ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפט

לצבור אימא דלא בעינן צבורין אבל בעינן מקום הראוי לצבור ולכך השכיר להם מקום המעשר דמ"ל מקו' המעשר או מקום אחר אלא ודאי אי לא בעי' צבורין בקרקע כל שהוא סגי ואפשר דהיינו דפסקינן הילכתא צבורין לא בעינן אגב וקנין בעינן מאתר דפשטי' לעיל דלא בעי' צבורין ל"ל לחזור ולפסוק דלא בעי' צבורי' אלא דאשמעי' דלא בעינן צבורין כלל אפילו מקום הראוי לצבור ודוקא אגב וקנין בעי' וז"ל הסמ"ג עשין פ"ב וקרקע כל שהוא קונין ע"ג מטלטלי' שרוצה כדמסקי' שם הילכתא צבורין לא בעינן ואגב וקנין בעי' עכ"ל

י"ג הג"ה ואין צריך לסיים וכולי מתנה שכתב בה נתתי לו דא"ק ואגבן וכולי לכאורה כיון שלא סיימו הד' אמות לא קנה וכו' אבל מאחר שהמנהג פשוט לכתוב סתם אגב דא"ק בלא סיום אין לפוסלו כמ"ש הריב"ש להכשיר מדין המנהג דומי' דסטימותא וכו' מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן צ"ח עיין שם וכתב ה' גנת ורדים כלל ה' סימן ג' דאינו יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ומהר"י ן' מיגש מאחר שנהגו דלא כוותייה עיין שם

י"ד ויכול להקנות' אגב מקומות של בה"כ וכו' כ' הר"ן משם הרא"ה דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב ב"ה לפי שאין לו זכות בה דאע"פ שמתחילה זיכו אותה לכל העולם א"א לזכות אלא לנולדים אבל למי שלא היה בטולם אלא שהבן זכה מכח ירושת אביו ומי שיש לו אב אין לו זכות בב"ה וכתב הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער י"ט ואנו הסכמנו שלא לדון כן אע"ג שמן הדין אינו כלום דתנאי שבממון קיים ע"ש

ט"ו דין ח' אם היו עבדים בתוכה קנה וכו' כתב ה' פני משה ח"ב סימן צ"ח על שטר מתנה שכתוב בו שנתן לפ' כל מה שיש לו מקרקעי ואגבן מטלטלי' ועבדים ושפחות וכו' פשט הלשון משמע דהעבדי' ושפחות בכלל דאגב קרקע נקנו דתיבת מקרקעי ואגבן וכולי קאי למטלטלי' ומושך אחר עמו העבדים והשפחו' ואם כן שמדין אגב נקנו העבדים והשפחות בעי' שידוע לנו שהיו באותה שעה עומדות בבית או אפשר דתלי' מסתמא שהיו בבית אבל א"ל דדוקא דלא קאי האגב רק למטלטלי' הסמיך לו אבל העבדים והשפחות נקנה בק"ס כמו שהקנה הקרקע בק"ס ע"ש ונראה דאם כ' מקרקעי ואגבן עבדים ושפחות וכו' לא קני' דלא אמרי' מסתמא היו בביתו באותה שעה ומרן בתשו' בספר אבקת רוכל בסי' צ"ח כתב וז"ל ועל מה שהקנית שליש הבתי' אגב דא"ק ואין קרקע נקנה אג"ק י"ל שאעפ"כ קנתה מפני שמלבד לשון זה של אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשטר זה ויש לפרש דלא קיימי הקנין אגב אלא לק"ס שכתוב בסוף קאי עלייהו שהרי כתב ותחזיק והוא לשון מתנה וכולי עיין שם ואם כן בנדון ה' פ"מ שם אח"ך כתוב ומעו"מ יזכה ויחזיק במתנה הנז' זכייה גמורה וכו' אמרי' דלא קאי אקנין אגב אלא אקנין סודר זכה ונר' דה"ד דשלא נתן אלא עבדי' או קרקע אגב קרקע כדי שלא לבטל השטר שלא עשו העדים כהוגן אמרינן דלא קאי אקנין אגב אלא אק"ס אבל הכא מתקיים השטר במטלטלין דנקנו אג"ק

ט"ז אם היו עבדים בתוכה קנה וכולי דעת הרי"ף נראה דאפילו אין העבדים בתוך הקרקע קנה דאין חי' במטלט' בין ניידי בין לא ניידי הכנה"ג ע"ש וכ"כ בשי' קידושין שכן נר' דעת הרי"ף ע"ש

