ערך השולחן חושן משפט חלק ג יח

ממטלטלין שבידם אין ב"ח גובה מהיורשים ולפיכך השמיט רבי' זה שאמרו לקמן בפ' מי שהיה נשוי אנן מטלטלין שבק אבוהון גבך ומטלטלין לב"ח לא משתעבדי משום דהאידנא דסלקי' וכו' עכ"ל וגם הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שפ"ט וז"ל שאלו מדין ש"ד לא היינו מוציאין מזה ונותנין לזה שאין נכסי לוה המשועבדים לשמעון משועבדים אלא מדינו של ר"נ לפי שאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמעון תדע לך שאלו הקדיש מלוה וזבן מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכדרבא דאמר הכי בפ' כ"ש ואלו מת שמעון וגבו היתומים חובת אביהם בין שגבו מעו' בין שגבו קרק' אין ב"ח חוזר וגובה מהם משים דהו"ל מנכסי שקנו יתמי ומדר"ן אם גבו קרק' ב"ח חוז' וגוב' מהם משום וכו' וכדאיתא התם בפ' כ"ש עכ"ל מבואר דס"ל דאי לאו קרא דר"ן הו"א דנכסי לוה המשועבדים לשמעון אין משועבדים לראובן ואם מת שמעון וגבו היתומי' אפי' קרק' אין ראובן חוזר וגובה מהם משום כנכסי שקנו היתומים אבל מדר"ן ילפינן דאם גבו קרק' חוזר וגובה מהם אבל מטלטלין אינו גובה דחשיבי נכסי יתומי' ולפי הדין אין נכסי יתומים משועבדים לב"ח ומהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' פ"ג הביא דברי ה' המאירי ולמד מדבריו דכ"ש גבי יתומים קטני' דנכסים נשתעבדו לגמרי השתא בתקנת הגאונים אלא שיש חשש צררי דודאי גובה ב"ח מהנפקד או מהמלוה מדר"ן שהוא בעל הדין ולא הוו נכסי קטנים ע"ש ולא ראה דברי הרשב"א שכתבתי דס"ל דהוי נכסי יתומי' וכ"כ בעל העיטור בדיני חוב ד' ע"א וז"ל והשתא דתקנו רבנן דמטלטלין משתעבדי אפילו מיתמי מפקינן מדר"ן וכו' ע"ש

י"ד ממלוה שהיתה של אביהם וכו' ואע"פ שהב"ח אינו גובה מהראוי גובה במלוה וכ"כ התוס' ובעל העיטור ומהר"י ן' מיגש אך ר"ח והרי"ף ס"ל דהוי ראוי לכל מילי כ"כ בעה"ת הובא בב"י ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ג סי' קנ"ג כ' שדעתו נוטה לדברי ר"ח והרי"ף במלוה שהיא ראויה וגם הר"י הלוי חושש לדבריהם הלכה למעשה והביאו מרן הב"י א"ה סי' צ' ע"ש וכ"כ בתשוב' ח"ד עי' רמ"ח וז"ל אלא שיש לו טענה אחרת וכו' הרי חלק דינה מלוה והו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי וכו' וכן דעת ר"ח ורב אלפס ורב אחא בשאלתות דוירא בלק וכו' ואע"פ שהר"י ן' מיגש חלוק בדבר מ"מ גם הוא כ' בפי' שלא היה עושה מעשה כדבריו ומיחש חייש לדברי רבותי' שאמרו שאינו נוטל עכ"ל הרי דר"ח והרי"ף ורב אחא משבחא והרשב"א ס"ל דאין הבעל נוטל במלוה וגם מהר"י בן מיגש חשש להם למעשה וכן הוא בפי' מהר"י ן' מיגש לבתרא ד' קכ"ה עיין שם וכ"כ המ"מ בפ"א מה' נחלות דנראה קצת מדברי הרמב"ם דסבירא ליה כרבי ן' מיגש אבל הרמב"ן והרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דאין הבעל נוטל במלוה וכן עיקר עיין שם וכתב הר' גו"ר חא"ה כלל ד' סימן י"ט דאין הבעל יכול לומר קי"ל ע"ש אבל מהראד"ב בס' לחם רב סימן מ"ז כ' דאם הוא מוחזק יכול לומר קיימא לן כמהר"י ן' מיגש והרמב"ם ואע"פ מדברי הרמב"ם אינם כ"כ ברורים הרי מדברי הרשב"א שכ' בתשו' ואיכא כרבוותא דסברי וכולי וכן דעת מהר"י ן' מיגש וכולי נראה דיש לו למהר"י בן מיגש חברים כסברתו עיין שם וכן ראיתי להרמ"ה בפ' י"נ סי' צ"ד כ'. דאע"ג דאינו גובה בראוי גובה הוא במלוה אפי' לא הגיע זמנה וכן הבעל יורש את אשתו במלוה עיין שם הרי דהרמ"ה סבירא ליה כמהר"י ן' מיגש וא"כ בודאי יכול לומר המוחזק קיימא לן כוותיהו אבל אנן קיימא לן כדעת רוב הפוסקים דאין הבעל יורש במלוה וכן פסק הרשב"ץ ח"ב סימן רל"ד והרדב"ז ח"ג סימן תקי"ב וסי' תקס"ד ע"ש וכן פסק מרן בא"ה סימן צ' וכן הסכים מהריט"ץ סי' רמ"ט ע"ש וכ' הרשב"ש סימן קל"ד דאם יש משכון הוי מוחזק והבעל יורש אותה וכן הדין בבכור בסי' רע"ח ס"ז ע"ש וכ"כ מהר"ם בתשו' הקצרו' סי' ע"ד וז"ל אבל מן המלוה אינו גובה וכולי אבל אם יש משכון על המלוה גובה דב"ח קונה משכון אפילו בשעת הלואה לגבות ממנו עיין שם וכתב מהריט"ץ בתשו' שם דאם כתבו השט"ח בשם הבעל יורש אותו עיין שם והוא פשוט ונראה דגם הרשב"ץ והרשב"ש והרדב"ז שכ' דאין הבעל יורש את אשתו במלוה מודו דהאשה גובה כתובת' ממלוה וכן בבע"ח כמבואר בפוסקים ועיין בב"י א"ה סי' צ'

