ערך השולחן חושן משפט חלק ג יט

וכן כתב ה' מהר"ם מזרחי בספר אדמת קדש סימן ל' הבעל יורש כל שטר העיסקא משום דמלוה זו לאו להוצאה ניתנה וחשיב מוחזק ע"ש וה' בית יהודה במנהגים כ' בשם רבו דהבכור נוטל פי שנים אפילו בחצי מלוה דחשיב מיחזקה ע"ש וא"ל דהא דשביעית משמטת החצי שהיא מלוה וה"נ גבי בכור לא חשיב מוחזק דהא אמרי' בפרק המקבל האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטת וכולי וה"נ דשביעית משמטת החצי מלוה אין הבכור נוטל בה פי שנים איבר' דהטור בסימן רפ"ח כ' בשם הראב"ד דאפילו משכנתא באתרא דמסלקי מיקרי מוחזק ולא ראוי כשגובה מגוף הקרקע וכולי וכתב הש"ך ס"ק ו' דהא משכנתא דקרקע אין בעל חוב קונה משכון אלא שעבודא היא דאית ליה עלה כדמוכח בפ' השולח אלא דאי לענין בכור כל ששעבודו בידו לא מיקרי ראוי ע"ש א"כ משמע אע"ג דלענין שביעית דוקא משכון דקני ליה מדר"י הוא דלא משמט אבל משכונת קרק' באתרא דמסלקי שביעית משמטת, לענין בכור חשיב מוחזק כשגובה ממנו וה"נ גבי עיסקא החצי מלוה כיון ששעבודו בידו ועוד דהא החצי מלוה אפילו לרבא דב"ח גובה ממנו דלא נעשה מטלטלין אצל בניו שביעית משמטת כמבואר בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תתקע"ג והובא בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' י"ב ע"ש הטעם אלמא אין דין ב"ח ושביעית שוים והכא נמי לענין בכור חשיב מוחזק אע"ג דשביעית משמטתו אבל מצאתי להרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקס"ד שכ' דאין הבעל יורש בעיסק' החצי שהוא מלוה ע"ש מיהו הרדב"ז ח"א סי' רי"ד כ' דאין שביעית משמטתו ע"ש והוא הפך דברי מהר"ם ושו"ר ראיתי כן לה' כרם שלמה סי' ט"ז שתמה כן על הרדב"ז בזה ומה שתמה שם על מרן דפסק כמהר"ם דשביעית משמטת חצי מלוה ומ"ש דאין נעשה מטלטלין אצל בניו כשאר מלוה להוצאה ניתנה עיי"ש לא ראה תשובת מהר"ם במקומה דמחלק ביניהם עיין שם הטעם

ט"ו כתב הרדב"ז ח"ב סימן ח' דאם יש לאביהם סחורה בשותפות והרויחו הסחורה אחר מיתת אביהם דהב"ח גובה מהריוח דכיון שקנה הסחורה זכה בה ובריוח שבה בחייו דריוח ממילא אתי שהרי בכח היה בשעה שקנה אותה וה"ה אם גזל אחד את אביהם או הטעהו בחשבון והחזיר ליורשיו אחר מיתת אביהם גובה ממנה הב"ח וכן אם נתנו לו מתנה אחר מיתה זכה בה ב"ח או האשה דאי לאו דעביד לה נייח נפשיה בחייו לא הוה יהיב ליה או שמא מלוה ישנה הו"ל עלייהו וכיון שבא ממון זה מכח אביהם חייבים לפרוע ממנו חוב אביהם ע"ש

