאה: סימן ר"ד

א' דין ב' להפסיד כל המקח וכו' אבל בקצת הפסד כגון שקנה יין והחמיץ מקבל מי שפרע כמ"ש מרן הב"י בשם רבינו ירוחם עיין שם וכן כתבו התוספ' במציעא דס"ד בד"ה אי תקפא וכו' עיין שם

ב' דין ח' אבל במתנה מרובה וכו' ואם הוא אמוד טובא אפשר דלדידיה הוי כמו מתנה מועטת מהר"י וויל סי' כ"ב ע"ש

ג' דין יו"ד י"א שהרי זה כמו שנתן דמים וכו' זה דעת הרמב"ם בפ"ז מה' מכירה וכתב המ"מ שכן דעת הרי"ף עיין שם ונראה דדעת מרן לפסוק כן שכתב זה בשם י"א ויש חולקין ולא כתב וי"א דנימא דהלכה כי"א בתרא ה' קול אליהו סימן י"ט עיין שם

ד' י"א שהרי זה כמי שנתן דמי' וכו' זה דעת הרמב"ם וכתב המ"מ שזה דעת הרי"ף ע"ש אבל ר' האי בס' המקח שער י"ג כתב דלא קנה במלוה ע"ש וכן כתב בעל העיטור בדיני אגב דף ז' ע"ד וז"ל אבל בחוב שהוא חייב לו לא קנה דקי"ל מלוה להוצאה ניתנה כדמוכח בפ"ק דקידושין ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני ש"מ לא קני וכו' ובדיני אפותיקי דמ"ב כתב דה"ה במשכנת' עד דכתבי שטרא ול"ל בפי' בשטרא אקני וכולי עיין שם מיהו בעל העיטור בדיני תנאי והביאו מרן הב"י סימן ר"ו כתב וז"ל ודוקא דלא מחייב ללוקח כלום אבל אי מחייב ליה ללוקח וא"ל אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזבין לה מאותם מעות שהוא חייב לו ומכרה לאחר בקנין קנה קמא אע"ג דלא קנו מניה ע"ש וצ"ע דהא ס"ל דלא קנה במלוה וכן הרא"ש כתב דלא קנה אפילו המעות עדיין בעין ביד הלוה ע"ש כן מצאתי בתשו' מהר"י ן' מיגש סימן קי"ג וז"ל אם היה לראובן חוב אצל שמעון ופסק עמו סחורה לא קנה הקונה אותה סחורה והחוזר בו אינו חייב בזה מי שפרע דאמרינן המקדש במלוה אינה מקודשת וכו' עיין שם וכ' מהראד"ב סי' קנ"ד דהכל פליגי על הרמב"ם וכו' והביאו ה' כנה"ג וכן מבואר בתשובות הרי"ף בס' תמים דעים סימן רכ"א ובש"מ למציעא לדף ע"ז וז"ל ואע"ג דאין הקרקע נקנה במלוה כתבתיו בסימן ק"ץ דין יו"ד עש"ב ובפ' הספינה דפ"ז פרכינן משום דתלש כ"ש קנה אמר רב ששת הב"ע דא"ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה וכ"ה גירסת הרמב"ם פ"ג מה' מכירה כתב המ"מ שהוא מפרש דבאותה תלישה ובשכר היפוי ההוא קנה קרקע עיין שם אלמא דס"ל לר"ש דמלוה קונה במכר דאל"כ הא קי"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והו"ל מלוה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' אישות ע"ש והרב יונה בעליות והביאו המח"א בה' שכירות סימן י"ד והובא בס' א"ז כ' דאע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והו"ל מלוה כל ששכר היפוי אינו אלא פרוטה לא שייך בזה ישנה לשכירות מתחילה וע"ס ע"ש ונראה שזה דעת הרי"ף כגי' הרמב"ם דהוי מטעם שכירות וכמ"ש הב"ח שם והוא ס"ל דמלוה אינה קונה והראב"ד כתב ואולי הטעהו הא דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות וההיא לאו לענין קנייה מיירי אלא לאיסור רבית ע"ש ובש"מ למציעא דס"ג ע"ב גבי האי מאן דיהיב זוזי אתרעא וכו' כתב וז"ל נראה מכאן דלגבי פוסקים על הפירות כשיצא השער א"נ כשיש לו ה"מ כי קניה להו קנין מיהא לגבי מי שפרע דבלא"ה מאי שייכא הכא בפרקי' דרבית האי מילתא ולפיכך פיר"שי לעיל בדרב אושעיא בכולם אם יש לו מותר משום דקני להו לענין מי שפרע והיינו כדברי הרמב"ם שכ' דמלוה קונה בקרקע קנין גמור ובמטלטלי מוסרין אותו למי שפרע כנתינת מעות בעין מיהו מהכא אין ראיה דאגב וכו' כדנקט