י"ז דין י"ד לא קנה כלים שעליה וכו' תימא שהרי בפי' דעתו בתפיסת' דאם תפס קנה ושמא סובר הרב כיון דאסיקנא הילכתא בכפות משמע דמסקנה דכשאינה כפותה לא קנה הרשב"ץ חלק שני סימן רע"ב דף נ"ז עיין שם. סימן ר"ג

א' דין ח' חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין וכו' לא אמרי' הכי אלא כגון שיש מטבע שיש במקום פלוני ורוצה לקנותו אינו נקנה בחליפין אבל מי שקנה מידו לתת מנה לפלוני קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה הרדב"ז סימן תרס"ד עיין שם ולכאורה שזה תלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן רנ"ג סמ"ב וז"ל ש"מ שהיתה אשתו מעוברת ואמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר יטול מנה וכו' פי' רב אלפס והר"י הלוי דהא לא איירי אלא בש"מ שדבריו ככתובי' וכמסורי' דמו אבל לא בבריא דאפי' אם קנו מידו קי"ל אין מטבע נקנה בחליפין וכו' וא"נ דהא לא שייך הכא למימר אין מטבע נקנה בחליפין שאינו קונה לו מנה במטבע רק שמחייב עצמו ליתן לו מנה ומשעבד לזה נכסיו עיין שם בב"י וכ' בית יהודה סי' י"ג בטענה ט' דהרי"ף והר"י הלוי ס"ל דהאומר תנו מנה לפ' ממש דוקא ולא שוה מנה אבל החולקים ס"ל דשוה מנה קאמר עיין כם א"כ הרי"ף והר"י הלוי ס"ל דאפי' מנה סתם אין נקנה בחליפין והחולקים ס"ל דמנה סתם שוה מנה קאמר וקנה והב"ת שם כ' דהרי"ף והר"י הלוי ס"ל דמתני' סתם משמ' אפי' באומר יטול מנה זה שהוא בעין ול' המ"מ לא משמע הכי ועוד דרוב הפוסקי' ס"ל דמנה קאמר ולא שוה מנה וכן פסק מרן ס' י"ט ע"ש ואם כן אינו נקנה בחליפין הטור שם סל"ד כ' וז"ל ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני נותנים וכו' וכ' הרמ"ה דוקא במצוה מחמת מיתה שקונה באמירה או במחלק כל נכסיו וכו' אבל היכא דלא אקני אלא חד מנה בסתם לא קני באמירה דהוי מתנת ש"מ במקצת ובעי קנין כמו מתנת בריא והכא כיון דמנה אקני ליה אפילו בקנין לא קני דמטבע אינו נקנה בחליפין עיין שם בב"י הרי דס"ל דמנה סתם אינו נקנה בחליפין וכבר כת' הסמ"ע ס"ק מ"ב דלא אמרי' דשוה מנה קאמ' כמו שכת' הטור בסמ"ב לפי סברתו דשאני הכא דאמר תנו מנה דמשמע מנה בעין עיין שם וכן הסכים הר בני אהרן סימן ע"ג והר' בני יעקב דף נ"ג ע"ב עיין שם אם כן האומר תנו מנה לפ' לכולי עלמא מנה ממש דוקא ולא שוה מנה אלא דלהרי"ף והר"י הלוי סביר' להו גם באומר יטול מנה מנה ממש דוקא אבל הטור סבירא ליה דיטול מנה לא הקנה מנה במטבע רק שמחייב עצמו ליתן לו מנה ודלא כמהר"י עייאש ועיין בתשו' הרשב"ש סימן קי"ד ומהרשד"ם חא"ה סימן רל"א וראיתי להרמב"ם בתשובות פאר הדור סימן צ"ט שכתב וזה לשונו ראובן ושמעון התנו וכו' שאם יחזור אח' מהם צריך ליתן לחבירו מאה דינרים כסף טבי ותקלי דמתנה מעכשיו וכו' תשו' צריך שבשעת הקנין היה להם ממון מונח בשום מקום בבית או ביד אחרים ובזה יהיה התנאי קיים דהא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וצריך להחרים חרם סתם אם היה לו ממון בשעת הקנין או לא עכ"ל וא"א אפילו היה ברשותו הא קיימא לן דאין מטבע נקנה בחליפין אלא משמע דסבירא ליה דמה שקנו מידו לתת מנה לפ' קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה גם הטור בסי' קכ"ו בשם הרמ"ה כתב דוקא ממי שהמעות בידו אבל