ט"ז ממלוה שהיתה של אביהם וכו' אע"ג דב"ח אינו גוב' בראוי גוב' היא במלו' ונר' דאין בין מלוה בשט' למלוה ע"פ אפי' לא הגיע זמנה לגבות ולגבי הבעל דקי"ל בא"ה סי' צ' דאינו יורש המלוה של אשתו היינו אפילו מלוה בשטר והגיע זמנה ומהר"י ן' מיגש בפ' י"נ כתב וז"ל לא תימא ה"מ במלוה דמטא זמנא וכו' אבל לא שנא דמטא זימנא למיגבי ול"ש לא מטא זימנא למיגבי אלא לבתר דמת מלוה מוחזקת ובעל ירית לה וכו' ומיהו מסתבר' כן דדוקא עליה בשטר דאיכא שעבוד נכסים וקא משתעבדי ליה נכסי דליה בחיי מלוה מחיים אבל מלוה ע"פ דליכא שיעבוד נכסים אי מטא זימניה לגבות מחייה הויא מוחזק' וכו' ואי לא מטא זימנא למיגבא מחיים כיון דליכא שעבו' נכסים ואי קדם וזבן זביניה זביני הא ליכא זכייה מחיים עכ"ל הרי דס"ל דמלוה בשטר אפי' לא הגיע זמנה הבע' יורש אותה אבל הרמ"ה בפ' יש נוחלין סי' צ"ד כתב אפילו במלוה ע"פ שלא הגיע זמנה מחיים הבעל יורש אותה עש"ב ומהרי"ל בתשו' סי' ע"ד כ' דמלוה שלא הגיע זמנה תשיב ראוי והביא תשובה ישנה דס"ל הכי עש"ב וכ' מהראד"ב בס' לחם רב סי' מ"ז דאם היא מוחז' יכול לו' קי"ל כמהר"י ן' מיגש והרמב"ם ואעפ"י שדברי הרמב"ם אינם כ"כ מבוארים הרי מדברי הרשב"א בתשו' שכתב ואיכא מרבוות' דסברי וכו' וכן דעת מהר"י ן' מיגש נר' דיש לו למהר"י ן' מיגש חברים כסברתו ע"ש וכבר כתבתי דברי הרמ"ה בפ' י"ן דס"ל ג"כ דהבעל יורש את אשתו במלוה ע"ש וא"כ בודאי יכול המוחזק, לומר קי"ל כוותיהו ודלא כה' גו"ר ח"ד סי' י"ט שכ' דאין הבעל יכול לומ' קי"ל ע"ש מיהו נר' דוקא במלוה בשטר או במלוה ע"פ שהגיע זמנה אבל מלוה ע"פ שלא הגי' זמנה דמהר"י ן' מיגש מודה דמקרי ראוי אע"ג דהרמ"ה ס"ל דלא מקרי ראוי אין המוחזק יכול לומר קים לי כהרמ"ה שהוא יחיד בדבר אבל אנן קי"ל דאין הבעל יורש את אשתו במלוה אפי' מלוה בשטר דר"ח והרי"ף ורוב הפוסקים דחולקים על מהר"י בן מיגש היינו אפילו מלוה בשטר דמהר"י בן מיגש סבירא ליה דמלוה בשטר או מלוה ע"פ שהגי' זמנה הויא מוחזקת ואם כן כי פליגי עליה היינו אפילו במלוה שטר שהגיע זמנה וכן מבואר בתשו' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ח ש"ב ועי' בתשו' המבי"ט ח"ג סי' ק"פ ע""ש

י"ז בין גבו קרקע בין גבו מעות וכולי אבל לדינא דגמר' דוקא גבו קרקע חוזר וגובה אותה ב"ח מהם וכ' התוס' בפ' כ"ש וז"ל וא"ת גבי מטלטלין נמי נימא הכי ונראה לר"י דוקא גבי קרקע שייך למי' הכי דבת שעבוד היא דכשהקרקע זו משועבדת לראובן חשבי' ליה כאלו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לב"ח אבל מטלט' וכולי ע"ש וא"כ נראה דדוקא מלוה בשטר שהיא לאביהם ביד אחרים דגבו קרקע הוא דחוזר וגובה אותה ב"ח אבל אם היא מלוה על פה אע"ג דקיימא לן לן דש"ד מ"מ כיון דאם מכרה אין ראובן חוזר וגובה אותה לא הוי משועבדת נמי לב"ח ועי' בתשו' הרשב"א ח"ב סימן שפ"ט והמ"מ בפ"א מה' נחלית כ' בשם מהר"י ן' מיגש גבי הבעל דיורש מלוה של אשתו חי' במלוה ע"פ בן הגיע זמנה ללא הגיע זמנה מחיי אשתו ודברי מהר"י ן' מיגש בפ' י"נ וז"ל ומיהו מסתברא לן דדוקא במלוה בשט' דאיכא שעבוד נכסים וקא משתעבדי נכסים ללוה בחיי מלוה אבל מלוה על פה דליכא שעבוד נכסים אי מטא זמניה לגבות מחיים היא מוחזקת וכו' ואי לא מטא זימנא למיגבי מחיים כיון דליכא שיעבוד נכסים ואי קדם וזבן זביניה זביני הא ליכא זכייה מחיים עכ"ל אלמא דמלוה בשטר אפי' לא הגיע זמנה הוי מוחזקת משום דנשתעבדו נכסי לוה למלוה ואי קדם וזבין זביניה זביני אבל מלוה על פה דלא נשתעבדו נכסיו לא וה"נ א"ל דדוקא מלוה בשטר דקרקע המשועבד לראובן חשבי' ליה כאלו מוחזק בידו וממילא משועבד נמי לב"ח שלו משא"כ מלוה ע"פ והתם בפ' כ"ש במלוה בשטר מיירי וכן מצאתי להרא"ה הובא בס' א"ז בפ' שור שנגח ד' וה' גבי יד עני' אנן וכו' שכ' וז"ל אפי' כאן ממון זה עדין לא זכה בו הניזק כלל אלא של מזיק הוא לגמרי ול"מ לדידן דקי"ל מכאן ולהבא הוא גובה אלא אפי' למ"ד למפרע הוא גובה התם הוא בארעא ובתר דגבייה אבל במטלטלין לא ותו דבמלוה על פה אפילו בארעא לא והכא במלוה ע"פ וכולי ע"ש הרי