וראיתי להרדב"ז חלק שלישי סימן תקי"ב באחד שצוה מחמת מיתו שיקנו מנה לבתו ול הספיקה לגבות עד שמתה הבת כ' וז"ל ועוד א"א שאפי' נתן המנה ביד שליש וא"ל זכה במנה זה לפ' בתי לא זכה הבעל דאר"פ הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ומנה זה ראוי הוא שהרי עדין לא הגיע לידה ולא עדיף האי ממלוה וכולי וא"ת בשלמא מלוה להוצאה ניתנה והוי ראוי אבל זכה במנה זה פקדון הוי והוי מוחזק תדע שאם נפלה ירושה ולא הספיקה לגבות עד שמתה הבעל יורש והוי מוחזק אע"ג שלא הגיע לידה הא ל"ק דיורש כרעא דמורישו הוי ובשעה שמת מורישו נכנס במקומו והוי כאלו הגיעו הנכסים לרשותו ומוחזק קרינן ליה אבל באומר זכה. במנה זה לפ' כיון דמכח מתנה זכה בה לא קרי' ליה מוחזק עד שיגיע לידה ואין הבעל יורש אותה וכן יש לדקדק מל' הרמב"ם שכ' בפ"א מהל' נחלות וז"ל ושם ביארנו שהוא יורש את נכסי אשתו שבאו לרשותה והוחזקו וכולי ומ"מ מודה אני שאם עשתה שליח לקבל המנה הזה והגיע ליד שלוחה ומתה זכה בו הבעל דשלוחו של אדם כמותו וכולי עכ"ל ודבריו תמוהים דאפילו מתנה זכה בה מה בכך ודאי מוחזק מקרי דלא גרע ממתנות דאם שחטו א' ממכירי אביו בהמה ואח"ך מת אביו נוטל פי שנים ממתנות של אותה בהמה דהוי כפקדון אע"ג דיכול לחזור וליתן לכהן אחר וכ"ש זה שכבר זכה אחר בעדו והוי כפקדון בידו ובמתנה מהיום ולאחר מיתה נחלקו רבינו אפרים והרמב"ן אם חשיבא ראוי או מוחזקה אבל מהר"ב בתשו' אחרונה פסק דזכה הבעל דלא מקרי ראוי והביא ראיה מפ' י"נ דף קכ"ה ע"ב גבי נכסי לסבתא ובתרא לירתאי דאמר רבה דהוי ראוי מטעם דאי קדמה סבתה וזבנה זבינא זביני הא לא"ה לא ע"ש ועי' במהראנ"ח חלק ראשון סימן ע' דסבירא ליה כהרדב"ז דהוי ראוי וכ' ה' מוצל מאש סימן מ"ב דהתם גבי סבתא כשאמר ובתרא לירתאי היתה כבר נשואה ולכך זכה הבעל מיד אלא מטעם דאי קדים סבתא וזבנא וכו' הו"ל ראוי אבל נדון הרב דכשמת האב עדין לא נשאת הבת וכשנשאת לא זכה הבעל אלא במה שהכניסה לו ולא בזה שעדין לא בא ליד האשה וכ"כ מהר"ם אלשקר סימן כ"ח ע"ס אבל מדברי הרדב"ז משמע דאין חי' דלא עדיף ממלוה

ונראה דעיסקא החצי מלוה חשיב ראוי ואין הבכור נוטל פי בה שנים אבל החצי פקדון חשיב מוחזק והכי קיימא לן בסימן ס"ז ס"ג דשביעית משמטת החצי שהוא מלוה ע"ש וה"נ אין הבכור נוטל פי שנים ולא הבעל יורש החצי שהוא מלוה ועי' במהריק"ו שורש קמ"ה שכתב דבכור נוטל פי שנים מהעיסקא שיש לו ביד אחרים דלא מיקרי מלוה ומשמע אפילו החצי מלוה